בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שולטת מלמטה.

לפני חודשיים. שישי, 15 במרץ 2019, בשעה 16:23

רוצה אותי חזקה, איתנה. 

בלתי ניתנת לעירעור. 

שתוכל להישען. לסמוך. לבטוח. 

שלא אבהל. שלא אשתתק. 

שלא אתחבא ממני. ממך.

אתה רוצה שאהיה שם. גם כשקשה לי. 

אחזיק ואתמוך. כי אתה כרגע לא מסוגל. 

לא מסוגל להחזיק את עצמך.

כי בשניה שאפול, אתה תיפול. 

וברגע אחד, מאוזן קשבת, תומכת, 

הפכתי להיות חלק מהפחדים שלך. 

ולכן אתה מתכנס. מסתגר. בורח. 

איך תצליח להכיל עוד פחד עכשיו כשאתה מפחד מעצמך? 

אני כן שם, ברקע.

אני נופלת וקמה, ושוב פעם ושוב ושוב ושוב, כי מותר לי.

מותר לי למעוד. 

מותר לי להרגיש.

לפני 3 חודשים. שישי, 25 בינואר 2019, בשעה 21:25

לא משנה מה אני אומר, אתה נשלט ע״י הנרקיסיזם.

כיום אני חושבת שאני מבינה למה לא עמד לך. 

אתה לא מסוגל להימשך לרעיון של לשכב עם אדם שווה לך. 

אתה חייב קורבן. 

אתה מחפש את הנזקקות בלי להוריד באמת מעצמך. אתה לא מסוגל להיות במקום ״נמוך״ ולו לשניה. חס וחלילה להיות תלוי באחר. בחיים לא. 

אני מביעה כל כך הרבה רגש אבל אני גם מזהה אותך ולכן אתה לא ״יכול עלי״.

אני רואה דרכך ולמרות זאת, אני מחבבת אותך (כל כך) וחסר לך את המשחק. 

אני אפילו נהנית להיות קורבן לפעמים. (ואתה יודע שזה רק לפעמים. :) )

אין לך מה לשבור ולבנות ושוב לשבור ושוב לבנות כמו שאתה אוהב. 

אני נהנית מהחפצה ולא ממקום שפל, אלא שלם.

אני רוצה להיות נשלטת ממקום שולט.

אני רוצה להיות נאהבת ואוהבת ממקום אמיתי.

מעולם לא הכחשתי רגש כלפיך אך גם לא הפגנתי אותו כחולשה שלי. 

לא התמודדת עם זה. זה לא מוכר לך. 

מתה עליך. באמת. לא משנה כמה תנסה. כמה ״תתעלם״.

התגובות שלך או המחסור בהן, מדקלמות לי אותך כבר זמן מה.

חבל שלא יכולנו למקסם את הזין שלך כשהיית כאן. היה יכול להיות כיף לאחר שהתפארת בו כלכך. 

מצד שני לא היה אכפת לי, נהנתי ממך כי לא לקחת ממני דבר.  להיפך.

הייתי אני.

וזה השתקף בך. 

לפני 4 חודשים. שלישי, 8 בינואר 2019, בשעה 22:46

תמיד את מחפשת דרך להבריח אותם.

הרי ברור למה את עושה את זה,

את רוצה להוכיח לעצמך שמשהו בהם דפוק מספיק כדי לא להתעסק איתך.

אבל איתו לא. 

איתו את מרגישה בטוח.

שומרת על הסודות כל כך טוב. 

חוששת שהוא יחשוף אותך בכל רגע ויברח. 

שייתן לך ליפול לקרקע התהומית.

לשם שינוי אין בו שום פאק שראוי לחשיפה הזו.

ואולי בעצם הוא הכי ראוי לה. לך.

 

 

 

לפני 4 חודשים. שבת, 29 בדצמבר 2018, בשעה 12:14

יש משהו בניסוח.

בשילוב של מילים ואותיות.

ביכולת. 

ברצף של כמה משפטים.

ברצף של כמה תגובות.

באדישות שלי.

באובר התייחסות שלי.        

באנונימיות של כולם,

שמוציא את הבן אדם החוצה  

מבלי שישלוט בזה.

לפני 4 חודשים. רביעי, 26 בדצמבר 2018, בשעה 15:49

כששואלים אותי מה קורה בתוך חוסר האונים שאני רוצה להרגיש, אני עונה...

הקונפליקט בין הצורך לשלוט לבין הצורך שישלטו בי.
הפחד לאבד שליטה, להיות חשופה ושינצלו את זה. שישתמשו בזה.
הרצון שישתמשו בזה, כנגד הפחד שישתמשו לרעה.

הגבול בין זה שישתמשו לרעה, לזה שזה לא באמת לרעה.
הבלבול וחוסר הוודאות לגבי מה שבאמת קורה.

הרצון להיות מוגנת אך מושלכת בו זמנית..

לפני 5 חודשים. שישי, 7 בדצמבר 2018, בשעה 02:37

השולט יאלץ לוותר על שליטה בעצמו כדי לקבל אחת.

ליידע את הנשלטת באותה המידה שהיא מיידעת אותו.

הקשר במהותו קשר הדדי.

השולט נשלט זו תפאורה.

תוצאה.

של רגש.

זו לא המהות עצמה.