בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנְךָ

אַלֵּף אוֹתִי, אֲנִי אוֹמֶרֶת, כְּלוֹמַר

הֱיֵה לִי אַלּוּף, וַאֲנִי

הַסּוֹרֶרֶת, אֲשׁוֹרֵר

שִׁירַת שׁוּעֲלֵי שְׂדוֹת חִטָּה

צְהֻבָּה.

אַלֵּף אוֹתִי, אֲנִי מְצַוָּה,

בִּימֵי חֲמִישִׁי בְּשָׁעָה אַרְבַּע.

עֲשֵׂה אוֹתִי חֲשׁוּבָה. אַלֵּף אוֹתִי

סְמוּיָה מֵעֵין כֹּל, מֵאָלֶף

עַד תָּיו. אַלֵּף אוֹתִי עַכְשָׁו,

תַּחַת עֵץ תַּפּוּחִים. הַצְלֵף בִּי

תּוֹרָה, אַלֵּף אוֹתִי, אֲרוּרָה,

זְרֹק לִי עֶצֶם,

עֲשֵׂה לִי טוֹבָה,

הֲרֵי כָּל שׁוּעָלָה הִיא בְּעֶצֶם

כַּלְבָּה.

של דליה סיני

של אפרת מישורי

בְּאֶרֶץ לְעוֹלָם כֵּן אֵין גְּבוּלוֹת בֵּין טוֹב לְרַע,

בֵּין הָאֶסְתֵּטִי לַלֹּא,

בֵּין הַדַּעַת לַלֵּב.

בְּאֶרֶץ לְעוֹלָם כֵּן אַתְּ פּוֹתַחַת חַלּוֹן וּמַרְגִּישָׁה בְּתוֹךְ הַגּוּף;

כָּל הַשָּׁמַיִם, כָּל הַשֶּׁמֶשׁ, כָּל הַיָּם, כָּל הַצּוֹמֵחַ,

כָּל הָאָדָם הַחַי. בְּתוֹכֵךְ.

בְּאֶרֶץ לְעוֹלָם כֵּן אַתְּ פּוֹקַחַת עֵינַיִם

וְאֵין בָּךְ אַשְׁמָה.

אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהָעוֹלָם פִּרְאִי, וּמְתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ מָה שֶׁרוֹצִים.

בְּאֶרֶץ לְעוֹלָם כֵּן כָּל הַדְּבָרִים הַקּוֹדְמִים נוֹלָדִים מֵחָדָשׁ;

כּוֹס הַקָּפֶה, הַכֶּלֶב שֶׁלָּךְ, הַמַּצָּעִים הַלְּבָנִים

הַכֹּל נַעֲשָׂה לָךְ עַז וּמוּחָשִׁי

מִתְפַּקֵּעַ מִשֶּׁפַע, נִגָּר אֶל תּוֹכֵךְ כְּמוֹ תְּאֵנִים בְּשֵׁלוֹת

בְּגִגִּית שֶׁל עָרַק.

הַנְּשִׁימָה מַרְגִּישָׁה שֶׁמֻּתַּר לָהּ לְהִנָּשֵׁם

וְאַתְּ מַרְגִּישָׁה שֶׁמֻּתָּר לָךְ לִחְיוֹת.

(אודיה רוזנק)

הַגּוּף שֶׁלְךָ מִגְדַּלּוֹר

אוֹרוֹ נוּגֶה

הַזַּיִן שֶׁלְךָ נִכְרַךְ

כְּמוֹ חֶבֶל הַצְלָה

אֲנִי מְטַפֶּסֶת עָלָיו וּבְכָל פַּעַם

בּוֹכָה מֵעָצְמַת הַהַפְתָּעָה

מֵעֶצֶם הַהַמְרָאָה

עַצְמוֹתַי רוֹחֲפוֹת

רוּחוֹת חַיּוֹת נוֹשְׁבוֹת

הַיַּעַר מִסָּבִיב לַבַּיִת בּוֹעֵר

וְהִנֵּה הָעוֹלָם מִתְיַבֵּשׁ סְבִיבֵנוּ.

(אורית מיטל)

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתָךְ אֶל הַמִּטָּה כְּשֶׁאַתְּ עֲדַיִן בְּמַגָּפַיִם.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִים אֶת שְׁמֵךְ כְּמוֹ טִיק לֹא רְצוֹנִי.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁלּוֹקְחִים תּוֹסֶפֶת תַּשְׁלוּם רִגְשִׁי עַל כָּל מִפְגָּשׁ אֵרוֹטִי.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁמְּעַט לוֹקִים בְּנַפְשָׁם, וְחוֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת מִנּוּי לַחֲדַר כֹּשֶׁר.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁכְּבָר הִמְשִׁיכוּ הָלְאָה וְאִי אֶפְשָׁר לְפַתּוֹת אוֹתָם, אֲפִלּוּ בַּבָּרִים

מֵהַחֲלוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת אוֹתָם.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁהָיוּ צְעִירִים יוֹתֵר וְכַיּוֹם הֵם בְּנֵי אוֹתוֹ הַגִּיל שֶׁלָּךְ אָז.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁלֹּא מִסְתַּפְּקִים בְּשֶׁבֶר בִּלְבַד, הֵם מֻכְרָחִים לִשְׂרֹף אוֹתָךְ כָּלִיל.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁהִשְׁפַּלְתְּ עַד עָפָר וְעַכְשָׁו הֵם סוֹף סוֹף מְנַעֲרִים מֵעֲלֵיהֶם אֶת

הָאָבָק.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁעֲשׂוּיִים מִפִיבֶּרְגְּלָס.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁבּוֹרוֹת עֲמֻקִּים נֶחְפְּרוּ בָּהֶם בַּמִּלְחָמָה, אַתְּ לֹא תּוּכְלִי לְמַלְּאָם.

יֵשׁ גְּבָרִים עֲדִינִים וּקְרוּעִים.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּגְנְבוּ לָךְ אֶת הַצָּמִיד אִם תִּתְּנִי לָהֶם לִישֹׁן אֶצְלֵךְ.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּרְצוּ לְהִזְדַּיֵּן עִם הַשִּׁירִים שֶׁלָּךְ, וּבִמְקוֹם זֶה הֵם יִתָּקְלוּ בָּךְ.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיַּגִּידוּ, ״אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית כְּשֶׁאַתְּ גּוֹמֶרֶת,״

וְאָז יִתְפְּסוּ מוֹנִית.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁהֵם רְשִׁימַת רְכִיבִים בְּלִי מַתְכּוֹן.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא רוֹאִים אוֹתָךְ.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּקְשְׁרוּ לָךְ כִּסּוּי עֵינַיִם בִּזְמַן סֵקְס, וְאָז בְּהֵחָבֵא יִנְעֲלוּ עֲקֵבִים.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּלְבְּשׁוּ אֶת גַּרְבִּיּוֹנֵי הָרֶשֶׁת הַשְּׁחֹרִים שֶׁלָּךְ בְּמָלוֹן

בְּרוֹמָא, אוֹ שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּנַיְלוֹן נִצְמָד לִקְשֹׁר אוֹתָךְ לַמִּטָּה

בִּנְיוּ אוֹרְלִינְס.

יֵשׁ מִבֵּין אֵלֶּה גַּם כַּמָּה גְּבָרִים שֶׁשָּׁוֶה לְנַסּוֹת לְהִשָּׁאֵר אִתָּם.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּכְתְּבוּ בִּקּוֹרוֹת אֲטוּמוֹת וּמִתְנַשְּׂאוֹת עַל יְצִירוֹתַיִךְ, וְיִגְרְמוּ

לָךְ לְהִזָּכֵר בַּשּׁוּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל פְרַנְק אוֹ'הָרָה:

״בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא אוּכַל לַחְשֹׁב עָלֶיךָ / אֶלָּא כְּמוֹ מָה שֶׁאַתָּה:

הַמִּתְנַקֵּשׁ / בְּמַטְּעֵי הַפְּרִי שֶׁלִּי.״

יֵשׁ גְּבָרִים, בּוֹאוּ נוֹדֶה, בֶּאֱמֶת קְטַנִּים מִדַּי.

יֵשׁ גְּבָרִים גְּדוֹלִים מִדַּי, אֲבָל לָרֹב זֶה לֹא מָה שֶׁיַּכְשִׁיל אֶת הָעִסְקָה.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם בִּכְלָל.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּסְטְרוּ לָךְ כָּכָה שֶׁתְּחַבְּבִי אֶת זֶה.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּרְצוּ לְהִדָּחֵק לְתוֹכֵךְ כְּדֵי לָמוּת.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא מְסַדְּרִים אֶת הָעִנְיָנִים.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁמְּחַלְּקִים לָךְ אֶת לִבָּם כְּמוֹ עֲלוֹנִים

וְיֵשׁ גְּבָרִים שֶׁנִּדְמֶה שֶׁהַלְּבָבוֹת שֶׁלָּהֶם סוֹבְבִים בְּמַסְלוּל נִצְחִי: אַתְּ רוֹאָה

אוֹתָם בְּלֵילוֹת בְּהִירִים,

נְקֻדּוֹת זוֹהֲרוֹת בֵּינוֹת לַכּוֹכָבִים, וּמְחַכָּה שֶׁכּוֹכָבָם יִדְעַךְ, כְּדֵי

שֶׁיִּפְּלוּ אֶל הָאֲדָמָה.

