בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנְךָ

הַגּוּף שֶׁלְךָ מִגְדַּלּוֹר

אוֹרוֹ נוּגֶה

הַזַּיִן שֶׁלְךָ נִכְרַךְ

כְּמוֹ חֶבֶל הַצְלָה

אֲנִי מְטַפֶּסֶת עָלָיו וּבְכָל פַּעַם

בּוֹכָה מֵעָצְמַת הַהַפְתָּעָה

מֵעֶצֶם הַהַמְרָאָה

עַצְמוֹתַי רוֹחֲפוֹת

רוּחוֹת חַיּוֹת נוֹשְׁבוֹת

הַיַּעַר מִסָּבִיב לַבַּיִת בּוֹעֵר

וְהִנֵּה הָעוֹלָם מִתְיַבֵּשׁ סְבִיבֵנוּ.

(אורית מיטל)

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתָךְ אֶל הַמִּטָּה כְּשֶׁאַתְּ עֲדַיִן בְּמַגָּפַיִם.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִים אֶת שְׁמֵךְ כְּמוֹ טִיק לֹא רְצוֹנִי.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁלּוֹקְחִים תּוֹסֶפֶת תַּשְׁלוּם רִגְשִׁי עַל כָּל מִפְגָּשׁ אֵרוֹטִי.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁמְּעַט לוֹקִים בְּנַפְשָׁם, וְחוֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת מִנּוּי לַחֲדַר כֹּשֶׁר.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁכְּבָר הִמְשִׁיכוּ הָלְאָה וְאִי אֶפְשָׁר לְפַתּוֹת אוֹתָם, אֲפִלּוּ בַּבָּרִים

מֵהַחֲלוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת אוֹתָם.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁהָיוּ צְעִירִים יוֹתֵר וְכַיּוֹם הֵם בְּנֵי אוֹתוֹ הַגִּיל שֶׁלָּךְ אָז.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁלֹּא מִסְתַּפְּקִים בְּשֶׁבֶר בִּלְבַד, הֵם מֻכְרָחִים לִשְׂרֹף אוֹתָךְ כָּלִיל.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁהִשְׁפַּלְתְּ עַד עָפָר וְעַכְשָׁו הֵם סוֹף סוֹף מְנַעֲרִים מֵעֲלֵיהֶם אֶת

הָאָבָק.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁעֲשׂוּיִים מִפִיבֶּרְגְּלָס.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁבּוֹרוֹת עֲמֻקִּים נֶחְפְּרוּ בָּהֶם בַּמִּלְחָמָה, אַתְּ לֹא תּוּכְלִי לְמַלְּאָם.

יֵשׁ גְּבָרִים עֲדִינִים וּקְרוּעִים.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּגְנְבוּ לָךְ אֶת הַצָּמִיד אִם תִּתְּנִי לָהֶם לִישֹׁן אֶצְלֵךְ.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּרְצוּ לְהִזְדַּיֵּן עִם הַשִּׁירִים שֶׁלָּךְ, וּבִמְקוֹם זֶה הֵם יִתָּקְלוּ בָּךְ.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיַּגִּידוּ, ״אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית כְּשֶׁאַתְּ גּוֹמֶרֶת,״

וְאָז יִתְפְּסוּ מוֹנִית.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁהֵם רְשִׁימַת רְכִיבִים בְּלִי מַתְכּוֹן.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא רוֹאִים אוֹתָךְ.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּקְשְׁרוּ לָךְ כִּסּוּי עֵינַיִם בִּזְמַן סֵקְס, וְאָז בְּהֵחָבֵא יִנְעֲלוּ עֲקֵבִים.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּלְבְּשׁוּ אֶת גַּרְבִּיּוֹנֵי הָרֶשֶׁת הַשְּׁחֹרִים שֶׁלָּךְ בְּמָלוֹן

בְּרוֹמָא, אוֹ שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּנַיְלוֹן נִצְמָד לִקְשֹׁר אוֹתָךְ לַמִּטָּה

בִּנְיוּ אוֹרְלִינְס.

