שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ללא

לפני שנה. שני, 10 בספטמבר 2018, בשעה 15:05

אהוב יפה שלי,

תכף נחגוג 4 שנות הכרות.

4 שנים בהם למדתי בכל יום מחדש שאף פעם אין כזה דבר להיות "למעלה", כי גם כשאני מרגישה בשיא, תמיד יש מקום גבוה יותר.

4 שנים שבהם צמחתי ולמדתי, ואתה היית שם כדי לאפשר לזה לקרות.

4 שנים של עונג אינסופי, שמעביר זרמים נעימים בכל הגוף - גם כשאתה לא כאן קרוב.

4 שנים שבהם אני לומדת מה אני רוצה לעצמי ואיך אני רוצה לעצמי: אני רוצה אותך, אני רוצה כמותך.

 

אוהבת אותך,

מאחלת לנו עוד שנים מרוממות ונעימות.

 

 

לפני שנתיים. שלישי, 9 במאי 2017, בשעה 19:06

הלכתי לחנות ובחרתי לעצמי את סט הצלחות הכי יפה ואיכותי שמצאתי.

יותר נכון, עברתי בין חנויות, בין כל כך הרבה חנויות.. עד שמצאתי את הסט המיוחל.

ולא היה עוד כזה סט. הוא היה ייצור מיוחד.

ולקחתי.

 

והסט הזה היה עטוף בעטיפה כל כך מושקעת וקשה,

רק שלא היה אפשר לפתוח אותה. לראותו בלבד.

 

אבל הוא היה כל כך יפה בעיני.

ובכל יום שעבר, הוא רק נהיה יפה יותר. 

 

אז עליתי איתו הכי למעלה שיכולתי,

וכשהיינו בשיא -

הנחתי לנו ליפול.

 

ועכשיו כל הארץ מיליון רסיסים קטנים,

ואין שום דרך שבעולם לאסוף את כל הרסיסים האלה.

 

ורק אלוהים יודע כמה אהבתי את הסט הזה.

וכמה הערכתי את כל מה שהוא מעניק לי,

וכמה כמהתי לכל מה שימשיך להעניק.

אבל העטיפה..

 

ואני לא יודעת מה לעשות עם כל השברים,

ואיך להתחיל לחשוב על סט חדש, כשאני הולכת על מרבד של רסיסים..

לפני 3 שנים. ראשון, 7 באוגוסט 2016, בשעה 22:12

הריחוק ממך גורם לי לריקנות גדולה.

הרבה יותר קל לי לא לראות אותך שבוע כשאנחנו מדברים באופן יומיומי ורציף, אבל ככה? זה באמת קשה..

עד שתחזור, אני מנחמת את עצמי בהעלאת זכרונות של רגעים נעימים שהיו לנו.

למרות שאתה חושב שזו הסטייה הכי גדולה שלי,

זה באמת היה לי כל כך נעים -

 

בפעמים הראשונות שלנו יחד, כשעוד לא ידעת מה גודל הסטייה שלי,

היינו עושים סקס כמה פעמים בלילה (ולא זו הסטייה, כן?).

אחרי כל פעם כזאת היינו הולכים יחד להתקלח.

המקלחת הזאת היתה בשבילי "הסיגריה שאחרי", זמן איכות נעים איתך, אחרי ששנינו נרגענו..

וזרמת איתי. גם אם זה היה אומר שהתקלחנו 3-4 פעמים בלילה..

וזה היה כל כך חמוד.

 

היום כשאתה מכיר את הסטייה שלי, אתה אמנם לא זורם איתי על כמה מקלחות בלילה -

אבל גרמתי לך לאהוב את המקלחת המשותפת שלנו, ואין יותר נעים מזה (אחרי הסקס שלנו).

זה באמת מרגיע אותי. וכיף לי שזה נהפך להיות גם משהו שנעים לך.

 

מתגעגעת אליך, תחזור כבר.

 

 

לפני 3 שנים. שני, 18 באפריל 2016, בשעה 16:12

עונג שלי,

 

הייתי כותבת לך עכשיו כמה טוב היה לי אתמול, אבל עכשיו זה זמן פחות טוב.. ואם לא אספר פשוט אתפוצץ.

איך זה שככל שאנחנו מכירים יותר, אני נמשכת אליך יותר? איך זה שבכל מפגש מחדש אנחנו מגיעים לשיאים חדשים?

אי אפשר למצות אותך!

 

ו.. הסימנים שהשארת עליי מהממים,

תודה יפה.

 

מצפה שתחזור, והעונג הזה יחזור על עצמו שוב, ושוב, ושוב..

