במדבר

חום

פנימי

מתגבר

עד

לנקודת

הפיצוץ

נקי ממני 

את האבק

מרקי ממני

את החלודה

שפדי אותי

להנאתך

העירי בי

חיים.

שאת מאפשרת

לכמיהה שבי

להתממש, לרגליך.

נכנס לסבך שיחים

לצד הכביש

לרגע מהסס

לבסוף משתין

עם שתי רגליים

על הרצפה.

מתנהל כרגיל

מבחוץ אינה ניכרת

הסערה שבפנים

ראש אפוף תשוקה

הרוק נבלע

המחשבה נודדת גבוה

מעלה מעלה

לכפות רגליך.

מעלי את

מחייכת, לא מגיבה

מפסקת בהונותיך.

קרוב.

עדיין מעבר טווח לשון.

פעימה וכיווץ, בהמתנה דרוכה.

לזכור את מקומי

בכל תנאי ומצב

לרגלייך, להחלטתך.

חבילה מהודקת

בסמוך לחור

להחלטתה

האם ומה תפתח.

ידייים משולבות מאחורי הראש

את אומרת ופורשת כף יד על קצה השולחן

תניח את הביצים שלך בעדינות

את מסמנת בשקט

תסתכל לי בעיניים אומרת

וסוגרת.

כשתופסת אותי בוהה

למרגלותיך

ונחה עליך הרוח

קשור בחבילה

אל רגליך את מצביעה

בדיקת התאמה.