יֵשׁ מִבֵּין אֵלֶּה גַּם כַּמָּה גְּבָרִים שֶׁשָּׁוֶה לְנַסּוֹת לְהִשָּׁאֵר אִתָּם.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּכְתְּבוּ בִּקּוֹרוֹת אֲטוּמוֹת וּמִתְנַשְּׂאוֹת עַל יְצִירוֹתַיִךְ, וְיִגְרְמוּ

לָךְ לְהִזָּכֵר בַּשּׁוּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל פְרַנְק אוֹ'הָרָה:

״בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא אוּכַל לַחְשֹׁב עָלֶיךָ / אֶלָּא כְּמוֹ מָה שֶׁאַתָּה:

הַמִּתְנַקֵּשׁ / בְּמַטְּעֵי הַפְּרִי שֶׁלִּי.״

יֵשׁ גְּבָרִים, בּוֹאוּ נוֹדֶה, בֶּאֱמֶת קְטַנִּים מִדַּי.

יֵשׁ גְּבָרִים גְּדוֹלִים מִדַּי, אֲבָל לָרֹב זֶה לֹא מָה שֶׁיַּכְשִׁיל אֶת הָעִסְקָה.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם בִּכְלָל.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּסְטְרוּ לָךְ כָּכָה שֶׁתְּחַבְּבִי אֶת זֶה.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּרְצוּ לְהִדָּחֵק לְתוֹכֵךְ כְּדֵי לָמוּת.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא מְסַדְּרִים אֶת הָעִנְיָנִים.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁמְּחַלְּקִים לָךְ אֶת לִבָּם כְּמוֹ עֲלוֹנִים

וְיֵשׁ גְּבָרִים שֶׁנִּדְמֶה שֶׁהַלְּבָבוֹת שֶׁלָּהֶם סוֹבְבִים בְּמַסְלוּל נִצְחִי: אַתְּ רוֹאָה

אוֹתָם בְּלֵילוֹת בְּהִירִים,

נְקֻדּוֹת זוֹהֲרוֹת בֵּינוֹת לַכּוֹכָבִים, וּמְחַכָּה שֶׁכּוֹכָבָם יִדְעַךְ, כְּדֵי

שֶׁיִּפְּלוּ אֶל הָאֲדָמָה.

קים אדוניציו

אֲנִי מְפַחֶדֶת לְהִתְאַהֵב בְּךָ,

טֶמְבֶּל.

זֶה נָכוֹן שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִשְׁכֹּחַ שׁוּם פְּרָט בּוֹ,

לֹא אֶת הַוְּרִיד הָאָרֹךְ הַמִּתְנַפֵּחַ בַּצַּד הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַזַּיִן שֶׁלּוֹ,

אוֹ הַשֵּׂעָר הַסָּמִיךְ סְבִיב הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, הַכּוֹכָב הַלַּח שֶׁל פִּי הַטַּבַּעַת,

הַקֶּשֶׁת הַגְּבוֹהָה שֶׁל כַּפּוֹת רַגְלָיו, שׁוּמָה אֲדַמְדַּמָּה עַל לֶחְיוֹ הַשְּׂמָאלִית ־

חֹסֶר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁעָשָׂה אֶת פָּנָיו נִפְלָאוֹת ־

וְאֶת הַנְּמָשִׁים הַפְּזוּרִים לוֹ עַל הַגַּב,

הַלַּבְנוּנִיּוּת שֶׁל פְּנִים אַמּוֹת הַיָּדַיִם, אֲנִי זוֹכֶרֶת גַּם אֶת אֵלֶּה,

וְהַצַּלֶּקֶת עַל בִּטְנוֹ הוֹ אֲנִי מְנַשֶּׁקֶת אוֹתָהּ עַכְשָׁו,

הוּא אַךְ וְרַק שֶׁלִּי עַכְשָׁו שֶׁהוּא עָזַב אוֹתִי,

הוּא לֹא יַחֲזֹר לְעוֹלָם, הַפָּנִים שֶׁלּוֹ כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּחְרֵר בְּתוֹכִי,

לְעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה זֹאת שׁוּב, אֲנִי עוֹמֶדֶת וּמְטַפְטֶפֶת