נשיקות.

לפני 3 שנים. שישי, 27 בנובמבר 2015, בשעה 00:11

פרפר יפה שלי,

 

בעוד קצת פחות משבוע נוכל להגיד באופן רשמי שאנחנו יחד כבר שנה שלמה.

 

שנה שהתחילה במפגש וירטואלי במקום מאוד לא אופייני, המשיכה לדיבורים על מפגש במקום ניטראלי כך שלא תוכל, חלילה, לפגוע בי.. ואיכשהו מצאנו את עצמנו בסיטואציה הזוייה בה אני פותחת לך את דלת הבית שלי במפגש הראשון. אתה אדם זר לחלוטין שלא ראיתי מעולם קודם לכן, ואני מרגישה עם זה לגמרי טבעי ונח. ומשם - השאר היסטוריה..

 

אתה מצליח לרגש אותי בכל שיחה מחדש, בדברים הכי פשוטים. אתה מלווה אותי בהחלטות היומיומיות הקטנות והגדולות ונותן לי בטחון בכל החלטה שאני לוקחת. אתה מזכיר לי, כשאתה באמת מאמין בזה, שאני מדהימה ומוצלחת בכל מה שאני עושה ושאין לי מה לפחד מלטרוף את העולם ("תעופי על הראיון ואל תפחדי מאף אחד... את אלופה במה שאת עושה(לימודים, עבודה, סקס...  הכל")). לפעמים (גם בראיון) הביטחון הגמור שלך בי מחלחל אלי וממלא אותי, הופך אותי להיות באמת כזאת.

 

אתה מדהים אותי ברמת הפתיחות ויכולת ההכלה שלך. ובמיוחד באותה רמת פתיחות שהפגנת כשהייתי צריכה לקבוע תור לרופא נשים ונאלצתי לקבוע לרופא לא מוכר.. התעקשת שאלך גם כשלא רציתי והצעת לבוא יחד איתי ("ממה יש לך להתבייש?"). ובסוף, כשקיבלתי את הטיפול הנורא והמזעזע של "נרות וגינליים" אמרת לי בשיא הרצינות והרוך "אני יודע שאת נגעלת מזה, ואין לי בעיה לשים לך אותם בעצמי. אני לא נגעל מזה. שום דבר בך לא מגעיל אותי".

 

והיום, היום גרמת לי לדמעות מסוג אחר. אני יודעת שזה ממש פשוט לגרום לי לדמוע, אבל לגרום לי לדמוע מהתרגשות ואושר.. זה סוג אחר של דמעות. דמעות שקשה להוציא ממני.. דמעות שמלוות אותי עד עכשיו, מהרגע שנכנסתי הביתה ומצאתי בו את הפתק הפשוט הזה שהשארת לי על המיטה שטרחת לסדר, עם העגילים שטרחת לחפש ולמצוא כשמצאת רק עגיל אחד מונח לו במיטה.

 

פרפר יפה שלי, אני מתפוצצת מרוב רגש כלפיך ועונג ממך. אני לא יודעת איך להכיל את כל הטוב הזה. אני לא יודעת איך להחזיר לך את כל התחושות האלה שאתה מותיר בי גם כשאתה לא פה. 

 

ועכשיו, אחרי שנה עמוסה ואינטנסיבית יחד, נראה לי שהגיע הזמן להפסיק לקרוא לך פרפר. כי גם כשקשה לי, כשקשה לך, כשקשה לשנינו.. אתה נשאר. משרה בי תחושה של רוגע. אנחנו נושמים עמוק יחד זה מזו ומרגישים איך הקושי נכנס לתוך הפרופורציה שמתאימה לו.  

 

רק תגיד לי, פרפר, אני באמת רוצה להבין איך אתה אומר את מה שאתה אומר אחרי כל מחווה כזאת ברצינות בלתי רציונלית. איך אפשר לשים את כל הרגשות האלה בצד ולא?..

 

 

לפני 4 שנים. שלישי, 21 ביולי 2015, בשעה 00:31

פרפר,

 

רק רציתי לשתף אותך שהתקופה הזאת ממש קשה לי.

יותר מדי לחץ ופחות מדי ממך. במיוחד בימים האחרונים.. אתה ממש חסר לי, פיזית ונפשית.

הקול שלך נהפך להיות הרגיעון היומי שלי. הגוף שלך הוא סם שאני לא יכולה להפסיק אחרי צריכה אינטנסיבית של 8 חודשים.

