רעשים של שקט

בניגוד לאנשים נורמליים,

אני מברך על תחילת השבוע.

סופי שבוע וחגים הפכו למקוללים עבורי בארבעת החודשים האחרונים.

המעבר החד מבילוי שבתות וחגים בקרב משפחה,

ביחד עם אהובים אמיתיים,

כל הדלקת נרות מרגשת שחווינו ביחד,

כל זה אינו עוד.

כשהמתבגר האהוב שלי מגיע לבקר זה חוזר לקצת, 

אבל נעלם מהר מדי כשהוא עוזב.

אני עצוב ובודד,

אבל לא רוצה תחליפים.

הרי מצאתי כבר את אשר חיפשתי,

למה לטרוח שוב?

אולי היא תחזור אליי,

אולי לא

אני פה,

מחכה.

Owner of a lonely heart Much better than - a Owner of a broken heart

תראו מה זה, בחיים לא הייתי כל כך פופולרי...

זה בטח באג באתר

… I'm not looking for another as I wander in my time
Walk me to the corner, our steps will always rhyme
You know my love goes with you as your love stays with me
It's just the way it changes, like the shoreline and the sea
But let's not talk of love or chains and things we can't untie
Your eyes are soft with sorrow
Hey, that's no way to say goodbye

… I loved you in the morning, our kisses deep and warm
Your hair upon the pillow like a sleepy golden storm
Yes, many loved before us, I know that we are not new
In city and in forest they smiled like me and you
But let's not talk of love or chains and things we can't untie
Your eyes are soft with sorrow
Hey, that's no way to say goodbye

בכל לילה

כשאני נכנס למיטה

מניח ראשי על הכר

מתכסה היטב בשמיכת הפוך הכבדה

אני נזכר

איך הייתי מכרבל אותך בכפיות

מחבק אותך חזק לפני השינה

ואת היית שואלת

"בייב, אתה אוהב אותי?" 

ואני הייתי מגביר את החיבוק

ועונה 

"הכי בעולם בייב" 

ונותן לך נשיקה.

עכשיו את אינך

כנראה שוכבת לבדך במיטה הגדולה 

שהייתה אמורה להיות של שנינו

אולי גם את נזכרת בזה לפעמים  

אז כבר כמעט 4 חודשים

ועדיין

"הכי בעולם בייב"

💔💔💔

יש לי תחושה שהשכנה שגרה בדירה הצמודה אליי,

נמצאת במצב דומה לשלי. 

אני שומע אותה עכשיו מעבר לקיר מדברת עם מישהו ובוכה את נשמתה.

צועקת ובוכה. 

ואני? מקשיב ובוכה עלינו.  

במקום כלשהו אני קצת מקנא בה.

לפחות לה יש על מי לצעוק בטלפון... ולמי לבכות. 

תחושת הניתוק הטוטאלית הזו הורגת אותי. 

באמת לא מבין למה זה מגיע לי,

למה זה מגיע לנו. 

כנראה שזה סוג של בניין כזה,

אליו מגיעות נשמות מיוסרות מאהבה.

אם אתה אוכל את זה בשעה עשר וחצי, 

אבל התעוררת בחמש. 

צ'ולנט עם אוסובוקו ולקינוח דקסמול קולד 

אז כמובן שחטפתי שפעת, 

דווקא לפני סוף שבוע שממש חיכיתי לו.

המתבגר אמור להגיע לבלות איתי, 

היינו אמורים לטייל בנחל תבור לפני הניתוח שיש לי בכף הרגל ביום חמישי.

תיכננתי לבשל לו פינוקים.

במקום זה?

כל הלילה הזעתי כמו חמור ואז רעדתי מקור רעידות בלתי נשלטות, כאבי שרירים, קשיי נשימה ועוד הרבה דברים כיפיים.

אני חי כרגע על דקסמול קולד ותה ירוק.

עוד מעט אצטרך לבשר לו שאני מאוד אוהב אותו ולכן מעדיף לא להדביק אותו... 

אני מקווה שזה גם לא ידפוק לי את התאריך של הניתוח, כי יש לי הימור שלא רוצים חולי שפעת בחדר ניתוח סטרילי.

סה״כ כיף לי. 

איך אמר דיוויד?

Oh shit

אנשים שאני מכיר

וגם כאלו שלא

אומרים לי שעם הזמן זה יעבור

הכאב ייעלם

העצב יתחלף בשמחה

תמצא מישהי אחרת לאהוב

הזמן מרפא הכל

ואני?

מבין שהכוונה טובה.

אולי זה נכון

אולי זה לא

אבל באמת שהתעייפתי לשמוע את זה

אני רוצה להחזיר את הזמן אחורה

לא לחכות שיעבור קדימה.

הכאב שלי נוכח ועוצמתי בדיוק כפי שהיה בערב ההוא

בו ארזת דברים ועזבת אותנו.

מבחינתי זה קרה אתמול

הזמן שחלף חסר משמעות

אז תודה על הכוונה

אבל אם אין לכם מכונת זמן

אל תטרחו

Especially staying together

Love is a shield,
To hide behind,
Love is a field
To grow inside,
And when I sometimes close my eyes
My mind starts spinning round.
Love is a baby
In a mother's arms,
Love is your breath
Which makes me warm,
And when I sometimes close my eyes,
My mind starts spinning round.

💔💔💔

זו כותרת די גנרית.

אני חולם עליך כמעט כל לילה

אולי בכל לילה - אבל לא תמיד אני זוכר.

הלילה היינו בחופשה משפחתית,

למרות שאת בכלל לא מדברת איתי - אבל בחלומות הכל יכול להיות

לקראת סוף החלום

פנית אליי

אמרת לי שעבר מספיק זמן

ואת רוצה שנחזור להיפגש

אבל ניקח את זה לאט

שמחתי כמו ילד קטן...

ואז התעוררתי

עמדתי במטבח

6:45 בבוקר

מכין כריכים לעוד יום עבודה

ובכיתי כמו ילד קטן...

והנה אני עכשיו בעבודה,

כותב לך פוסט בכלוב,

והדמעות זורמות כמו שהן זלגו בכל הדרך לעבודה.

💔💔💔