טעם החיים

יש הקוראים לו ישבן

יש הקוראים לו סתם טוסיק

אותו מקום מאחור

הוא חזות הכול

רך או שרירי

ורוד או שזוף

כאשר מופנה כלפי מעלה

ומטופל בחגורת עור רחבה

או בסרגל

או בענף עץ

או בכף יד קשוחה

הופך אדום או ורוד

נעשה עם פסים אדומים

הופך אותך לאשה מלאה

שכל מחשבתה עוד הצלפה

גופה נדרך

ובהמשך משתרר

צורב בהתחלה ואחרי מענג

פותח את הלב והנשמה

פותח את גופך לאהבה

לו רק היית כאן על ברכי

לו היית מתחת לידי

לו היית

כשאין 

אין גם טעם

כשיש

עולם ומלואו

מוקדש לבת שיח יקרה לי 

המצליחה לשמר קשר מופלא שכולו חכמת חיים

קשר של מילים ומחשבות

כאשר רומזת לך האהבה,לך אחריה
אף שדרכיה קשות ומכבידות.
ואם כנפיה מרחפות מעליך,התכנס תחתן,
אף שהחרב הנחבאת בין נוצותיה עלולה לפגוע.
כאשר היא דוברת, האמן לדבריה,
אף שקולה יהפוך בחלומותיך כרוח צפון בענפי הגן.
האהבה תכתיר גם תוקיע, תרומם אף תשפיל.
היא אשר תרום למלוא גובהך
ותחבק אמיריך העורגים לשמש,
גם תשפיל רדת אל שורשיך הנאחזים בקרקע ותזעזעם.
כגבעולי חיטים תלקטך, תחבוט שיבוליך עד עירום תהיה,
תטחן אותך עד דק, תלוש ותקלה
והיית לחם קודש לפולחן האל,
כל אלה תעשה לך האהבה לך,וידעת פשר לבבך
ובידיעה זו היית לניצוץ מחיי הלב.
אף אם מפחד תחתור רק להנאה ולשלווה שבאהבה,
מוטב שתכסה מערומיך ותצא ממפתן האהבה
אל עולם בו תצחק- אך לא את כל צחוקך
ובו תבכה אך לא את כל בכייך.

האהבה אינה אדון ואין לה אדונים, היא לעצמה קיימת.
כאשר אוהב אתה, אל תאמר- אלוהים בליבי
אמור – אני בלב האלוהים.
לא אתה תכוון את דרכי האהבה
אלא היא, אם תמצאך ראוי תכוון דרכיך.
אין לה לאהבה שאיפה אלא להתגשם-
אך אם אוהב אתה ושוקק ליבך, יכול תוכל
לרוך כפלג הזורם ורן שירו אל תוך הלילה,
לדעת ייסורי עדנת אין קץ,
להיפצע בידיעתך את האהבה
להיות שותת ברצון ובשמחה,
להתעורר בלב נפעם ולהודות על עוד יום של אהבה.
לנום לעת הצהריים ולהרהר בהתעלות הנפש שבאהבה,
לשוב עם ערב בהודיה, ואז לנום, תפילה אל הנאהבת שבליבך
ושירת עדן על שפתיך.

מוקדש לבת שיח יקרה לי,

אין אהבות שמחות
יוסי בנאי 
מילים: לואי אראגון
לחן: ג'ורג' ברסאנס
תרגום: נעמי שמר

לכל אדם יש צל עימו עליו ללכת 
אותו עליו לשאת כל עוד כוחו עימו 
בחולשתו לחיות, למות אצל עצמו 
דימית לאחוז את אושרך בכף 
אבל הן אושרך, את כף ידך צרב 
כי אין אהבות שמחות. 

חייך הם תמיד פרידה שאין בה חפץ 
פרידה מלאה מכאוב, פרידה ללא חמדה 
כמו גדודי צבא, שיעדם ניטל 
ליבך את דמעותיו עוצר כמו חייל 
אשר בקרב נוצח, על כן אל תתהלל 
כי אין אהבות שמחות. 

גם את אהבתי שאת ליבי פוצעת 
אותך ליבי נושא כמו ציפור פצועה 
ואנשים זרים צופים בנו דומם 
האנשים זוכרים מילים אשר מחקתי 
מילים שעל ידך תמותנה בנשיקה 
כי אין אהבות שמחות. 

עבר הזמן ללמוד מניסיונות חיינו 
כבר שנינו מתייפחים בקול אחד עם ליל 
כמה כאב עצור באחרון שירנו. 
וכמה חרטות פורטות על כל מיתר 
וכמה יבבות בלחן הגיטרה 
כי אין אהבות שמחות. 

כי אין שום אהבה אשר איננה צער 
ואין שום אהבה, אפילו לא אחת 
אשר ממכאובה נפשנו לא גוועת 
אפילו אהבת הארץ בה נולדנו 
אין אהבה אחת שלא תדע לבכות 
כי אין אהבות שמחות. 

כאן מצאתי את הדבר הנכון ביותר,

שעור לחיים

https://thecage.co.il/profile/47947

על הכאב-גובראן חליל ג"ובראן

כאבך הוא התבקעות המעטה המגונן על הבנתך.

כשם שגלעין הפרי נבקע למען ייחשף ליבו לחמה,

כך עלינו לדעת כאב.

