ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני הנסיכה

whatever doesn't kill me, had better start running.
לפני שבוע. חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 02:33


כשהתחלתי לבנות את העסק שלי, כולם אמרו לי שאני חיה בסרט.
כל אחד ואחד חשב שזה התפקיד שלו להסביר לי למה אני טועה ולמה אני הורסת לעצמי את החיים.

כולם ניסו לעצור אותי, אבל לא עזר להם. 
זכורה לי במיוחד פגישת עבודה שניהלתי עם אחת מסלבריטאי ארצנו, בה לאחר שעתיים של דיונים סירבתי לשתף איתה פעולה על פרוייקט מסוים בגלל שתנאי העבודה שהיא הציבה לי גבלו בעבדות.
כשסירבתי בנימוס, הצ'אחלה התרוממה ואמרה "אין בך טיפת כישרון, את כפויית טובה ואני אדאג שלא תעבדי עם אף אחד בתעשייה!"
ונחשו מה?
זיינתי את בעלה.


תאמינו בעצמכם בקיצור.

לפני שבועיים. שבת, 7 בספטמבר 2019, בשעה 22:34

למה לקחתי סמסטר קיץ

חיי אינם חיים

הצילו. 

 

 

לפני שבועיים. חמישי, 5 בספטמבר 2019, בשעה 00:44

אומרים שאדם לא מאושר כאשר הוא מרגיש לא מסופק מחייו.

ומתי האדם לא מסופק? כאשר נוצרת סתירה פנימית בערכים שלו. 

כאשר הגוף, השכל הישר, הנפש, והלב רוצים דברים שונים. 

זה קונספט מאוד רחב ומופשט, לכן אתן לכם דוגמא מוחשית-

הגוף, הנפש והלב שלי רוצים ללכת לים, אבל השכל הישר משחק את המבוגר האחראי ולכן אני נשארת בבית ללמוד. 

וכך נוצרת סתירה פנימית בערכי האדם, ומכן- חוסר סיפוק, אי - אושר. 

דוגמא נוספת-

כשאתה מתאמץ נורא להיות הפוסטר בוי של גבריות מאצ'ואיסטית, ומתאמץ בכל כוחך לא להכנע לי, אתה מתקיים בסתירה פנימית קשה. 

הרי שנינו יודעים שהמקום הכי טוב, הכי טבעי עבורך, הוא תחתי. 

אז בוא מתוק, 

תן לי לשחרר אותך מכל העול הזה, 

אני רק רוצה שתהיה מאושר. 

לפני שבועיים. רביעי, 4 בספטמבר 2019, בשעה 18:33

שכשאמרת לה שאסור לה לגמור

כשהתמוגגת מעצמך והמשליטה המופלאה הזאת

החשמל הזה שעבר לך בקצות האצבעות כשחנקת אותה

ואמרת "עוד לא"

וכשהיא התחננה 

והייתה כל כך יפה

וכנועה

ופעורה

ופאק, כל כך רטובה

ונשברת, 

ואמרת לה

"תגמרי זונה שלי" 

אז רק שתדע 

שהיא לגמרי זייפה.

 

 

לפני 4 שבועות. שישי, 23 באוגוסט 2019, בשעה 23:43

אני יומיים לפני המבחן בתכנות, 

ולפתע פתאום נפתחה לי הרשאה של סגל בכיר, 

ואני יכולה לצפות במבחן המלא + תשובות. 

אלוהים, אנחנו פיטים. 

תודה. 

 

לפני חודש. שלישי, 20 באוגוסט 2019, בשעה 13:09

זה נכון מה שאומרים, 
זו לא עיר לחלשים. 
סחי זה קללה, אם.די הוא האלוהים
ואמ פם זה החיים. 
בר בלי מקומות ישיבה
יהפוך במהרה לסלון ביתך. 
תיאלץ לנווט את עצמך בעיר בה אין מקומיים, 
בה כולם עוברי אורח, תיירים ישראלים
שבנו לעצמם בית זמני בין זרים.
בין רחובות צרים וחניות תפוסות
תמצא עיר מקלט להיפסטרים וטבעוניות שלא מתגלחות.
תחטוף דלקת במפרק מלהחליק שמאלה וימינה.
תזיין תיירות מתגלית, וגם מבנימינה.
רב קו ופייסל לפני השינה,
דוחות לרוכבי אופניים שעלו על מדרכה,
כולנו נעים בטירוף תזזיתי,
ממהרים להגשים חלומות ולתפוס מקום בחוף המרכזי.
אך אל דאגה, חבר יקר.
תל אביב אינה בית, היא תחנת מעבר.