אתה המפלט שלי מכל הלחץ הזה. לחצן ההשהייה לכל מה שמתרוצץ לי בראש, הציפיות שלי, התוכניות שמתחלפות מהר משאני מסוגלת להכיל.

אני לא יודעת מה יותר קשה לי, התקופה הזאת, או הידיעה שהיא תסתיים. 

אני זקוקה ללחצן ההשהייה הזה, ולא אמצא לו תחליף מתאים ממך.

 

תשאר?

לפני 4 שנים. שלישי, 27 בינואר 2015, בשעה 02:47

אתה אצלי במטבח, מנשק אותי ואני מתמסרת. התגעגעתי, כמו תמיד.

אתה שולח יד לחזה שלי ונראה שאתה מרוצה מאופן ביצוע ההוראות שלך. למרות שלא הייתי מרוצה מהבקשה הזאת, וויתרתי על החזיה הפעם.

המטבח זה מקום רע, כבר הזכרתי? החלונות כאן פתוחים והשכנים רגישים לרעש..

אתה משתעשע עם המחשבה הזאת ומספר לי על הכאב שאתה רוצה להעניק לישבן שלי כאן, במטבח, כשאני רוכנת על השיש.

אני לא מרוצה מהמחשבה שלך, למרות הרצון הגדול שלי לכאב ממך. ולמרות זאת, תוך כמה רגעים אני מוצאת את עצמי רוכנת על השיש, כשהשמלה שלי מופשלת והיד שלך מלטפת לי את הישבן. זה לא מוצא חן בעיניי פרפר. החלונות פה פתוחים ו.. אה.. אממ. איבדתי את כל מה שהיה לי בראש.

אתה ממשיך ללטף לי את הישבן ואומר לי "בדיוק ככה זה צריך להיות, כשאת רוכנת על השיש, כשהיד שלי על הישבן שלך.. רק.. הפוך". אתה חמוד כשאתה מבין את המבוכה מהשכנים. הכאב הזה יחכה קצת.

כמה רגעים אחר כך אנחנו בחדר השינה. אנחנו עומדים צמודים ואתה מזכיר לי כמה נעים זה שאתה צובט לי את הפטמות ואני מחניקה את הכאב.

אני מתכופפת לפתוח את חגורת המכנסיים שלך ואיכשהו היא מצאה את מקומה כשהיא כרוכה על הצוואר שלי. אני ממשיכה ומורידה ממך את המכנסיים והתחתונים ונשארת למטה, בדיוק מול הזין שלך שהספיק להתקשות, מכניסה אותו לפי ומתענגת על התחושות שזה מעביר בי. האחיזה שלך בחגורה מדי פעם מתהדקת ומכתיבה לי איך לנשום גם כשהפה שלי מלא באיברך. מדי פעם אני נאלצת להוציא אותו מהפה ולנשום נשימה עמוקה, רק כי אפשרת לי פתאום את הנשימה הזאת. תודה על זה. על שאתה מקשה ומאפשר שוב את הנשימה הסדירה שלי.

אתה מעמיד אותי על המיטה כשאני על 4 והחגורה עדיין לצווארי, נעמד מאחור וחודר אלי לאט. אתה ממלא את הריקנות שבי בחדירה הזאת ואני מתענגת על כל רגע. החדירה הופכת להיות בקצב קבוע ואתה מחליט שוב להדק את האחיזה של החגורה לסירוגין. אני חוזרת לעצמי בראש על מה שאמרתי לך קודם "אני סומכת עליך, אני סומכת עליך, אני סומכת עליך..". אני באמת. אבל אתה חודר אלי בקצב שלך כשאני על 4 כך שכל מה שאתה רואה זה.. את הגב שלי. החגורה מתהדקת ואני מתקשה לנשום שוב, זה מפחיד אותי. אתה כבר לא כאן מולי.. אתה מאחוריי. אתה רואה כשקשה לי? אתה משחרר את הלחץ והוקל לי. תחושת הפחד וחוסר השליטה גורמות לי רק להרטיב יותר, אני מתקשה להיות מרוכזת בחדירה ומנסה להיות מרוכזת בנשימות שאתה מאפשר לי או לא מאפשר לי. תודה גם על זה פרפר, על שאתה לוקח ממני את השליטה וגורם לי לפחד כשאתה שם, דואג שלא תהיה לי באמת סיבה לפחד.

