לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ME

Nothing Much
לפני 5 שעות. שבת, 19 באוקטובר 2019, בשעה 20:46

 I know my worth in diamonds, it makes me  sound cokey but I have earned that right

You see, I have it within me to see people as they are. So I can fully feel what gives them pleasure and then if I chose I send them to places they have never been before. 

When they ask as they always do, can we meet again? I have to say no. It is not that they weren't a pleasure to be with, many a man is worth another go. It is for meeting again is against the rules. 

You see I am the women who walks alone the S-H-E. I do not love, I do not connect for I was created to be the other women - no man's wife. 

לפני יומיים. חמישי, 17 באוקטובר 2019, בשעה 02:18

הן עמדו במרפסת עם חיוך מלאכי, מאושרות כל כך.

קומה 11, מלון שרתון, תל אביב.

כל החברים הטובים כבר הלכו ועכשיו הגיע תורן. 

גם להן מגיע סוף - סוף לסבל, סוף לחיים.

האחת כבר עברה את הגדר, התמתחה, חייכה וקראה לשניה.. בואי לקיים את ההבטחה החזיקי בידי וביחד ניתן קפיצה. 

השניה הניפה את רגלה אך פתאום נעצרה. בדיוק מולה - חוסמות את דרכה היו זוג עניים חומות ובקשה אחת קטנה "אמא תבטיחי לי שתמיד תחזרי" והיא הבטיחה, היא הבטיחה.

אני נשארת אין לי ברירה שכחתי שלא שוברים הבטחה. ומה איתך התישארי איתי אהובה?

מה תרצי, מה את מבקשת נסיכתי היפה? לחבק אותך חזק בפעם האחרונה - ברור שאחבק, ברור שאנשק. היי שלום יפה שלי, היי שקטה ונוחי לך אהובה.

ואז הראשונה מתוך החיבוק קפצה 

 

לפני יומיים. חמישי, 17 באוקטובר 2019, בשעה 02:18

הן עמדו שם עם חיוך מלאכי, הן עמדו במרפסת 

קומה 11, מלון שרתון, תל אביב.

כל החברים הטובים הלכו ועכשיו הגיע גם תורן. 

גם להן מגיע סוף, סוף לסבל, סוף לחיים.

האחת כבר עברה את הגדר, התמתחה, חייכה וקראה לשניה.. בואי לקיים את ההבטחה בואי החזיקי בידי ונקפוץ. אני יודעת, אני מרגישה שהחברים שם מחכים.

השניה הניפה את רגלה אך פתאום נעצרה. בדיוק מולה - פשוט חוסמות את דרכה היו זוג עניים חומות ובקשה אחת קטנה הקטנה "אמא תבטיחי לי שתמיד תחזרי" והיא הבטיחה, היא הבטיחה.

אני נשארת אין לי ברירה שכחתי שלא שוברים הבטחה. ומה איתך התישארי איתי או שאת הולכת?

מה זה את מבקשת נסיכתי היפה? לחבק אותךבה בפעם האחרונה ברור שאחבק, ברור שאנשק. היי שלום יפה שלי, היי שקטה ונוחי לך אהובה.

ואז הראשונה קפצה 

 

לפני שבוע. שבת, 12 באוקטובר 2019, בשעה 09:40

שרומזת לך האהבה,לך אחריה

אף שדרכיה קשות ומכבידות.
ואם כנפיה מרחפות מעליך,התכנס תחתן,
אף שהחרב הנחבאת בין נוצותיה עלולה לפגוע.
כאשר היא דוברת, האמן לדבריה,
אף שקולה יהפוך בחלומותיך כרוח צפון בענפי הגן.
האהבה תכתיר גם תוקיע, תרומם אף תשפיל.
היא אשר תרום למלוא גובהך
ותחבק אמיריך העורגים לשמש,
גם תשפיל רדת אל שורשיך הנאחזים בקרקע ותזעזעם.
כגבעולי חיטים תלקטך, תחבוט שיבוליך עד עירום תהיה,
תטחן אותך עד דק, תלוש ותקלה
והיית לחם קודש לפולחן האל,
כל אלה תעשה לך האהבה לך,וידעת פשר לבבך
ובידיעה זו היית לניצוץ מחיי הלב.
אף אם מפחד תחתור רק להנאה ולשלווה שבאהבה,
מוטב שתכסה מערומיך ותצא ממפתן האהבה
אל עולם בו תצחק- אך לא את כל צחוקך
ובו תבכה אך לא את כל בכייך.

