רעשים של שקט

למרות שבטח אשאר ער כרגיל עד מאוחר

וארגיש בכל פעם

איך המחשבות והזכרונות

דוחקות את השינה הרחק

הרחק

מהישג ידי

לילה טוב

ואת ממשיכה לבוא לי בחלום...

תמונה מפעם לכבוד שבת 

נ.ב. 

המלצה רותחת לטייל בנחל הקיבוצים,

לא מאמין שלא טיילתי שם מהתיכון בערך. 

מים מושלמים, רק תבואו מוקדם יחסית לפני שנהיה שם גן חיות. 

חודש. 

חודש בלעדייך. 

החור בלב רק הולך וגדל

לא יכול לעצור את הזכרונות 

לא יכול לעצור את הדמעות 

מעולם לא אכלתי את עצמי על משהו

כמו שאני אוכל את עצמי

על איך איבדתי אותך

את הדבר הכי טוב שאי פעם קרה לי

מעולם לא אהבתי כך אף אדם

איך הצלחתי לדפוק גם את זה? 

האם בכלל אני דפקתי את זה? 

האם אני חי בסרט כי אני חושב שאיכשהו מתישהו 

אולי נוכל להתגבר על המכשול הזה

ולהמשיך שוב בדרך שלנו ביחד? 

מתגעגע בייב 💔💔💔

אז שמתי קינמון 🤷🏻‍♂️

המתבגר קם רעב 

this will all be yours.

Everything the light touches is your Kingdom

The circle of life...

המתבגר שלי בא לבלות איתי את יום כיפור

כדי שלא אהיה לבד

שמח שגידלתי ילד אוהב ומתחשב

רגיש וחמוד (אל תגלו לו שקראתי לו חמוד, הוא יכעס) 

אז הגיע הזמן לפנק אותו

את הספייר ריבס של הצהריים לא צילמתי

אבל קיבלתי מחמאות 

חג שמח

נ.ב. 

מי שהיה צריך לקבל ממני סליחה

קיבל אותה ישר

בלי לחכות לאיזה יום מומצא פעם בשנה. 

ממשיך לטייל בשבילי הזיכרון

זוכר את כולכן... ומוקיר אתכן

 

ימים טרופים, לילות ללא שינה

ואני מתחבט בשאלה

מה עדיף?

האם לישון כל הזמן

או לא לישון כלל?

בחלומותיי את איתי

גופך צמוד לגופי

פנייך מאירות את יומי

את חיי

ואז אני מקיץ

ואת אינך

אז האם עליי לחיות בחלום

או לא לחלום כלל

Every time I close my eyes,

The noise inside me amplifies,

I can't escape,

I relive every moment of the day.

Every misstep I have made,

Finds a way it can invade,

My every thought,

And this is why I find myself

awake.

איכשהו לפני חמש שנים מצאתי בפטלייף נקשרת יפנית. 

אפשר לומר שזה קצת החזיר אותי לבת הזוג היפנית שהייתה לי המון שנים לפני כן, קצת אחרי שירותי הצבאי. 

הכנתי לה כל מיני מאכלים יפנים אחרי הסשנים 

אפשר לומר שזה היה חלק מהאפטר קר

קצת טעם של בית רחוק מהבית