עיר מיקלט

את יודעת, לחיים יש דרך מצחיקה להפתיע כשאנחנו הכי פחות מצפים לזה. אנחנו בונים קשרים, אנחנו יוצרים קשרים, ומשתפים. אבל לפעמים, כל הציפיות הללו מתרסקות כמו הבורסה ביום שיש שיטפון. אני מכיר אותה שנים, ותמיד היה בינינו חיבור מיוחד. צחקנו יחד, חלקנו סודות ותמכנו אחד בשני לאורך העליות והירידות שבחיים. הידידות שלנו הייתה קבועה, עוגן בתוך כאוס שנקרא החיים. לאחרונה תכננו להיפגש, סוף סוף לבלות קצת זמן איכות ביחד. עבר זמן מה מאז שנפגשנו בפעם האחרונה, וציפיתי לך, להתעדכן. אבל אז, דברים השתנו. החיים קיבלו מסלול אחר בשבילה, היא התחילה לצאת עם מישהו. אני לא יכול להאשים אותה בזה, אחרי הכל לאהבה יש היגיון משלה, ואנחנו לא יכולים לשלוט במי אנחנו מתאהבים. אבל זה עדיין כאב, זה הרגיש כאילו דלת נסגרת על משהו שטיפחנו כל כך הרבה זמן. בטל את התוכניות הותיר אותי לתהות מה השתבש. זה משהו שעשיתי? אם מערכת היחסים החדשה שלה קיבלה עדיפות זה אומר שאיכשהו הפכתי לחסר חשיבות בחייה. אבל האמת היא שלכולנו מגיעה אושר ולהיות מאושרים, גם אם זה אומר לעשות בחירות שעלולות לפגוע באחרים. סדרי העדיפויות משתנים, ולפעמים אנחנו צריכים להרפות. זו מציאות כואבת, אבל היא חלק מהחומר של החיים, והחיים הם לא חייבים לנו כלום אחרי הכל. זו כדור שקשה לבלוע אני יודע. האכזבה שלי נובעת מציפיות שלא נענו, מהיאחזות בזה שהיה פעם מקום שהיה אפשר לחבק את מה שיש. אולי הגיע הזמן עבורי לזוז. אז, אני אוותר על האכזבה שלי, מהציפיות שלא עומדות. ואני אתקדם קדימה, לאנשהו אחר

תמיד מצאתי עצמי מפנטז על עולם זה

לא תמיד ידעתי להלביש על פנטזיות אלו את שמם המלא

איפשהו מהר מאוד זה הגיע, הבנתי והתפקחתי

גם הגיע זוגיות שפרחה עם העולם הזה

רק בתפקיד מעט הפוך, לא התפקיד שהתאים לי לפחות