משהו לספר עוד 5-10 שנה
כשתשב בארוחת שישי אצל ההורים שלה. 
ובין החתלה והנקה ושדייה שכואבים
וסקס ונילי משעמם, ובחירת גנים פרטיים.
איך אז תשמח להזכר בימים
בהם גרת בתל אביב, בירת החוטאים.

לפני חודש. שני, 19 באוגוסט 2019, בשעה 21:30

כשהייתי קטנה,

אמי אהבה להרביץ בי תרבות.
ז''א, היא הייתה מכריחה אותי לקרוא קלאסיקות ספרותיות, ואם הייתי מתעצלת הייתי חוטפת עם הספר הזה בראש.
האהוב עלי היה אוסף הסונטות של שייקספיר. אהבתי אותו עד כדי כך שקראתי את כל הסונטות ב 3 שפות שונות.

כמה שנים אחר כך, בערך בגיל 12, אזרתי אומץ וקראתי את רומיאו ויוליה באנגלית שייקספירית אמיתית. מיינד יו שזה היה פאקינג קשה לנסות לתרגם מילים כמו art, thou, forth וכד' ללא עזרת האינטרנט.


שייקספיר היה בחור ממש מוזר,
ואני חושבת שאם הוא היה חי בתקופתנו אנו, בוודאי היה לו בלוג כאן בכלוב.
בלוג של נשלט כמובן.

אני חושבת שכולנו נסכים על זה ששייקספיר הוא נשלט קלאסי.


בכל מקרה, חיפשתי סונטה אקראית כדי להמחיש את העמדה שלי בנושא, והנה היא לפניכם.
סונטה 29.

 

חֲסַר־מַזָּל וּדְקוּר חִצִּים שֶׁל לַעַג,
בְּתוֹךְ אָזְנֵי שָׁמַיִם עֲרֵלוֹת
זַעֲקָתִי הַמְּנֻדָּה נִבְלַעַת,
וְעַל רֹאשִׁי נוֹפֵל מְטַר קְלָלוֹת;
לוּ רַק הָיִיתִי אִישׁ עַתִּיר־תּוֹחֶלֶת
כְּמוֹ מִישֶׁהוּ אַחֵר, יָפֶה וְאִישׁ
רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ וְרַב־חֶלֶד,
לוּ לֹא הָיָה הָעֹנֶג פְּרִי מַבְאִישׁ;
בְּעוֹד אֲנִי אֲכוּל אֵיבָה עַצְמִית,
אֲנִי חוֹשֵׁב עָלֶיךָ, וְנִרְעֶדֶת
בִּי כְּנַף צִפּוֹר שֶׁמִּגְּרוֹנָהּ הֲמִית־
מִזְמוֹר יוֹצֵאת אֶל שַׁעֲרֵי גַּן־עֵדֶן;
כִּי טַעֲמוֹ שֶׁל מֶתֶק חֶמְדָּתְךָ
הוּא לִי אַרְמוֹן וְכֶתֶר מְלוּכָה.

 

 


וויל כפרה די עם הבכי,

אכלת ת'ראס.

 

 

לפני חודש. שני, 19 באוגוסט 2019, בשעה 00:15

רצוי:
נשלט שיבשל כמו שאני אוהבת,
ינקה כמו שאני מקרצפת,
יסיע לאן שאני מאחרת,
יקנה לי כמו שאני מפנטזת,
יעזור לי בקורסים המתמטיים
(ואם אפשר גם בתכנות- ייתרון).
נשלט שלא יבקש דבר בתמורה, יתייצב מתי שאגיד לו, לא ישאל שאלות ואחרי שיסיים את כל המטלות שלו גם יבצע צלילת ראש אל הכוס שלי ויבלה שם שעה בליקוקים בזמן שאני בנטפליקס (אבל רק אם אני במוד, טוב?).

מצוי:
"היי מה קורה עומר מראשל"צ בן 35 נראה טוב נשוי בזוגיות פתוחה אוהב השפלות והצלפות דברי איתי אם מעוניינת אשמח להכיר"

מפה לשם אני בעצם מחפשת אופר בי סקסואלית עם תואר במדמ"ח. 

לפני חודש. ראשון, 18 באוגוסט 2019, בשעה 21:52

על ארבעה מאצ'ים דיבר הטינדר
חכם,

רשע,

תם

ושאינו יודע לפנות.

