רעשים של שקט

לא באמת מתלונן.

מוזמנות לנדב מידע חשוב בתגובות

במיוחד בחג שהיה 

כמו כן, פעם ראשונה שזיינתי מישהי בזמן ספירת הקולות באירוויזיון. מוסיף לרשימה.

איזו חמודה עדן והיא שרה מעולה!! 😻

בעקבות שיחות מעניינות עם אנשים נחמדים שעסקו בעיקר באורך החיים הנוכחי שלי,

ובעקבות החג שעבר עליי אתמול (🤐)

הגעתי למסקנה שאני הדוניסט, או בעברית -

נהנתן.

"אריסטיפוס מקירנה ייסד את זרם הנהנתנות בפילוסופיה היוונית. בעקבות סוקרטס שאמר כי "האושר מהווה את אחד ממטרותיה של הפעילות המוסרית", גרס אריסטיפוס כי ההנאה מהווה את הטוב העליון. אפיקורוס טען את אותו הטיעון אך הוא העמיד את ההנאה הרוחנית מעל ההנאה החושית שהיא תלויה רבות במקרה ולא ברצון. הוא גם קבע שאין שום הנאה פסולה כשלעצמה. עקרונות אלו של אתיקה מטריאליסטית שימשו כנשק במלחמה נגד מוסר של ויתור, צווי חובה ומְגַנֵּי ההנאה החושנית. זכותו הטבעית של האדם לאושר המתגלם בהנאה, שימשה גם יסוד בתורת האוטיליטריזם (תועלתנות) של בנתם הגורס "מירב ההנאה למירב האנשים". פרויד דן אף הוא ב"עקרון ההנאה" בפסיכואנליזה שלו." (מתוך ויקיפדיה)

כמו כן, 

הגעתי למסקנה שאם יש למישהו בעיה עם זה,

זו בעיקר בעיה שלו.

תמונה כדי להתחיל את השבוע, שמתחיל בשלישי 

אמש בסדום.

קשרתי וניסיתי להנות מזה,

להלן רשימה של אנשים שהפריעו לנו בסשן:

חברה של בת הזוג של התקליטן, שהיה לה משהו ממש דחוף לומר לו, ולא לגשת אליו מצידה של העמדה חס וחלילה, אלא ישר דרך הסשן.

סבבה, ישר ניגשו אליה והעירו לה.

מאוחר מדי מבחינתי.

לאחר מכן, הפתעה!

בעל המועדון בכבודו ובעצמו עשה בדיוק את אותו הדבר...

ניגשתי אליו וביקשתי שלא יעבור לנו בתוך הסשן,

תגובתו - 

"זה בסדר" 

ובכן, לא. 

זה לא בסדר. בכלל לא בסדר.

זה חוסר כבוד בסיסי לסשן בדס"מי במועדון.

הפעם לא יוכלו לומר לי שעשיתי את הסשן במעבר, כי זה היה על הבמה.

כף רגלי לא תדרוך במועדון הזה שוב. 

(גם ככה הרבה יותר כיף לעשות סשנים בבית).

אחד הרגעים המוזרים שהיו לי שם, היה כששאלו אותי למה אני לא מצלם.

איך זה הגיוני להוציא את הטלפון ולצלם כשאסור להוציא טלפונים במסיבה?

אז צילמתי 3 תמונות, הנה אחת מהן. 

יש לנו עוד דרך ארוכה עד שמבלים במסיבות יהיו מחונכים לכבד סשנים, למזלנו יש מסיבות אחרות בהן הכללים נאכפים בקפידה.

עם כמה שאין לי כוח לאנשים בכללי,

אין לי כוח לאנשים בסדום במיוחד.

And yet,

אני אבקר שם הערב כדי לקשור.

אם אני לא קושר, תוכלו למצוא אותי מתחבא באיזו פינה מבודדת.

מוזמנים לבוא לומר שלום, ואז לשמוע אותי מנהל סמול טוק מביך.

