רעשים של שקט

הקדמה: הדברים הכתובים בפוסט זה הם בניסיוני האישי בלבד, ייתכן שעבור אחרים מדובר בחווייה שונה לגמרי.

אחת הסכנות בסשן שיבארי אינה סכנה פיזית כלל וכלל, אלא חוויה רגשית הרסנית. 

אני מדבר על תחושת אכזבה, או יותר נכון- התחושה שאיכזבת את הצד השני.

זו תחושה שמלווה הרבה נקשרות.

נקשרת לעתים מגיעה לסשן בתחושה שעליה לעמוד בציפיות מסוימות בהתאם לרמת הקושר ותמונות של קשירות אחרות שלו שהיא ראתה.

בשיחות מקדימות היא תכתוב לו 

"אני לא מספיק גמישה"

"מבנה הגוף שלי אינו מתאים לקשירה"

"יש לי סף כאב נמוך"

 ועוד כל מיני תחושות שמסתמכות על תמונות שהן רואות, ולא החוויות עצמן. 

התמונות הן אשליה, לצערנו. 

אני, למשל, לא מצלם בכל סשן שאני עושה.

אם זו קשירה שאני עושה בפעם הראשונה, אהיה מרוכז מאוד בצד הטכני ובשמירה על הנקשרת ואעדיף לא להתעסק בצילום.

אם זה סשן בוטה מדי או רגשי מדי, ואני בספייס יחסית גבוה, אשכח בכלל שאני יכול לצלם.

ואז אנחנו מגיעים לסשן עצמו, ובשלב כלשהו הנקשרת אומרת לקושר שמשהו מפריע לה. 

יכול להיות חבל מונח במקום שלה ספציפית פחות מתאים כי מבנה הגוף שלה שונה,

יכול להיות שלילה לפני כן היא עברה סשן אימפקט וממש כואב לה התחת כשקושרים עליו רתמת אגן,

ועוד שלל סיבות שבגללן משהו עלול לגרום לנקשרת להביע רצון לשנות משהו בקשירה.

כמעט כל קושר שאני מכיר יתייחס ברצינות כאשר נאמר לו משהו כזה בזמן הקשירה,

אם מדובר בתלייה אז יוריד את הנקשרת לקרקע,

ויעשה קשירה שונה.

חשוב מאוד לדעתי להמשיך את הסשן - כי כאן זה רגע קריטי.

אם הקושר מפסיק בשלב זה את הסשן, הוא בעצם אומר לנקשרת

"גרמת לנו להפסיק את הסשן"

ובכך גורם לה להרגיש ככישלון, ובכך שהיא גרמה לקושר אכזבה. 

לכולנו יש בעבר הפסיכולוגי שלנו את התחושה הזו, שאיכזבנו מישהו בחיינו, וזה יכול להוות טריגר להמון מטעני עבר.

אז מתירים את הקשר שהפריע, מחבקים, מכילים וקושרים משהו אחר. 

אפשר להמשיך בחצי תלייה או קשירת קרקע אם הקושר מרגיש שמה שגורם לסיכון כאן היא התלייה עצמה.

העיקר להמשיך לקשור ולעטוף עם החבל, להחזיר לנקשרת את תחושת הביטחון שלה בתוך החבלים, את תחושת המסוגלות.

אני עצמי עשיתי את הטעות הזו של לעצור את הסשן בשלב הזה, וכמו אדם בוגר - למדתי מהטעות.

זו תחושה מאוד קשה גם עבור הקושר, לדעת שגרמת למישהי להרגיש שהיא כישלון ושהיא לא עמדה בציפיות שלך.

כל זה כמובן מוביל לדרופ רציני אחרי הסשן, שיכול להימשך תקופה ארוכה יחסית.

הדבר אפילו גרוע בהרבה אם מדובר בקשר זוגי בין הקושר והנקשרת.

לסיכום, אחרי חפירה רצינית,

בסשן שיבארי אמיתי ונכון, אין מטרה שצריך להשיג.

אין פסגות שצריך לכבוש.

אין דגל שצריך לתקוע.

מדובר שחוויה שחולקים שני אנשים באמצעות חבלים.

קושרים - אנא תקפידו לתקשר את המסר הזה בשיחה המקדימה לסשן.

