כולנו מגיעים מתישהו לשלב הזה בחיים שאנחנו מנסים למצוא תשובות שבראש מתרוצצות
והינה, גם אצלי הגיע הרגע.
באמצע החיים, גרושה טריה, על צומת דרכים
מחפשת פרק ב, בכל המישורים.
מי אני, מה אני, האם באמת כבר מיציתי את החיים?....
תמיד שולטת, תמיד נמצאת על העליונה,
קרידנשלס לא חסרים
ובגללם השמש זורחת מהישבנים :)
ועכשיו?...
עייפיתי. רוצה למסור את המושכות. להתמסר.
להבין איך זה להיות שם...
אז מתחילים.
פותחים כרטיס פה בכלוב.
עם הטייטל "נשלטת", בלי כמעט מילים ועדיין בלי תמונה
ופאקקקקקקקקק
איזו הצפה!!!
אפילו שזה גמר המונדיאל, מעל 100 פניות!!!
למה באתרי הכרויות אין לי כזו הצלחה?!!!!
ואז עולה השאלה - האם "נשלטת" זה כה נדיר?.... מוזר לי....
שאלה ראשונית....
מגיבה לכל מי שמעניין
חלק גם מעבירה למייל הפרטי
מתחילים לקשקש
והינה הראשון ששובה את תשומת ליבי ורצוני.
אומנם עיניין של שעות ובקושי ימים, אבל נוצרת כימייה ממש, אבל ממש טובה
בוטחת בו, אפילו שולחת תמונה
קובעים להפגש, מתרגשת ביותר....
הוא נראה בהחלט טוב!
כימייה מטריפה,
אבל...
איפה השליטה?...
אז נכון שאני בהתחלה, ואולי נתפסת עדינה/שבירה
ואולי זה האני האמיתית, זאת שלא נותנת
אפשרות לראות אחרת
האפשרות הפשוטה, שלראות בי אישה, מוכנה וכנועה(?).
לא יודעת... המון תהיות מהמפגש הזה....
בכל מקרה, זה לא ימשיך.
גברים, שימו לב בבקשה לגבולות שלי.
נמאס לי לשבור לבבות ולפרק משפחות!