רעשים של שקט

דיון לשבת. מישהי שלחה לי כתבה שהתפרסמה באתר של "הארץ".
מצרף מטה את הטקסט, אשמח לשמוע דעות בנושא.

יצאתי לחפש תרפיות לא שגרתיות. מצאתי את עצמי קשור ומחושמל
ומצבי נותר רע כשהיה

אחרי שנים שהסתתרה באפלולית קהילת ה–BDSM הישראלית, חילחלה "השיבארי", אמנות הקשירה היפנית, למיינסטרים, והיא מתחילה להתבסס כתחום טיפולי לגיטימי. כשהחלטתי להתנסות בעולם התרפיות יוצאות הדופן, השיבארי נראתה כמו הימור בטוח (אחרי שכשלתי בתזמון "תרפיה בקבורה", לצערם של שונאיי).

חשבתי שתקבל את פניי מלכה מאיימת עם פירסינג, בגדי עור וקעקוע של הימלר, אבל מי שהעבירה את מה שמכונה "הסשן" היתה אבישג גאיה, בת ה–24, בחורה ענוגה שכבר שנתיים עוסקת בתחום. בדיקה ברשת מראה שזהו ענף תעשייה צומח: בישראל יש יותר ויותר קושרים ונקשרים, חלקם בכיוון בי.די.אס.אמי, אחרים כטיפול, או כפי שגאיה מעדיפה לכנות זאת "תיקון". על פי גאיה, היא אפילו לא צריכה לפרסם את ה"סדנאות המצומצמות" שהיא עושה ל–35 איש כל פעם, "זה ממילא תמיד סולד־אאוט". 450 שקל לאדם עבור סדנה שנמשכת לילה שלם. השיבארי הפך גם לשלב אופנתי לזוגות לפני חתונה. כאילו שנישואים אינם סאדו־מאזו כשלעצמם.
אנחנו נפגשים ביפו, בסטודיו של דור, שבזמן האקשן הביזארי יושב על הלפטופ ועוסק במשהו. כדי שלא אחשוש, גאיה מדגימה בהתחלה את מלאכתה על גֶ'מָה בת ה–26 שמכונה "המודליסטית של השיבארי". גאיה שואלת את גֶ'מָה בלחישה "מה שלום הגוף שלך?" מה היא אוהבת ומה לא ("בצוואר נעים") ואז מתחילה ללפף אותה בחבלים ולכופף אותה למגוון כיוונים. במפתיע, ג'מה ממש מתענגת כחתלתול־תעלול על כל העניין, גם ממשיכות השיער.
אני חושש שגאיה תספוג ממני מפח נפש ושאצא נקניק. בזמנו היה לי רומן קצרצר עם עלמה שהתגלתה כמלכת סאדו לפרנסתה. כשחבטה בי, לא הבנתי מה העניין והתלוננתי שזה סתם כואב. אז כנראה אני לא בקטע. גאיה מבשרת לי שצפוי לי טיפול מקוצר של חצי שעה, ואם היו לנו עוד שעתיים, היא גם היתה תולה אותי. אבל לתומר הצלם נקבע צילום אחר כך ואני ניצל. תודה, תומר. היא מסבירה שאם כואב, אני יכול להגיד ירוק, כתום או אדום, כשאדום זה לעצור את הסשן. גאיה קושרת, מקמטת ומרימה אותי ופועלת בגחמתיות, מדי פעם מצליפה בי קמעה עם החבל. רק פעם אחת אני מוחה ואומר "כתום", כשרגל שלי מתעקמת. יש הרבה משחקי שליטה וחוסר שליטה. איכשהו, לא נעים להודות, היה לי די נחמד. לאו דווקא הפן האלים. בעיקר נהניתי מתחושת הערסול, להרגיש כתינוק בלי אפשרויות תנועה, כמעט נרדמתי בסוף.
ג'מה מעידה שהטיפול בשיבארי עזר לה. היא מתמודדת עם בעיה של ויסות חושי, שגורמת לה להיות רגישה מאוד למגע ולרעש, אבל "משהו בשיבארי משחרר אותי. גם כקונטרול פריק, להרפות זה נעים".
אל התחום הגיעה גאיה כצלמת. "הגעתי לצלם אירועי קשירה, ואז נקשרתי וקשרתי ועברתי מאסטר שיבארי בתאילנד והודו. יש תפיסה שגויה ששיבארי בהכרח קשור למיניות ו–BDSM, מבחינתי המטרה היא ליצור תיקון".
גאיה, שותפה קבועה כצלמת בהפגנות בבלפור, רואה בקשירה לא רק תיקון אישי אלא פוליטי: "הדור שלי נולד כעם כובש, זה מהדהד בתוכנו. נרצה או לא, אנחנו נמצאים בעמדת שליטה לא מוסרית. דרך שיבארי אפשר לתקן את זה. בארץ הממשלה מנצלת לרעה את עמדת הכוח ומכניסה אותנו למעגל של מנצל ומנוצל, אבל כוח יכול להיות דבר יפהפה, שמאפשר הרבה דברים. בישראל ראש הממשלה נמצא במצב של ניצול לרעה של הכוח וזה מהדהד הלאה. דרך השיבארי אני יוצרת חיווט מחדש. בתוך השחזור של הכוח, אני עושה תיקון".