אנחנו שוכבים זה לצד זו במיטה ומתנשקים שוב. אתה שולח יד לבדוק את הרטיבות שלי ונשאר שם לקצת יותר. אתה מעסה את הדגדגן שלי ואני נעה באי נוחות שמעצבנת אותך. זה נעים לי, אתה נעים לי. אני סתם באי נוחות לא מוסברת. אתה יודע את זה וממשיך, ואני ממשיכה עם התזוזות האלה. אתה אומר לי שנעים לך לגעת בי ומזמין אותי לגעת בזין שלך כדי לאמת את זה. אני שולחת אליו יד מלטפת, הוא קשה ואני מתקשה להסתיר את ההפתעה שלי. לא חשבתי שזה באמת עושה לך כל כך נעים, שזה גורם לך להתקשות ככה.. באמת הפתעת אותי, כיף לי לדעת שדקות בודדות אחרי שגמרת בתוכי אתה נעמד שוב רק מלגעת בי. אתה חודר אלי שוב ואני מתענגת על כל תזוזה שלך בתוכי. נעים לי שאתה משתמש בי ככה. נעים לי שאתה גומר בתוכי ככה.

עוד כמה דקות והזמן שלנו נגמר להערב.

אני יוצאת מפה לעבודה.

לפני שבאת אמרת שלא כדאי לי לבנות על האיפור הזה לעבודה..

נראה שצדקת, אבל אין דבר שמקלחת זריזה ומגבון לח לא יכולים לתקן.

תודה שהרסת לי את האיפור פרפר.

תודה שהכאבת לי, תודה שגרמת לי לאבד שליטה, תודה שהשתמשת בי.

מצפה שתחזור.

לפני 4 שנים. חמישי, 1 בינואר 2015, בשעה 02:19

מסתבר שגם כשאתה לא מנסה הגוף שלי לא מאפשר לך לעזוב, יעיד על כך הכתם הצהוב שמצאתי על החזה שלי.

הבעיה איתו שהוא לא היה מכוון. וככזה, הוא הולך להעלם ממש בקרוב.

אנחנו חייבים למצוא פתרון לבעיית השכנים, צהוב חיוור לא מספק אותי כשאתה כבר לא כאן.

לפני 4 שנים. חמישי, 18 בדצמבר 2014, בשעה 00:16

התלבטתי הרבה על מה לכתוב. 

מצד אחד, עונג גדול ממלא לי את החיים בשבועיים האחרונים.

מן הצד השני, קול מהעבר מראה סימני חיים. קול שהיה תקופה ארוכה חלק משמעותי וגדול מחיי.

נראה לי שהעונג הנוכחי גובר על קולות מהעבר.

 

****

נכנסתי בניק של מי שאני לא גם בפנטזיות שלי לצ'אט של סוטים. אתם דוחים, אמרו לכם פעם?

לא, אני לא מעוניינת בתמיכה. במה זה שונה מזנות? לא לא. אל תמרח אותי בשטויות שלך.

אני גם לא מעוניינת להיות הבת שלך, מה לא מובן? זה בכלל מתפקד בגיל 60? למה נכנסתי לפה בכלל?

אה כן. שנה שלמה בלי סקס.

טעויות כתיב ועוד קצת השפלות בשקל. אתה בן 18, על איזה ניסיון כשולט אתה מדבר?

טוב, מיציתי.

הזדמנות אחרונה.

 

היי אתה, נשמע מתאים. אבל אולי כדאי שתתרגל מההתחלה. ב22:30 אני במיטה.

לילה טוב.

 

***

קמת מהשנ"צ שלך. 45 דקות ביום. נראה לי שמרבית הקוראים כרגע כבר שונאים אותך, וזה עוד מבלי שסיפרתי מה הכנתי לך.

מעניין אם תשאר גם אם אחפור לך על דברים שלא קשורים לסקס. 

וואלה, הפתעת.

החזקת עם זה ממש הרבה זמן בלי להראות סימני סבל.

אני מתחילה לחבב אותך..

אנחנו כל כך שונים. אני שמרנית, אני יודעת. אני מודה. הראש הפתוח שלך גדול למידות השמרנות שלי.

טוב, כנראה שזה לא יעבוד.

יומיים לאחר מכן סיכמנו את זה באופן סופי: אתה פרפר, אני מחשבון.

אני זקוקה למשהו יציב מזה.

מה אם נפגש וזה יסתכם בסקסשן לא מוצלח? תהיה לי תחושה איומה של סטוץ מגעיל.

פרפר, אתה פרפר. זה יכול לקרות. 

אני זקוקה למשהו יציב מזה. 

נפרד כידידים. 

 

**

עברו תשעה ימים מאז שהקשר הוירטואלי שלנו התחיל ואתה בתוך הדירה שלי, בתוך המיטה שלי, בתוכי.