בַּמִּקְלַחַת שֶׁבָּהּ פַּעַם כָּרַעְתִּי עַל בִּרְכַּי

מוּלוֹ כְּדֵי לִגְמֹעַ לֹא מְשַׁנֶּה מָה שֶׁיֵּצֵא

מִמֶּנּוּ, לִפְעָמִים הוּא הָיָה מִתְבּוֹנֵן

בִּי כְּשֶׁהִסְתּוֹבַבְתִּי בַּחֶדֶר עֲרֻמָּה

אֲנִי כָּאן, זֶה אוֹתוֹ הַחֶדֶר, אֲנִי עֲדַיִן

רוֹאָה אֶת פָּנָיו בַּלַּיְלָה שֶׁבּוֹ הֵן נֶאֶטְמוּ

מוּלִי לָנֶצַח, כְּמוֹ חֲנוּת שֶׁכָּשְׁלָה, סוֹרְגֵי בַּרְזֶל

חוֹתְמִים אֶת הַדֶּלֶת, חַלּוֹנוֹת מְטֻנָּפִים, אַשְׁפָּה פְּזוּרָה

עַל הָרִצְפָּה וְהַדֶּלְפֵּק נֶעֱקַר מִמְּקוֹמוֹ, הִסְתּוֹבַבְתִּי

וּמָעַדְתִּי בְּמוֹרַד הָרְחוֹב, הַבָּר הַיָּחִיד בָּעִיר

הָיָה פָּתוּחַ, הַבָּר הֲכִי עָצוּב בָּעוֹלָם, מָלֵא

צִיּוּרִים שֶׁל לֵצָנִים וְכַמָּה שִׁכּוֹרִים, הַבְּעָלִים הָיָה מְעֻלָּף

בְּאֵיזֶה תָּא, מְכֻסֶּה בַּמְּעִיל שֶׁלּוֹ, הַחֲבֵרָה שֶׁלּוֹ עָבְדָה

וְאָמְרָה ״כָּרָגִיל, נָכוֹן?״ וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיד שׁוּם מִלָּה

חוּץ מִ״בְּבַקָּשָׁה״, וְהִתְיַשַּׁבְתִּי לְיַד הַבָּר וְשָׁתִיתִי

אֶת מָה שֶׁהִיא מָזְגָה וּמָזְגָה וּמָזְגָה.

קים אדוניציו

הַהַשְׁפָּלָה

הָרָעָב

הַצָּמָא

הַסֵּרוּב

הָרָעָב

הַבּוּשָׁה

הַכְּאֵב

הַצְּרִיבָה

הַמַּאֲזָן

הַגֵּרָעוֹן

הַחוֹבוֹת

הַבּוּז

הַשִּׂנְאָה

הַחֲרָטָה

הַמַּכּוֹת

הָרֵיקָנוּת

הַהַדְחָקָה

הַבּוּשָׁה

הָרָעָב

הַלֶּחֶם.

(שלומית נעים-נאור)

לֵךְ-לְךָ אֶל עַצְמְךָ, אֶל כָּל אֶרֶץ שֶׁתִּבְחַר,

וְהִתְפַּשֵּׁט מֵאֲנָשִׁים וּמְקוֹמוֹת. וְהִתְקַלֵּף

מֵעוֹר יָשָׁן שֶׁהִתְקַשָּׁה וּשְׂרֹף בִּמְדוּרָה

לְהִפָּרַע מִזַּעֲמֵי רָעָב וּפַחַד

לֵךְ-לְךָ אֶל עַצְמְךָ, אֶל כָּל אֶרֶץ שֶׁתִּבְחַר,

וּרְחַץ אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁאָחֲזָה בָּעֲצָמוֹת. הָסֵר

וּקְלֹף כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱסַף בְּךָ — וְלֹא מִמְּךָ

לֵךְ-לְךָ אֶל עַצְמְךָ, אֶל כָּל אֶרֶץ שֶׁתִּבְחַר,

קַבֵּץ כְּפִיסִים וּרְסִיסִים מִבֵּין תִּלֵּי הַהֲרִיסוֹת.

וְטַפֵּס עַל צֶלַע הַר, בְּכָל אֶרֶץ שֶׁתִּבְחַר,

וְהִתְכַּנֵּס בַּשֶּׁקֶט הַסָּמִיךְ כְּמוֹ מוּמְיָה חַיָּה

יוֹם אֶחָד תִּשְׁמַע בְּעִיטוֹת רָפוֹת מִתּוֹכְךָ.

פְּסִיגֵי-חַיִּים עוֹד יִתְעַקְּשׁוּ לִנְבֹּט מִזֶּרַע

שֶׁקָּפָא בְּךָ מִתַּחַת לַקְּלִפּוֹת.