קחו תמונה ותעזבו אותי בשקט 

יאללה מקלחת

היה מעניין אתמול.

מצד אחד זה מאוד אומנותי,

מצד שני, מי שמכיר אותי יודע שאני מעדיף את הצד העמוק של קינבאקו,

הצד בו שני אנשים מחוברים אינטימית בסשן קשוח.

אבל אני עדיין מאוד מרוצה מהתוצאות,

וזה כבוד גדול לקחת חלק ביצירה של משהו יפה 🙂

עוד תמונות בהמשך 😛

קמתי "מוקדם" (07:24) בבוקר, קפה זריז, ארזתי רחפן וחבלים, ויצאתי לדרך.

התחלתי בחיפוש לוקיישנים לצילום, משהו עם עצים וים, לצילום סשן שיבארי בשקיעה.

נראה לי שמצאתי 

המקום היה ממש יפה, אז הטסתי קצת את הרחפן כדי לקבל צילומים של הסביבה 

קינחתי בצילומים בקריות 

בדרך הביתה פינקתי את עצמי בבשרים ושאר פינוקים בקשת טעמים,

ואני חושב שזה היה יום טוב סה״כ 🤔

"אני לא פונה לנשים, מחכה שהן יפנו אליי ויבקשו להיקשר" 

😼

אז בסוף לא הכנתי חבלים אמש, 

אלא עשיתי משהו שהמון המון זמן לא עשיתי.

סשן אימפקט משולב עם קינבאקו.

התחלנו בקשירה מאתגרת, TK, קשירת הרגליים יחדיו קצת מעל הברכיים, חיבור הרגליים לחזה בצורה שמכופפת אותה ומצמידה ברכיים לחזה.

הרמתי את רתמת החזה בצורה שרק קצות אצבעות הרגליים שלה נוגעות ברצפה.

עוד חבל תמיכה מהמותניים, והלכתי לצפות ולהנות מהצד.

לא עבר יותר מדי זמן, והשרירים שלה החלו לרעוד מהמאמץ, והזיעה ניגרה וטיפטפה על המזרון.

התחלתי להצליף דווקא עם חבל. 

הצלפה עם חבל היא חדה ומדויקת, כאב מקפיץ ושורף, אבל זה המשך טוב לכאב של הקשירה מבחינתי, 

מבחינת המשמעות של החבלים עבורי.

המשכתי עם ידיים.

איך התגעגעתי לתחושת השריפה בכפות הידיים אחרי כל מכה... 😊

העלתי רמה עם קיין במבוק,

ואז החלשתי עם שוט זנבות רגיל.

הגיע הרגע לוו האנאלי, וחיברתי אותו לשיער שלה כשהראש מתוח לאחור.

המשכתי בהצלפות ובמכות, עד שראיתי שהחבורות על התחת שלה מספיק צבעוניות כבר.

*** עריכה בעקבות הערה שקיבלתי - בשלב הזה חיברתי לה מצבטי פטמות, ותליתי על השרשרת המחברת אותם קרבינות כתוספת משקל. תודה על התזכורת!***

הדלקתי נר,

וטיפטפתי שעווה לוהטת על החבורות והסימנים...

המשכנו כך עוד קצת, סיימתי את השעווה, המשכתי להצליף ולהכות, 

היא אמרה שהיא מתחילה להרגיש משהו ביד ימין, 

ועבורי זה היה סימן ברור שהגיע הזמן לשחרר.

ירדנו למזרון, נרגענו וניהלנו שיחה במשך כמעט שעה.

הייתה תזכורת נפלאה עבורי להיותי סאדיסט מניאק 😈

וכמה שאני אוהב להכאיב 😚

אין תמונות, כי מי בכלל רוצה לצאת בתודעה מהסשן הנפלא הזה כדי להתעסק בצילום.

ועכשיו, עוד יום מעניין מתחיל.

שיעור בצהריים, סשן בערב.