בתהות לבך תמיד על כל פלאי חייך,

לא יפלא כאבך משמחתך.

קבל את חליפות עיתי לבך

כקבלך את העונות החולפות בשדותיך

ואז תשקיף בלב שקט אל מעבר חורפי ענותך.

הרבה מכאבך אתה בחרת בו.

שיקוי מר הוא שנותן הרופא בך,

לרפא את החולה בקרבך.

שים אמונך ברופא, ועלע תרופתו בהשקט ובבטחה.

כי ידו, אף אם קשה ומכאיבה,

מונחית בידו האמונה של הבלתי נראה.

והגביע אשר יגיש, אף אם יצרוב שפתיך,

נוצר בחומר שנלושו בו דמעות הקודש של יוצר הכל.

למה לא, שאלה מעניינת.

והשאלה היותר מעניינת למה כן?

ומתברר כי הקטע שלי הוא שליטה ולכן הפניה תהיה למי שמציגה רצון, כוונה, מחשבה בכיוון

ואז מתגלת חומה,

והסדר לא ממש חשוב,

אתה נשוי -נכון בהחלט חייבים להיות גלויים, הרי אנחנו בדרך לחשוף את הנשמה שלנו לצד האחר אז נשקר?

אתה מבוגר - נכון השנים חולפות ויש בדבר יתרונות כמו גם חסרונות, ולגיל יש גם יתרונות עצומים (נפרט בפעם אחרת)

אתה רחוק - נכון אבל זה זמן שלי להגיע למרחקים לך אקדיש זמן נטו

זאת החומה הראשונה

אתה לא קרח - נכון ראשי מלא שער, ברובו אפור, 

אתה לא כהה - נכון אמנם שזוף אבל אלו היו הורי

אתה עם זיין קטן מ 22 ס"מ - נכון אבל גדול מ 16 ס"מ, בדקתי בספרות והמשפט הבא סוגר את סימן השאלה "12 ס"מ זה הגודל הממוצע (12-16 ס"מ). כך שזה לא קטן. רפואית, כל דבר באורך של 8 ס"מ ומעלה מספיק לתפקוד מלא"

זאת החומה השנייה

ועכשיו לי יש כמה שאלות,

זוכרת את אורך החבל שקשרו אותך? 

זוכרת מה גרם לכאב ועונג בפטמות שלך?

זוכרת את אורך חגורת העור שהצליפה בך?

יודעת במקרה מה קוטר ועומק הוגינה שלך?

ומידת החזיה לדעתך מרשימה משהו?

אלו כולם לא ממש חשובים, חשוב שתתענגי ותמצי את תחושותיך, חלומותיך ונשמתך.

ולטעמי התשובה שהחשוב מופיע למשל בכתבה המצורפת לעיונכם:

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4392896,00.html

אז שיהיה לכולנו חג שמח

בהמשך לשיחה מעניינת ולהתייחסות נשים שונות כאן לפניה שלי

מציע להיזכר במילות השיר:

נשים רוקדות
מילים: יורם טהרלב
לחן: משה וילנסקי
קיים ביצוע לשיר זה 

בנות עשרים יוצאות בריקוד 
כי חתן הן מוכרחות לצוד 
מי שלא תצוד בבוא זמנה 
תישאר לה רווקה זקנה 
שנות העשרים הן שנות נעורינו 
כבר יצאנו מחסות הורינו 
מחסות הורינו רק יצאנו 
וכבר יש לנו בנות שלנו. 

באנה, באנה הבנות 
בשמחה וגם בעצב 
כך נרקוד לפי הקצב 
אם נרצה או לא נרצה 
אז תזמורת מוסיקה! 
במחול נצא. 

בנות שלושים הן מוכרחות לרקוד 
רק בשביל לצאת מן הסירים 
בנות שלושים הן מוכרחות לרקוד 
שיחשבו שהן רק בנות עשרים 
הילדים גדלים אל מול עינינו 
עוד מעט נהיה כמו הורינו 
מוכרחים לרקוד וגם לשמוח 
זה עוזר לזכור וגם לשכוח. 

באנה, באנה הבנות... 

בנות ארבעים הן מוכרחות לרקוד 
הרגליים הן עוד חטובות 
אלו הן שנותינו הטובות 
סוף סוף יצאנו מכל החובות 
והבת היא כבר עלמה נחמדת 
וגם היא עם בחורים רוקדת 
וכשיש לנו ילדה כמוה 
אז אפשר לרקוד וגם לשמוח. 

באנה, באנה הבנות... 

בנות מאה הן מוכרחות לרקוד 
עם הנינים והנכדים 
בנות מאה הן מוכרחות לרקוד 
שיתפקעו כל הידידים 
בנות מאה רוקדות על הבלטה 
שהבעל יאזין מלמטה 
גם אם בלב ישנה טיפונת עצב 
ברגלים עוד שמור הקצב. 

באנה, באנה הבנות...

ודעתי לכל גיל היופי והייחודיות שלו,

אז.....

באנה, באנה הבנות 
בשמחה וגם בעצב 
כך נרקוד לפי הקצב 
אם נרצה או לא נרצה 
אז תזמורת מוסיקה! 
במחול נצא. 

מוקדש לך ליום אהבה