יחזקאל רחמים

הָיִיתִי מְשַׂחֶקֶת בַּפַּחַד
כְּמוֹ עִם יֶלֶד
מְנִיפָה אוֹתוֹ מוּלִי
מִסְתַּכֶּלֶת בְּפָנָיו
וְקוֹרֵאת לוֹ
פַּחַד פַּחַד בּוֹא,
הָיִיתִי קוֹרֵאת
אֶת הַדְּבָרִים
הֲכִי מַפְחִידִים,
הָיִיתִי מִתְמַכֶּרֶת לַתְּחוּשׁוֹת
כְּאִלּוּ זֶה הָיָה הַדָּבָר הַיָּחִיד
וְעוֹדִי
הַפַּחַד,
פְּחָדִים קְטַנִּים לֹא עִנְיַנּוּ אוֹתִי
רַק הַפַּחַד הַגָּדוֹל
סוֹחֵף הַכֹּל
כְּעֵת שׁוּב אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת לְפַחֵד כָּל כָּך
מָצָאתִי עַצְמִי יוֹשֶׁבֶת
וְקוֹרֵאת לוֹ שׁוּב בְּלַּחַשׁ
כְּמֵאָז בַּיָּמִים הָהֵם
פַּחַד פַּחַד בּוֹא
בּוֹא לְשַׂחֵק אִתִּי בְּפַּחַד
חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מָה
שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת
אָז בַּיָּמִים הָהֵם
לְפַחֵד,
הָיִיתִי קוֹפֵאת מִפַּחַד
רוֹאָה דְּבָרִים אֲיֻמִּים
גַּם שׁוֹמַעַת
יוֹם אֶחָד זֶה הִתְחִיל
גִּלִּיתִי אֶת הַפַּחַד
גִּלִּיתִי עוֹד דְּבָרִים
שִׁגָּעוֹן לְמָשָׁל
אֲבָל זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר
בְּצוּרָה דּוֹמָה,
גִּלִּיתִי אֶת הַתְּחוּשׁוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת
מָצָאתִי הֶלֶם פֵּרוּשׁ אַחֲרֵי כֵן
דְּבָרִים שׁוֹנִים הֵבַנְתִּי
וּדְבָרִים אֲחֵרִים נִמְאֲסוּ עָלַי
אֲבָל הַפַּחַד הָיָה אַחֲרוֹן
הָלַכְתִּי בְּמִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים
תָּמִיד מִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים
שֶׁל מִנְזָרִים בָּתֵּי חוֹלִים
מִבְנֵי צִבּוּר
וְאָמַרְתִּי לִי
שֶׁמֵּרֹאשׁ הַפַּחַד וְהַשִּׁגָּעוֹן
אֲנִי יוֹצֵאת נִמְאַס לִי
שׁוּב אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת כָּל כָּך לְפַחֵד,
כָּעֵת הוּא זְמַן הָאָסִיף
אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת פֵּרוֹת הַפַּחַד
הַבְּאוּשִׁים בְּדֶרֶך כְּלָל
מַבִּיטָה בָּהֶם בְּחִיּוּך
לֹא בִּזְּוָעָה
וְדוֹחָה אוֹתָם מִלְּפָנַי
שׁוּב אֵינִי אוֹהֶבֶת לְפַחֵד.

(יונה וולך)

הָיִיתִי יַלְדָּה מְנֻמְנֶמֶת

יְשֵׁנָה בַּיָּמִים, מְהַלֶּכֶת בֵּין הַחֲדָרִים בַּלֵּילוֹת

לְחַפֵּשׂ אֶת שֶׁנֶּעֱלַם מֵהַבַּיִת בִּשְׁנָתִי:

טֵלֵוִיזְיָה סוֹנִי 22 אִינְץ' שֶׁרָאִיתִי בָּהּ נִילְס אוֹלְגֶרְסוֹן

מַחְשֵׁב קוֹמוֹדוֹר

אַבָּא

הָיִיתִי יַלְדָּה מְנֻמְנֶמֶת, הִשְׁקוּ אוֹתִי חָלָב

לִקַּקְתִּי אֶת הַשְּׂפָתַיִם, הֵם הָיוּ מְרֻצִּים מִמֶּנִּי

נָתְנוּ לִי לִטְעֹם דְּבַשׁ, לִקַּקְתִּי אֶת הַשְּׂפָתַיִם

נָתְנוּ לִי שׁוֹקוֹלָד, לִקַּקְתִּי אֶת הַשְּׂפָתַיִם

עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ נָתַן לִי לְלַקֵּק לוֹ אֶת הַשְּׂפָתַיִם

הָיִיתִי יַלְדָּה מְנֻמְנֶמֶת, לִקַּקְתִּי לוֹ אֶת הַשְּׂפָתַיִם

מֻתָּר לִי לִישֹׁן

מֻתָּר לִי לִישֹׁן

אפרת ניסימוב