לפני שבוע. שישי, 11 באוקטובר 2019, בשעה 17:18

Every time I am with man I await his reaction. I see his eyes brighten up with joy and delight. I watch him discover the wonders of  devotion, of a woman who knows how to guide him to light.

I lay there tied up in nottz I can't open. A game to his wants to do as he might. Positioned for him my legs held wide open, a whipp on my breasts that crackles so bright.

Man thinks he controls the whole situation, since  he has me at will to come when he might. He holds his head high chest full of emotion, yells out in glee I am king of the night.

Then I smile to myself as I watch his allusion. For I know who controls this whole scene, this whole sight. I play him like puppet, for my joy I shall use him. The weapon I hold is the epitomy of devotion, and against it no one has a chance at this fight.

לפני שבוע. חמישי, 10 באוקטובר 2019, בשעה 19:59

On the wrong side of the road

In the dark and the cold

Staring at the signs

trouble my mind

If there's anyone out there

Who can hear this me cry?



 

 

לפני שבוע. חמישי, 10 באוקטובר 2019, בשעה 14:30

I gave him my time, my heart, my all, believed all his promises of good time and money.. Just give one more push he used to say, and I gave my all because that who I am.

And then just before the money came - he hurt me, used me and sent me to the streets.

And now I can get back, take what is mine not his but mine. But I can't - my heart dose not let me, and although all I shall take is mine by law I know I shall pain him since he believes it's his. 

I do not want to hurt another humans soul..

Is there such a thing too good?

לפני שבוע. שלישי, 8 באוקטובר 2019, בשעה 17:35

רציתי לשתף אתכם במשהו שחברה כתבה:

 

על מחילה, חמלה,
החלמה ואהבה

הוא התקשר.
שנים שלא קיבלתי ממנו שיחת טלפון
וכבר הרבה זמן שלא ראיתי אותו
ופתאום היום הוא מתקשר
דווקא היום...

הוא אף פעם לא ביקש ממני סליחה
על שנים של רוע צרוף שחוויתי ממנו

וכבר לפני שנים מחלתי לו
בשבילי.

זה לא אומר שלא עלו בי לרגעים זיכרונות כואבים
זה לא אומר שלא התכווצתי לעיתים כשראיתי אותו
זה לא אומר שקיבלתי את המעשים שלו
זה רק אומר שבחרתי,
כבר לפני שנים בחרתי
לשחרר אותי ממנו,
מהתלות בכאב שהציף בלילות וניהל אותי בימים
מההיצמדות לכעס האינסופי שהחזקתי בי
מהרצון לגרום לו להפסיק לעשות רע לאחרים.

שנים נוספות חלפו
וכבר בחרתי לאהוב אותו
בכל כך הרבה מצבים בהם הלב שלי התכווץ מולו
ועברתי כברת דרך כל כך ארוכה
שבדיוק היום בארוחת הבוקר שלי
כתבתי לעצמי שבשנה הקרובה
אני הולכת "לעשות כביסה" ולוודא שנעים לי
בלי סודות, בלי הסתרות,
גם אם זה אומר שתהיה עלי ביקורת
גם אם זה אומר שהבשלות שלי
להפסיק את קשר השתיקה
יציף שיט וידרוש מאנשים להתמודד
עם ההשלכות של הטעויות שלהם
אלה שבחרתי לסחוב איתי לקבר,
כדי ש"הם לא יפגעו".

כן.
טעויות.
מזכירה לי ולנו שזה רק טעויות.
ואין טעות גדולה וטעות קטנה
טעות זו טעות זו טעות...
ואין אחד מאיתנו שלא טועה
ואין אף אחד מאיתנו שמעולם לא פגע באחר

וכולם, כולנו - ראויים למחילה.

גם זה שחדר את המרחב שלי
יותר מפעם אחת
והכאיב בכל כך הרבה מישורים
והשאיר בי חותם שלא ישכח.
שבזכותו (לא טעיתי במילה)
נהייתי מי שאני,
ובזכותו - למדתי להיות גדולה יותר מהסיפורים
ואני אוהבת אותי גם על כך
שבחרתי להפוך את הסיפור
לקרקע של עוצמה ענקית
שבחרתי להתמיר את הכאב
לרכות ואהבה קודם כל כלפי
ואז בחרתי והפניתי את אותה רכות ואהבה
כן, כן, גם כלפיו.

