בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

קינואה שחורה, טחינה גולמית, פירות יער

הסדר של המרכיבים
לא משנה
העיקר שהם מרכיבים
אפשר להוסיף עוד
יוצא טעים.
כמו בחיים
איכות המרכיבים
חשובה וקובעת.

אני כותב כאן
מתחת לעקבי אישה
אך בגובה העיניים איתה
לפני 7 שנים. 18 בספטמבר 2017 בשעה 6:04

 

מילים גם אם כתובות

מכות באוויר

ועושות צלילים ואנרגיות

של מרדנות

וכן.

גם אני רוצה להתריס !!

 

גרגמל ?

אני חושב שהוא חמוד ונחמד

ודרדסית סתם שרלילה

ובכלל... אני לא סובל את דרדסבא !!

 

אני יודע שזו דיעה לא פופולרית בלה בלה בלה

 

לפני 7 שנים. 18 בספטמבר 2017 בשעה 3:56

 

דיעה מתריסה ניחנת ביכולת המופלאה

להרים גבות גבוה גבוה

כמעט כמו שעקבים מרימים ישבן

יש לדיעה הזו יכולת לגרום לשומע אותה

או במקרה דידן

לקורא אותה

לפלוט איזו קריאה

או במקרים מסויימים לגרום לחיוך

 

היפה באתר הזה הוא הבמה שהוא מספק 

לביטוי חשקים, סטיות ורצונות

שאיך נגיד בעדינות. מתריסים.

אבל פאק.

 

למי שקשה, כנראה לא נמצא במקום הנכון.

 

להגיד נאצים זה סקסי

זה סקסי

במיוחד שזו מונה כ"ע

זה לא שהיא תולה פוסטר של הצורר יימח שמו ושם זכרו לעד אמן

או שמחווה תנועת מועל יד

 

גם אפרים שמיר התריס

אחרי שירדנה ארזי זרקה אותו

התרסה יכולה להיות נחמדה...

 

 

קצת סובלנות לפני ראש השנה. זה יכול לעשות טוב לשנה הבאה...

 

לפני 7 שנים. 17 בספטמבר 2017 בשעה 14:43

 

יותר מדי סבלתי

סובל עדיין

אמנם מנהל אורח חיים

רגיל

אני עובד ופעיל

אבל עדיין, בעייה בריאותית בבטן זה סיוט אמיתית.

אני לא בועט

לא רוצה

אבל אני משתחרר

 

 

לפני 7 שנים. 17 בספטמבר 2017 בשעה 10:22

 

עושה חשבון נפש בראש

מריץ את השנה שעברה

השתניתי מאוד השנה

ואני אוהב את עצמי החדש

למדתי לשבור את הגבולות

של עצמי

ולהמשיך הלאה

להתמכר לכאב, להנות ממנו

לצמוח ממנו

דבר חשוב נותר לי

ללמוד להתמודד עם הגוף

שעוד מחלים מניתוח

ללמוד לסלוח על עצם הניתוח

המזויין הזה

שהפך לי את החיים

אומנם למדתי להעריך דברים

להנות מהדברים הקטנים של החיים

אבל המחיר יקר. יקר מאוד.

ואני מלא כעסים בגלל זה.

 

לפני 7 שנים. 15 בספטמבר 2017 בשעה 14:41

 

אני מגולגל בתוך עצמי

מדליק סגריה

ומעביר אש הלאה

מגלגל את התאוות שלי

בטבק משובח

ומעביר עם גלנ 15

דלתות חדשות נפתחות לי

 

 

ביצוע חביב של גידי גוב ונועה קיריל... אופס, ויוני רכטר

 

לפני 7 שנים. 14 בספטמבר 2017 בשעה 9:05

 

לא.

זה לא הולך להיות

עוד פוסט על עקבים...

השיר הזה של אריאל זילבר

חופר לי בראש מהבוקר

אני אוהב את האופטימיות שבו

וכן.

אני אוהב לראות אותה על עקבים

על הבוקר

עקבים גבוהים כאלה

נו. הייתי חייב

 

 

אולי עכשיו תצא לי מהראש ?? :)

 

לפני 7 שנים. 13 בספטמבר 2017 בשעה 13:55

 

בא לי

לשבת לך על העקב

כשהוא הפוך

לחפור אותך בתוכי

תחושת הכאב הזו

מענגת אותי

מרוממת

אז מה אם

יכול להיות נזק

העונג מפצה

וחוצמזה, זה עניין שלי....

 

לפני 7 שנים. 12 בספטמבר 2017 בשעה 20:27

 

היה נעים לקבל ברכות

בהודעות פרטיות

ולזכות למחוות ווירטואליות

מבריות חביבות

 

תודה לכם/ן

חיממתם/ן את ליבי

 

העדפתי שלא לחגוג השנה

אין לי מצב רוח לזה

אבל אתם חייכתם אותי

 

לפני 7 שנים. 9 בספטמבר 2017 בשעה 18:50

 

בשבועיים האחרונים נתתי לעצמי

פסק זמן

זמן לארגן מחשבות, להבין את עצמי

את המיניות שלי, את הקינקיות שלי

שעומדת בסתירה לאורח החיים שלי

לחיצוניות שלי.

בשנה האחרונה אני מגלה את המיניות שלי, מתנסה, מתעניין.

מסתבר שזה אף פעם לא מאוחר.

לא רק שזה לא מאוחר, זה אפילו מרענן

מחייך, ומכניס לחיים ענייו חדש.

עכשיו אני מקבל את עצמי

את מי שאני עם הקינקיות שלי, עם הסטיות שלי

 

וזה נחמד וזה נעים

 

 

לפני 7 שנים. 7 בספטמבר 2017 בשעה 18:53

 

לחדור לתוכך

ושתחדרי כולך לתוכי

עם העקבים

זו תהיה התחלה טובה

אומנם כואבת

זה בסדר

למדתי להפיק

את העונג הצרוף

המופק מהתמכרות לכאב

כל כאב

גם מכל סיבה

הנתמודדות והמינוף

והאנדרלנין

והחרמנות

יוצרים מיקשה מקסימה

של גניחות