הגרון

גם בפורנו הכי מלוכלך והכי סוטה - אני מעדיף לראות סרטוני ״מאחורי הקלעים״.

רק שם אפשר לראות את האומללות האמיתית של השחקניות. לא האומללות המזוייפת למצלמות.

רק שם אפשר לראות את הגועל האמיתי. את הסבל. רק שם אפשר לראות את החפץ המשומש הזה שנקרא שחקנית. כוכבת.

אני אוהב לראות אותן מקבלות גליל נייר מטבח ומנגבות את הפנים שלהן מגמירה או שתן.

אני אוהב לראות אותן יורקות בגועל. רצות למקלחת. 

מחייכות בעיניים כבויות למצלמה הנוספת הזו שלא מאפשרת להן להתפרק באמת.

היי, אני אשמח להכיר אותך,

מיד אחרי שאחדור,

מיד אחרי שאגמור,

מיד אחרי שאלך.

עם כל התמונות ששלחת לי, השתרבבה אחת מאיזו מסיבת סיום של גן ילדים. קישוטים. ילדים. אין לי מושג מי מהם שלך.

אני מקווה שלא העלית בטעות לקבוצה של הגן איזו אחת מהתמונות שלנו.

ואם כן. איזו הייתי רוצה שכולם יראו?

מה הכי יחרמן אותי לדעת, שכולם יודעים עלייך?

יש את זו שאת קשורה ושוכבת רטובה באמבטיה ויש את זו עם הדמעה שנוזלת לך על הלחי כשהזין שלי בגרון שלך ויש את זו שאת מכוסה בגמירה או עם זין בתחת. עם הלשון שלך בתחת של מישהי. הייתי רוצה לעמוד בכניסה לגן בבוקר שאחרי, לראות אותך נבוכה ומסמיקה ואת האבות האחרים מגירים עלייך ריר ורוצים גם. הייתי רוצה שזה יקרה בטעות. או בכוונה. בא לי לצלם אותנו שוב.

יש הבדל מאוד גדול בין ״אני יכול להיות אבא שלך״, לבין ״אני יכול להיות ה daddy שלך״, אבל אין בינהם סתירה.

יד ימין אוחזת את הראש שלה מאחורה. לופתת את השיער קרוב לקרקפת. מחזיקה חזק.

כף יד שמאל מכסה לה את הפה. לוחצת חזק. 

ביחד, כמו מלחציים, הידיים אוחזות לה את הראש במקום, בלי לתת לה לזוז.

אגודל יד שמאל משחרר ופותח את האף.

עוצר לה את הנשימה. משחרר.

עוצר לה את הנשימה. משחרר.

עוצר לה את הנשימה.

סופר שניות בלב.

עוצר לה את הנשימה.

סופר שניות בלב.

עוצר לה את הנשימה.

סופר שניות בלב.

עוצר לה את הנשימה.

סופר שניות בלב.

עוצר לה את הנשימה.

סופר שניות בלב.

עוצר לה את הנשימה.

סופר שניות בלב.

עוצר לה את הנשימה.

סופר שניות בלב.

עוצר לה את הנשימה.

סופר שניות בלב.

עוצר לה את הנשימה.

סופר שניות בלב.

משחרר.

היא גומעת אוויר. מתשעלת. יורקת. מתנשפת.

טיפה זולגת לה מהכוס על הירך. מבריקה וחלקה.

ועוד אחת. ועוד.

״עוד?״

היא נוהמת ״כן״ שקט כזה. תוך התנשפות.

עוצר לה את הנשימה.

סופר שניות בלב.

אני אולד סקול, כלומר אני ארצה שתרדי לי לפני הכל.

אני לא הדאדי שלך. לא האדון. לא המאסטר. לא השולט.

אני היוזר שלך.

אני בא ומשתמש.

כשאני רוצה. כשאני צריך.

אני לא מחליף סיסמה. אני לא צריך להזדהות בזיהוי כפול.

החורים שלך ממשיכים להיות שלך, בכל זמן שאינו הזמן שלי. 

אני רק צריך לומר שאני בא, וכל השערים שלך פתוחים לפני. להשתמש בהם כרצוני. לסיפוקי האישי.

היא: אתה כותב יפה

אני: יפה?

היא: מחרמן

אני: יפה

היא: חחחח. יש לך כישרון.

אני: אני פשוט חובט במקלדת עם הזין עד שמישהי באה לרדת לי.

היא: חחחח

אני: אז מתי את באה?

אני הכי אוהב שאת באה לרדת לי בחניון שליד הפארק, אחרי שאני מסיים ריצה.

כי אני יודע שאת מכניסה אותי לפה שלך כשאני רותח ורטוב ומסריח, וזה גורם לזין שלי לעמוד כמו טיל. ההתמסרות הזאת.

וכשאני מסתכל עלייך ככה מלמעלה, כולי כאב של ריצה והתנשפות, אני נוטף לך זיעה על הפנים. טיף טיף טף.

אני כל כך כועס שבא לי להרביץ לך.

אבל אני מעדיף להכות אותך.

יש הבדל.

בא לי לנתב את כל הכעס הזה לקצה הזין שלי, ולפרק איתו את הגוף שלך לחתיכות. לפלח אותך לשניים. לחדור לך לתחת, עד שיפתח לך הפה בצעקות.

אני רוצה להכאיב לך עד שהכעס שלי יחלוף.