"כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא" אכתוב כאן משהו שונה.
חושפת כאן חלק מחיי,
חלק גדול ונכבד.
לפני 14 שנה חויתי דיכאון לאחר לידה,
הייתי במצב קשה
עד חוסר יכולת לתפקד.
שוכבת במיטה ובוהה באוויר,
לא יודעת מה קורה סביבי,
לא שומעת ולא רואה.
סוג של "המת החי"
לא ידעתי שאני בדיכאון,
חשבתי שכך זה לאחר לידה(,למרות שזו הייתה לידה שלישית)
חברה עלתה על זה,
אותה חברה שהייתה באה יום יום לביתי,לנקות,לבשל ולדאוג לילדים.
היא לקחה אותי לפסיכיאטר ומשם הגעתי למצב של נוגדיי דיכאון.
תודה לאלוהים שיש את התרופה הזאת.
לאט לאט קמתי...התרוממתי,
ראיתי,שמעתי דברים...והבנתי...
היום הייתה לי שיחה עם הבת שלי ,
זו שלא חוותה אמא במשך תקופה ארוכה מאוד,כי אמא בכלל לא הייתה קיימת.
היום צף הכל,
זה היה חסר שליטה,
אבל בהחלט כואבת,
כואבת את כאבה.
מרגישה רגשות אשם.
מרגישה פיספוס וכעס עצמי.
יודעת שלא הייתה לי שליטה
אבל בכל זאת התחושות קיימות,
הרגשתי צורך לפרוק ולהוציא במילים...
וכאן המקום שלי.
❤
הבנתי,הבנתי את עצמי.