החיים בטריקולור

כן, ברור שאתה רוצה לדעת ממה אני מתחרמנת ומה עושה לי את זה.

רק למה שאתה תהיה זה שארצה לספר לו? 

עברו כמעט שנתיים מאז שירדת למחתרת ואין לי מושג איפה אתה היום.

בכנות, סיימתי להתאבל עליך מזמן, אפילו הצלחתי לחזור לעשות סקס בלי לשמוע את הקול או לראות את הפנים שלך בכל רגע אבל אני עדיין כועסת.

על עצמי, כי כל הסימנים היו שם וסרבתי להאמין ועליך כי אתה חלאת אדם, כי אתה אחד האנשים הכי אלימים ומסוכנים שפגשתי בחיי, כי חלק מהנפגעות הרבות שלך עדיין הרוסות וכואבות וכי אחת מהן הייתה קטינה ואתה היית הראשון שלה.

אני מניחה שאתה עדיין חי וצד נשים מתחת לרדאר אבל אם במקרה מתת באחת הדרכים הנוראיות שאיחלתי לך (או מוות מהיר וקל, העיקר שתפסיק להתהלך על פני הפלנטה), הייתי רוצה לדעת איפה קברו אותך כדי לרקוד על הקבר, בשמלה האדומה שכל כך אהבת.

נורא בא לי לחלוק אתכם מחשבה על החתולה שבי שזקוקה לליטופים, האישה שצריכה רגש ומפלצת הסקס שרעבה לזין.

מצד שני, להגיד את זה אפילו לעצמי גורם לי להרגיש קיטשית ברמות מביכות.

אה, חלקתי בכל זאת? לא נורא, תתמודדו.

מזמנת לעצמי נשלט חמוד שאוהב כפות רגליים ויודע או מוכן ללמוד למרוח לק בלי לצאת מהקווים.

בעקבות שובן של הקרוקס