העברתי את 24 השעות האחרונות בלצחצח את הבית, להתלבט מה להזמין לנו לאכול, מה ללבוש, איך לסדר את השיער ואיזה מצעים לשים על המיטה.

אנחנו עסוקים כרגע כל כך בדברים אחרים עד שהשיער שלי נראה כאילו מעולם לא החלקתי אותי, הבגדים שלי נעלמו, והאוכל.. טוב, הוא כבר יחכה לאחר כך.

לא רציתי להפסיק לגעת בך. נראה לי שאתה הבחור שהכי נמשכתי אליו אי פעם. אתה נעים לי, גם כשאתה מכאיב לי. בעצם, בעיקר כשאתה מכאיב לי.

הלוואי שגם אתה מרגיש ככה.

אם אתה נרדם לצידי, זה אומר שגם אתה מרגיש ככה?..

הזמן יגיד את שלו. רק אל תתן לי לחכות הרבה.

 

*

אתה מקפיד לשלוח לי הודעות מעבר לנימוסיות ואחרי יומיים אתה אצלי שוב, בתוכי שוב. כבר אמרתי לך כמה זה נעים לי?..

זמן תודות: לאלוהיי הצ'אט על הפלטפורמה להכרות, להורייך על שהביאוך עד הלום, ולאותם הורמונים שגורמים לך להמשך אלי כמעט כמו שאני נמשכתי אליך. 

שנת ההתנזרות הסתיימה רשמית.

 

אתה לי עונג.

לפני 4 שנים. שלישי, 30 בספטמבר 2014, בשעה 00:43

שעות ארוכות בעבודה. נוסעת הביתה כל ערב ומחזיקה את עצמי ערה עם הקפה האחרון ששתיתי בעבודה.

מגיעה הביתה ותוהה מה יותר דחוף, לעשות מכונת כביסה או לשטוף את הכוסות שנשארו שם מהיומיים האחרונים.

חוזר חלילה. יום, יומיים, חודש.

ואז הפוגה קצרה. ארוחת חג, חופש של יום אחד שנועד כל כולו כדי להזכיר לכל המעוניין שאני עדיין עובדת באותו מקום, הלימודים בסדר גמור, ולא, אין חתונה על הפרק.

חוזרת לבית מותשת מההפוגה הקצרה הזאת ותוהה מה עדיף, הפוגה חטטנית או שגרה עמוסה. הבוקר מזכיר לי שאני מעדיפה הפוגה. 

אני הולכת לעבודה בבוקר עם צינון ויוצאת משם בערב עם 39 מעלות חום. עוברת דרך מוקד רפואי, מקבלת טיפול אנטיביוטי ומתקשרת אליך.

 

קבענו להערב סשן חג חגיגי. הכנת מתנת חג שציפינו לה, קניתי הלבשה תחתונה שאני בטוחה שתאהב, חשבנו לבלות יומיים יחד.

אתה שומע בקול שלי שאני לא מרגישה טוב ומבקש שאגיע בכל זאת. 

אני מרגישה נורא, אני נראית נורא, כל דמיון ביני לבין סמרטוט הוא לא מקרי בכלל. 

אני מזהירה אותך שאני מרגישה כך ואתה עדיין מתעקש שאבוא. אני מזהירה שוב שאתה עלול להדבק ואתה בשלך.

אתה מתעקש שלא אעלה על האוטו במצב הזה ובא לקחת אותי. המחשבות שלי נעות בין כמה אני מרגישה סמרטוט לכמה אני לא סקסית.

 

בדרך אנחנו עוברים דרך סופר פארם קרוב, אתה אומר שאתה צריך לקנות לנו משהו להערב. אני תוהה כמה רחוק אתה מתכוון למתוח את הגבולות שלי במצב כזה.

אתה מתעכב שם וחוזר עם שקית גדולה שנכנסת לתא המטען. 

מגיעים לבית ואתה מבקש ממני שאלך למיטה. אני שואלת איך ואתה פשוט אומר "למיטה".

אני לוקחת משהו נח יותר מהארון שלך ונכנסת למיטה, תוהה כמה ארוך הולך להיות הלילה הזה ולמה אתה כל כך עקשן.

 

עוברות דקות ואתה נכנס לחדר עם מכשיר אדים, פרוסת לחם עם שוקולד וכוס תה.

האוכל כדי שאוכל לקחת את האנטיביוטיקה, והשאר כבר ברור.

 

אתה מנשק אותי על המצח ונכנס למיטה לידי.

הגיע הזמן לנוח.