החיים בטריקולור

לא, לא מקלחת כזאת, סוטים!

מעבר לזה שאני מתקלחת במי לבה ולא בטוחה באיזה אומץ אנשים מנסים להצטרף אלי, מקלחת זה הזמן שלי לתכנן מצבים שלעולם לא יקרו ולחוות משבר קיומי.

מה עוד בן אדם עכשיו?!

הבחורה הזאת שולטת בי ביד רמה כבר כמה שנים, למרות שמעולם לא היה בינינו אפילו קמצוץ של רמז לשום דבר מיני

זה שיר כל כך סקסי

שכל הפרטנרים שלי דתל"שים/דתיים/מחוברים לדת ברמה מסוימת.

ניסיתי להבין למה והגעתי למסקנה שזה כי יש לי חולשה לגברים שמדברים במשלבים גבוהים ומוזרים.

נראה לי שאני מחבבת אותו

יושבת לתומי בבר, לא משתוללת, לא מציקה לאף אחד (מעניין כמה מכם יזהו את הרפרנס), שותה ויסקי ומנסה לקרוא קצת ואז זה קורה:

אני טוענת שאין דבר כזה יופי אוניברסלי. יופי זה לא עניין של נתון פיזי כזה או אחר, זה עניין של כריזמה, בטחון עצמי, גישה לחיים ויכולת להתלהב מדברים.

אל תבינו אותי לא נכון, בסך הכל אני די שטחית ורדודה ונהנית ממראה של טורסו מעוצב בדיוק כמו הבחורה הבאה, אבל מבט כבוי, תלונות על החיים כספורט או חוסר יכולת לנהל שיחה מנצחים ריבועים בבטן ובייספס בגודל של הראש שלי.

אחד הצדדים היפים של בדס"מ בעיניי הוא האפשרות לתת ביטוי גם לצדדים הפחות יפים שלנו (במונחים המיינסטרימיים של יופי) ולמצוא יופי בכיעור ובכולנו יש את שניהם, אנחנו בני אדם.

עבורי אישית, זה המקום לאפשר לגוף שלי חופש מוחלט מכל מוסכמה חברתית, כולל איך הסביבה חושבת שהוא אמור להראות.

גילוי נאות: הבחור המדובר מודע היטב לשיחה שהתנהלה ואף נהנה מהידיעה.