 

החכם-
הוא הייטקיסט, קרייריסט, ביצועיסט ובזמנו הפנוי בחדר כושר מפציץ.
הוא הילד החכם והמופנם מכיתה ט' עם תיק גב מלא ברגשי נחיתות ומיזנטרופיה. קסם אישי וכריזמה זה לא משהו שלימדו בסדנא ב wework ולכן אל תבני על צ'ארם ופלרטוטים.
בדייט הראשון אתם תצאו לבירה בבר השכונתי הקרוב אליו כי הוא לא מסוגל להתמודד עם יצור ממין נקבה בסביבה לא מוכרת.
מתאים ל: נשים פרפריאליות שלא מצאו את עצמן ויקפצו על כל גבר תל אביבי עם עבודה מסודרת.

הרשע-

הוא הדוש המצוי, רוכב על קורקינט חשמלי, לובש סקיני וטוניקות, יש לו לפחות 3 קעקועים ונושא השיחה המועדף עליו זה הטיול לדרום אמריקה. החברים שלו הם "אחים" וכל שישי מתחיל בארוחה אצל אמא.
בדייט הראשון את תבואי אליו, אתם תשכבו ויום למחרת את תתנחמי בזה שבעצם ידעת שזה לא הולך למקום רציני מלכתחילה.
מתאים ל: בנות 20—25 שגרות עם שותפים ולא רוצות להביא סטוצים הביתה.


התם-

הוא הרגע יצא ממערכת יחסים וכל העסק הזה של אפליקציות נוח לו כמו לשבת על קקטוס. הפרופיל שלו הוא אוסף של נתונים יבשים הכוללים שם, גובה, עיסוק והפעילות האהובה עליו בסופש. הוא גם כמובן יציין שהוא מחפש מישהי שאוהבת את החיים שתוציא אותו מהאפליקציה. הוא יתחיל כל שיחה ב"מה נשמע?" עם סמיילי קורץ, אין לו מה לספר על עצמו ואין לו שום תוכן להוסיף לחייך. הוא המקבילה האנושית לכתבה בynet- יעביר את הזמן אבל חסר תועלת ממשית.
מתאים ל: להעביר את הזמן בשירותים.


שאינו יודע לפנות-

רוח הרפאים, המאץ' שלא מומש.
אולי הוא מתבייש, אולי הוא מובך, אולי הוא עדיין מעולף על הרצפה כי הוא לא מאמין שיש לו מאץ' עם אלה שכמותך.
וואטאבר איט איז- הבחור לא מדבר.
את יכולה לנסות לכתוב לו כמובן, אבל רוב הסיכויים שתיעני בתשובת מבוי סתום ושם זה ייגמר.
מתאים ל: נשים עם פטיש לקוסמים שתמיד רצו להגשים פנטזיה ולהיות בלתי נראות.

לפני חודש. שלישי, 13 באוגוסט 2019, בשעה 22:53

4.30 בבוקר

אני יוצאת מהמונית אל האוויר הלח של אוגוסט בתל אביב, לובשת שורט קצרצר וגופיית כותנה רכה שמתנופפת ברוח בעוד נהג המונית מבצע פרסה ובורח מהאזור המת הזה בדרום תל אביב.

כמה מטרים ממני צוות הצילום פורק את הציוד ואני ניגשת לומר להם שלום. 

חיוך ענק מרוח על שפתי, וה"בוקר טוב" שלי נשמע להם כמו הטחת עלבון. אבל אני יפה, אז הם מחייכים חיוך מאולץ ומכוונים אותי אל הסטודיו. 

 

5.00

אני אחרי הקפה של הבוקר ו 3 סיגריות. הספקתי לקשקש עם מנהלת ההפקה ענת, שבחמש דקות מונולוג הספיקה להתלונן על החניה, על מזג האוויר, על הקוק הגרוע שמכרו לה, על הצ'ק שהיא עוד לא קיבלה על הג' וב הקודם, על נערת המים שהבריזה ועל 2 הדוגמניות האחרות שמאחרות. 

 

5.15

אני יושבת בכסא, יעל עושה לי שיער, מיטל מורחת אותי בשלל קרמים ומנסה להעיר את עורי לקראת האיפור וגל משייפת את הציפורניים שלי במרץ שלא ראיתי מימיי. 

ניסיתי לשאול לשלומן אך נעניתי שבשעות כאלה עוד לא משוחחים. שמתי פודקאסט על פייתון ושקעתי בכסא.

 

5.50

אני עומדת בחדר ההלבשה, לגופי חוטיני דקיק ותו לא. רון הסטייליסט מצמיד לגופי בדים שונים, מתרחק כל פעם כמה צעדים, מטה את ראשו ובוהה בי כמה שניות. וחוזר חלילה. 

החדר קר וגופי מתכסה בעור ברווז, הפטמות מזדקרות ורון קורא למיטל כדי להתייעץ איתה לגבי הלוק החמישי. 