נקשרות - לא משנה הגמישות שלכן או מבנה הגוף, אתן נפלאות ומהממות כי אתן סובלות בחבלים.

והנה תמונה שאינה קשורה בעליל לטקסט מעלה, אולי רק לציין שזו הפעם הראשונה שהאישה המהממת הזו התנסתה בחבלים, ואני נראה בה ממש גבוה

שבוע טוב

הפעם האחרונה בה עשיתי סשן שהוא פרופר אימפקט, הייתה לפני ארבע שנים בערך. 

אני זוכר שהלכתי אז עם בת הזוג לאלקטרז (למי שזוכר) ועשינו שם סשן נחמד. 

מאז זה היה פחות הקטע שלנו, או אולי בדיעבד שלי.

החלטתי שוב לצאת מאזור הנוחות שלי, ובעקבות שיחה על מישהי מקסימה שבעבר היו לנו סשנים נהדרים של שיבארי ואימפקט, החלטתי לתת לזה ניסיון נוסף.

קבענו להיפגש במסיבת יום הולדת של חבר שלי בדאנג'ן, והתחושה הייתה שכלל לא חלפו חמש שנים מאז הפעם האחרונה בה נפגשנו.

זו גם הייתה הפעם הראשונה שלה בדאנג'ן, אז היה פה אפקט מנטלי חזק בנוסף לכל.

עוד דבר מעניין - הרבה חברים וניליים של חתן יום ההולדת גם הגיעו, והם הגיעו מוקדם. 

את חלקם אני מכיר בפנים ממסיבות וניליות של עולם המוזיקה הגותית, חלקם אפילו ברמת שלום שלום. 

כבר בתחילת הערב ביקשתי ממנה להתפשט, משתי סיבות - לקשור עליה רתמת KARADA HISHI, למי שמכיר, והסיבה השנייה הייתה כדי להכניס אותה קצת לספייס.

כשסיימתי את הרתמה היא לבשה רק את החלק העליון של הביגוד, כדי שאפשר יהיה לראות את הרתמה.

רקדנו קצת, שתינו, נהנינו ואז החלטתי שזה הזמן הנכון לתחילת הסשן.

עשינו סשן נהדר של משהו בסביבות 45 דקות, בהן נכנסתי לסירוגין לספייס אבל בגלל כל האנשים שם שהרגישו צורך לעמוד לי על הראש גם יצאתי ממנו לסירוגין. 

נו טוב - זה חלק מסשן פומבי במדינתנו. 

אחרי זה עשינו אפטר קר ארוך ונעים (למרות שהייתי חייב מדי פעם לשלב איזו צביטת פטמה, מה לעשות)

כשסיימנו את האפטר קר, התלבשנו ונסענו הביתה.

בבית, בזמן שאני עושה מה שכל אדם סביר עושה בשלוש בלילה - שזה להכין סיר עם אורז, עוף וביצה כדי לשים בתנור לבישול ארוך, שיהיה מה לאכול בשבת בצהריים כשאתעורר

(יצא ממש טעים, אגב)

חשבתי על ההבדלים מבחינתי בין שני סוגי הסשנים, שיבארי ואימפקט.

אחרי קצת מחשבה, הגעתי למסקנה.

אני מעדיף סשנים של שיבארי/קינבאקו, עם האפשרות לשלב בהם מעט אימפקט. 

מדוע?

שמתי לב שהרגעים מהם הכי נהנתי מהסשן אמש, זה כאשר יכולתי להביט לה בפנים ובעיניים, ולראות שם את הסבל כשאני מפליק לה על השדיים ומועך לה את הפטמות, כשיד אחת ספק חונקת. 

אבל ברובו של הסשן אמש, זה לא היה אפשרי, כי הראש שלה היה מופנה לצד הנגדי, והתחת שלה היה מופנה אליי. 

בסשן שיבארי אני תמיד יכול להביט לנקשרת בעיניים, ומשם אני מקבל חלק ניכר מהספייס שלי. 

אני שמח מאוד על האפשרות שניתנה לי לבדוק את זה עם עצמי בזכותה, אז תודה רבה לך! 😘

לקינוח,

ביקשתי בג'מיני לכתוב לי פואמה רומנטית על שיבארי, סתם כדי להבין כמה ידע יש לו בנושא. 

זו התוצאה, ספרו לי מה דעתכם! 