למה?
כי גם במה שמרגיש כמו רוע הכי גדול בעולם
יש טעות
ואז יש הזדמנות
ואז יכולה להיות צמיחה.
אם הוא יבחר בכך.

למה?
כי כשיש רוע כל כך גדול
כבר שנים שלא היה שם מישהו
כזה - שיהיה שם בשבילו,
שיאהב
וכבר שנים שרואים אותו באור רע
וכבר שנים שהוא רגיל להיות "האיש הרע"
זה שפוגע,
שהעיניים שלו מצמיתות כשנכנס בו הטרפת
רק שמתישהו החלטתי ובחרתי להיות אחרת.

זה דרש ממני קודם כל להיות גדולה ועוצמתית
ולאהוב אותי במלוא מהותי,
ורק אז ורק אחרי שכבר סלחתי –
בחרתי ללמוד לאהוב אותו.

ולא, זה ממש לא היה עניין של מה בכך,
אבל הצלחתי
ואהבתי
לא סתם כדי לצאת ידי חובה
אהבתי באמת
ודאגתי לו
ומידי פעם גם ווידאתי את שלומו
וגם את זה עשיתי באהבה.

ועם הזמן ראיתי את השינוי שחל בו,
לא יכולתי לשים את האצבע על מה
אבל משהו בו השתנה
אולי התרכך?
אולי?!

גם כשהוא התנהג אותו דבר
יכולתי לראות בשפת הגוף שלו
שהוא לא יודע איך לצאת מההבעה הנוקשה
מהדפוס החבלני שבו,
ושם עלתה בי פעם אחר פעם חמלה ואהבה גדולה אליו.
ממש כמו ילד קטן שכל כך התרגל להרביץ
שהוא לא זוכר כבר איך זה לחבק
וכל מה שהוא צריך זה אדם בוגר אחד בסביבה
שייגש אליו בעוצמה ואהבה
יאסוף אותו לזרועותיו ויחבק אותו חזק
עד שהוא ירפה וירגע
מישהו אחד שיהיה שם, שילמד אותו איך אוהבים
פעם ועוד פעם ועוד פעם ...
עד שזו תהיה השפה הטבעית
שדרכה הוא יתבטא בעולם.

וכך עשיתי.
בלי חיבוק פיזי
נכחתי בעוצמה ואהבה.

ופתאום עכשיו,
ערב כיפור
השם שלו על הצג
ועולה בי כיווץ
שנים שלא ראיתי את המספר שלו על הצג
אבל הוא מתקשר
ואני עונה
והוא בדמעות בוכה ומבקש סליחה
ואני חנוקה מדמעות מברכת אותו באהבה
ואני סולחת, כבר סלחתי מזמן
והלב של שנינו מתחבר ברגע
בלי מילים
בלי אגו
מעבר לזיכרונות
מעבר לצלקות
מעבר לה-כ-ל
באחדות
שיכולה היתה להיווצר
רק כי צד אחד מתישהו
לפני הרבה שנים בחר
למחול ואז לאהוב
ולהמשיך לאהוב
ושוב לאהוב
בכל מצב
ולאפשר לשני את הזמן שלו
לגדול
לזהות טעויות
להתבונן עליהם
בלי שאף אחד יגיד לו "תראה..."
בלי לחץ – בקצב שנכון לו
ולתת לו לבחור
באהבה.

כי מאהבה בנו ולאהבה נחזור.

מחילה – חמלה – אהבה

לפני שבוע. שני, 7 באוקטובר 2019, בשעה 21:12

If i could only describe the way I feel...

How much i am pained by my body's needs.

How i hurt with the yearning to be opened then discover and explored.

Exploding with the need to be conquer and learnd.

Oh I yearn to know of new ways to feel, to brake to new realms, to discover and learn.

 

 

לפני שבוע. שני, 7 באוקטובר 2019, בשעה 08:15

"Why does it feel so good to get rid of things? To unload? To let go? Maybe because when we see how little we actually need to survive, it makes us realize how powerful we actually are. To strip down to only what we need. To hang on to only what we can't do without. Not just to survive, but to thrive." – Meredith Grey