גאיה מספרת שהוריה, אמנים בעצמם, מפרגנים. "אני לא מסתירה, והם מבינים את החקירות שלי, הם מבינים שאני ניגשת לזה בתור יוצרת", היא אומרת. "אני מתעניינת בפילוסופיה של כוח: לזוג שהגיע אליי לפני חתונה עשיתי סשן שיבארי בלי חבלים בכלל. הבנתי שמה שחשוב להם זה לבטוח זה בזה. הרבה בוכים במהלך הסדנאות, הגוף מפוצץ ברגש. אנשים צריכים שיכניעו אותם באהבה. אני מאחלת לאנשים להתמסר ככה למדינה".

שהיא רואת חשבון מוסמכת (תואר שני מינימום), ורוצה לנהל את ענייני הכספיים. ללא מין או מגע, נטו לנהל את ענייני המבולגנים מול רשות המיסים, ולארגן לי הטבות והחזרי מס מפנקים "כרצונה", משהו בין חברי למשחק שליטה.

מזכיר שוב - ללא מין או מגע!! רק קבלות ותלושי שכר!

I'll be fine
I'll be waiting patiently
Till you see the signs
And come running to my open arms
When will you realise
Do we have to wait till our worlds collide
Open up your eyes
You can't turn back the tide

Don't say you want me
Don't say you need me
Don't say you love me
It's understood
Don't say you're happy
Out there without me
I know you can't be
'cause it's no good

I'm going to take my time
I have all the time in the world

עקב ביטול, פנוי הערב לסשן שיבארי החל משעה שמונה.

פרטי פרטים בפרטי.

חמישי שמח!! 😊

בית אינו מקום פיזי או גאוגרפי.

בית הוא מקום בנפש, בתוכנו.

אצלי מערכות יחסים הן בית.

זה המקום השמח שלי,

בו אני טרוד תמידית בצד השני.

מה היא עושה עכשיו?

בבוקר היא נשמעה קצת טרודה, מעניין מה קרה.

צריך להזכיר לה לשלם חשבון ארנונה.

מה אני אבשל לה הערב?

איזה סשן מעניין אעשה לה לפני ארוחת הערב?

העיסוק התמידי הזה - עבורי הוא בית.

אז נכון, 

יש מספיק דברים שמעסיקים אותי כרגע -

אני דואג לכך היטב.

אם לא אעסיק את עצמי, אחל לשקוע במדרון החלקלק של הבדידות...

אבל לפעמים,

כשיש שקט,

מתגעגע הביתה.

I try to find the strength I need
To calm the doubts in my beliefs
With the will, I know my heart won't break

And if I have strength then I've belief
If I have love my heart still beats
Here under stars
Far from home

So far away but still so near
The lights go on, the music dies
But you don't see me standing here
I just came to say goodbye

שיר שממש עשה לי את הבוקר, כנראה בגלל גוון האייטיז 🙂

בוקר טוב!

"מהצד זה נראה כמו מיצג אומנותי.
אני לא בטוחה שניתן להבחין בחוויה הרגשית המטלטלת שהקושר הצליח להעביר אותי.

חבלים מנגישים לי חיבור לרגשות.
מתוך האי נוחות והכאב העצום, כל העולם הופך לא חשוב, ורק התחושות שלי קיימות.
הוא מביא אותי למקום בו הכאב כה חד עד שאני מצליחה לבכות, ליבב, להביע בקול את הקושי שאני חווה. אני משתמשת בכאב הפיזי ככלי לשחרור קצת מהכאב הנפשי שאני סוחבת ביום יום.

הערבוב בין הפגיעות המוחלטת בו אני תלויה שעות הפוך, לבין ההכלה העצומה שקיבלתי מהקושר הוא אחד הקסמים שיש בעיני בשיבארי."

צילום ופרסום מקורי:

אתמול בלילה,

כשפירסמתי את הפוסט הקודם,

לא הייתי מרוכז וגם קצת עייף,

ולכן פירסמתי תמונה עם פטמות מצונזרות.

אין דבר חמור מזה במקום כמו הכלוב,

בו אין צנזורה דורסנית מבית צוקרברג.

ולכן,

ראשית אפצה אתכם בתמונה נוספת,

ואחליף את התמונה בפוסט הקודם לתמונה נורמלית.

סליחה ומחילה ⁦🙏🏻⁩

ועושה ציצים יפים! 

לילה טוב 🙃

פעם הייתי קושר פחות, והיה לי זמן לתרגם מאמרים מדעיים רציניים.

תקראו, כדאי לכם :)

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=610984&blog_id=82233