קים אדוניציו

אֲנִי מְפַחֶדֶת לְהִתְאַהֵב בְּךָ,

טֶמְבֶּל.

זֶה נָכוֹן שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִשְׁכֹּחַ שׁוּם פְּרָט בּוֹ,

לֹא אֶת הַוְּרִיד הָאָרֹךְ הַמִּתְנַפֵּחַ בַּצַּד הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַזַּיִן שֶׁלּוֹ,

אוֹ הַשֵּׂעָר הַסָּמִיךְ סְבִיב הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, הַכּוֹכָב הַלַּח שֶׁל פִּי הַטַּבַּעַת,

הַקֶּשֶׁת הַגְּבוֹהָה שֶׁל כַּפּוֹת רַגְלָיו, שׁוּמָה אֲדַמְדַּמָּה עַל לֶחְיוֹ הַשְּׂמָאלִית ־

חֹסֶר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁעָשָׂה אֶת פָּנָיו נִפְלָאוֹת ־

וְאֶת הַנְּמָשִׁים הַפְּזוּרִים לוֹ עַל הַגַּב,

הַלַּבְנוּנִיּוּת שֶׁל פְּנִים אַמּוֹת הַיָּדַיִם, אֲנִי זוֹכֶרֶת גַּם אֶת אֵלֶּה,

וְהַצַּלֶּקֶת עַל בִּטְנוֹ הוֹ אֲנִי מְנַשֶּׁקֶת אוֹתָהּ עַכְשָׁו,

הוּא אַךְ וְרַק שֶׁלִּי עַכְשָׁו שֶׁהוּא עָזַב אוֹתִי,

הוּא לֹא יַחֲזֹר לְעוֹלָם, הַפָּנִים שֶׁלּוֹ כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּחְרֵר בְּתוֹכִי,

לְעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה זֹאת שׁוּב, אֲנִי עוֹמֶדֶת וּמְטַפְטֶפֶת

בַּמִּקְלַחַת שֶׁבָּהּ פַּעַם כָּרַעְתִּי עַל בִּרְכַּי

מוּלוֹ כְּדֵי לִגְמֹעַ לֹא מְשַׁנֶּה מָה שֶׁיֵּצֵא

מִמֶּנּוּ, לִפְעָמִים הוּא הָיָה מִתְבּוֹנֵן

בִּי כְּשֶׁהִסְתּוֹבַבְתִּי בַּחֶדֶר עֲרֻמָּה

אֲנִי כָּאן, זֶה אוֹתוֹ הַחֶדֶר, אֲנִי עֲדַיִן

רוֹאָה אֶת פָּנָיו בַּלַּיְלָה שֶׁבּוֹ הֵן נֶאֶטְמוּ

מוּלִי לָנֶצַח, כְּמוֹ חֲנוּת שֶׁכָּשְׁלָה, סוֹרְגֵי בַּרְזֶל

חוֹתְמִים אֶת הַדֶּלֶת, חַלּוֹנוֹת מְטֻנָּפִים, אַשְׁפָּה פְּזוּרָה

עַל הָרִצְפָּה וְהַדֶּלְפֵּק נֶעֱקַר מִמְּקוֹמוֹ, הִסְתּוֹבַבְתִּי

וּמָעַדְתִּי בְּמוֹרַד הָרְחוֹב, הַבָּר הַיָּחִיד בָּעִיר

הָיָה פָּתוּחַ, הַבָּר הֲכִי עָצוּב בָּעוֹלָם, מָלֵא

צִיּוּרִים שֶׁל לֵצָנִים וְכַמָּה שִׁכּוֹרִים, הַבְּעָלִים הָיָה מְעֻלָּף

בְּאֵיזֶה תָּא, מְכֻסֶּה בַּמְּעִיל שֶׁלּוֹ, הַחֲבֵרָה שֶׁלּוֹ עָבְדָה

וְאָמְרָה ״כָּרָגִיל, נָכוֹן?״ וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיד שׁוּם מִלָּה

חוּץ מִ״בְּבַקָּשָׁה״, וְהִתְיַשַּׁבְתִּי לְיַד הַבָּר וְשָׁתִיתִי

אֶת מָה שֶׁהִיא מָזְגָה וּמָזְגָה וּמָזְגָה.

קים אדוניציו

הַהַשְׁפָּלָה

הָרָעָב

הַצָּמָא

הַסֵּרוּב

הָרָעָב

הַבּוּשָׁה

הַכְּאֵב

הַצְּרִיבָה

הַמַּאֲזָן

הַגֵּרָעוֹן

הַחוֹבוֹת

הַבּוּז

הַשִּׂנְאָה

הַחֲרָטָה

הַמַּכּוֹת

הָרֵיקָנוּת

הַהַדְחָקָה

הַבּוּשָׁה

הָרָעָב

הַלֶּחֶם.

(שלומית נעים-נאור)