The Geometry of Us

Two breaths become a single, quiet space,

As hemp and jute begin their slow embrace.

No words are needed in this sacred room,

Where shadows dance and hidden desires bloom.

The first knot lands, a promise gently made,

Where fear dissolves and doubts begin to fade.

It’s not of walls, or cages, or of steel,

But tethered truths and everything we feel.

Lines trace the contour of your shivering skin,

Mapping the wild, exquisite world within.

With every pull, a deeper truth confessed:

The rise and fall of tension on your chest.

To hold you close by letting you suspend,

Where boundaries blur and separate spirits end.

You give your weight, your balance, and your care,

To woven threads and patterns in the air.

In this surrender, freedom is reclaimed,

A quiet fierce, a longing safely framed.

Bound by the rope, yet never more undone,

In taut constraints, our two hearts beat as one.

אין לי כוח אפילו ללכת לצחצח שיניים... 

עוד מעט אחלץ את עצמי 

היה לי ממש כיף אתמול בדאנג'ן, עשיתי סשן אימפקט טהור אחרי בערך 4 או 5 שנים שלא עשיתי סשן כזה, וחזרתי עם תובנות.

התובנות יחכו לפוסט הבא 🤡

מישהי פה הזכירה לי שיש לי violent wand, 

ואני לא מפחד להשתמש בו! 

יאללה עוד אוטובוס אחד ואני בבית

מספר צלמים ואני השתלטנו על המחסן של החברה בה עבדתי בזמנו, 

מצאנו ברגע האחרון שתי מודליות מהממות כי זו שקבעתי איתה הבריזה,

אחת מהן כבר ביקשה ממני לאחרונה שנעשה שוב סשן ביחד,

והיה ממש כיף של יום צילומים! 

הייתם מאמינים שזו הייתה הפעם הראשונה של שתיהן בה הן נקשרו?

אפילו אני קצת פיקפקתי. 

בכל מקרה,

מחר בבוקר יש לי טיסה חזרה לארץ,

בא לי כבר שיהיה מחר בלילה, מדגדג לי כבר הסשן שאני מתכנן בדאנג'ן 👹

לילה טוב! 

אחרי שעשיתי פה טריגר לכל הגרושות, הכוונה בקשירה דומה לכוונה בבית הדין הרבני (יימח שמם).

התרת הקשר. 

אני רואה את שלב הסיום של הסשן כאחד השלבים החשובים בו. 

זה שלב קריטי של ירידת המתח מהקשירה, אך עדיין לא אפטר קר.

החבלים עדיין לוחצים, למרות שאנחנו כבר על הקרקע (במקרה של תלייה).

שנינו יושבים ביחד, זו בתוך זה, ואני מתחיל לאט לאט להתיר את הקשרים בחבלים. 

היופי בשלב זה הוא השילוב של המשך הסשן עם תחילת סוג של אפטר קר. 

מדי פעם ללחוץ, לחנוק, לצבוט

מדי פעם לחבק, ללטף, לנחם

לשלב הרבה מגע וכוונה בכל משיכה והעברה של חבל, במיוחד באזורים רגישים.

בצורה הזו אנחנו נוחתים מוכנים אל האפטר קר. 

מה? ממש בא לי כבר שוב לקשור?

אני? 

מה פתאום 😳

בוקר טוב וזה 

כנראה שזו השאלה הקלה ביותר שיש

Can't be too forward, so I'll spell it out

השאלה הבאה! 

של אסקפיזם.

נוסע עם המתבגר חזרה מביקור אצל אמא בבית החולים, קיבלנו את תוצאות הביופסיה. 

מחר אשב עם מנהלת המחלקה כדי לקבל עדכון מפורט של המצב והמשך הטיפול. 

קשוח. 

בדרך עצרנו בסופר לקנות כמה דברים לבית של ההורים,

ואז החלטתי שלא לחזור לכביש המהיר, אלא להמשיך בכביש שנוסע דרך החוף.

לא יכולנו להתאפק ועצרתי באחת מנקודות התצפית הפזורות לאורך המצוק.

רגע נקי, בלי לחשוב על כל השיט שקורה כרגע. 

ספרתי לאחור ברחוב בקול רם

ומישהי 

שסתם הלכה לידי

גמרה

הייקו ליום רביעי 

ושיר הולם 

יודעים מה? 

תפוח אדמה