מיטל נוזפת בי שארגיע את הפטמות שלי, אחרת הם יצטרכו להדביק לי אותן. 

נשארתי עם רון לבד בחדר לעוד כמה דקות, עד שהוא התרצה מבחירותיו ושיחרר אותי לתחנה הבאה. 

גם רון לא דברן גדול. 

לא נורא.

 

6.10

יולי וסתיו, הדוגמניות האחרות, כבר כמעט סיימו את האיפור שיער. אני יושבת בפינת עישון ובוהה בעשן שיוצא מהסיגריה שלי. 

הצלם מצטרף אלי ופותח במונולוג אוננות עצמי על חייו ועבודתו, על העין האומנותית שלו, על שיתוף הפעולה עם מגזין אופנה אינדי באיטליה ועל התחרות צילום בה הוא זכה בסתיו. 

אני מחייכת ומהנהנת בכל המקומות הנכונים. 

 

6.30

שואוטיים.

אני עומדת על הבקדרופ הפרוס, רון מהדק את שמלתי מאחור, ענת המפיקה צועקת על מישהו בטלפון, שי הצלם מתחיל ברצף המחמאות משחק מקדים של כל צלם (" כן מאמי כן וואי איך את יפה, וואי את לא מבינה איזה תמונות אני מוציא פה, כן בול ככה את פאקינג הורסתתתת!") 

סיבוב, קליק, סיבוב, קליק, 

חיוך, קליק, 

פוזה סקסית, קליק, 

פרצוף רציני, קליק. 

 

7.30

סט שני

 

9.00

סט שלישי

 

10.00

צילום קבוצתי. 

סתיו לא רוצה לעמוד מצד שמאל כי זה הצד הפחות יפה שלה.

אני מציעה להתחלף, הצלם מסרב כי "המתולתלת נשארת באמצע! היא הכי יפה! שתישאר שם!"

סתיו כועסת. 

 

12.00

וידיאו.

אני עומדת מול המצלמה וחוזרת שוב ושוב על אותו משפט סתמי באנגלית. 

שוב. 

ושוב. 

ושוב. 

אקשן. 

משפט. 

קאט. 

אקשן. 

משפט. 

קאט. 

 

כואבות לי הרגליים. 

סתיו מסתכלת עלי במבטים זועמים. 

ענת מרוצה. 

 

14.00

אני ויולי יושבות בפינת עישון, אני מנסה לדבר איתה אבל היא מעדיפה לפצוח בנאום צדקני על המחאה של הטראנס או משהו כזה. לא הבנתי הרבה אבל נדמה לי שהיא רוצה לרקוד ולא נותנים לה. 

 

16.00

היום הארוך מסתיים, הצוות מתחיל להתקפל ואני עוברת בין כולם ומודה להם על היום, מבטיחה שנשמור על קשר וכאלה. 

הנוטיפיקיישן בטלפון מעיד שהנהג שלי למטה ואני נמלטת מהמקום, מפנטזת על מקלחת ושינה. 

"היי, את!" 

צעק לי קול גברי בעודי מזדחלת למונית. 

עוזר הצלם שואל אם אפשר לתפוס איתי טרמפ לעיר. אני מסכימה. 

הוא מתיישב לידי ולא מדבר. 

וגם לי אין כוח לדבר. 

לפני שיצאתי מהמונית, הוא תפס בידי ואמר

" את יודעת, דיברתי עם שי. הוא אמר שאת לוקחת המון כסף ליום צילום, יותר משאר הבנות. תכלס מבין אותך. מעלה את הרמה שלך. חכם." 

 

"זה לא זה" אני עונה. 

"-אז מה?" 

"אני לא רוצה לדגמן, אני באה רק כשהשכר ממש ממש טוב" אני עונה.

הוא בוהה בי כמה שניות, מתקשה לעכל את המילים שיצאו לי מהפה. 

המונית עוצרת מתחת לבית שלי, הוא עדיין בוהה בי במבט מטופש. 

כנראה אותו מבט שהיה לי בכל פעם שמישהו נאם בפני היום. 

 

וזהו. 

אין פואנטה. 

רציתם מנה מחיי הזוהר, קיבלתם. 

דל, משעמם וחסר תוכן. 

כמעט כמו רובכם:) 

 

*הנאמר הוא הקצנה סובייקטיבית של חוויה מיקרוסקופית של הנסיכה. אין באמור לעיל לפגוע בקורא ואין על הקורא להסיק מסקנות שווא לגבי אופיה של הנסיכה רק בגלל שהיא חיברה כמה משפטים וירקה אותם על המקלדת.