לפני 8 שנים. 22 באוגוסט 2016 בשעה 18:20
הוקדש לי על ידי האחת והיחידה ספארקוש
תמיד תלמידה
לפני 8 שנים. 21 באוגוסט 2016 בשעה 14:42
ימים עמוסים
מלאים במשימות ורצונות של אחרים
ופעם בכמה זמן
נעצרת ונושמת אותך לתוכי
נזכרת בשפתייך על שפתיי
בלחישות הכל כך מתוקות שלך באוזני
בידיך מטיילות על גופי
בזין שלך מפלח אותי
שוב ושוב
ושוב
אני נעצרת במקום הזה
עוצמת את עיניי
שואבת כוח מהזיכרון
וממשיכה ביומי
ופעם בכמה זמן...
לפני 8 שנים. 20 באוגוסט 2016 בשעה 14:56
לפני 8 שנים. 17 באוגוסט 2016 בשעה 9:57
הכי כואב לראות ילד מאוכזב
במיוחד שאין לך אפשרות לשנות את זה
:disappointed:
לפני 8 שנים. 16 באוגוסט 2016 בשעה 19:53
פעם זה כנראה היה לי נורא חשוב
להיות חלק מהלהקה
להשתייך, לטפל ולזרוח
אבל היום השתנה סדר העדיפויות
כי מה חושבים כאן כולם
לא חשוב בכלל
אתה חשוב לי מהיותך אתה
זאב בודד שזקוק לחברה
אבל מתעקש לא להיות חלק מהלהקה
אז אני יוצאת מהמעגל של הלהקה
חצי בפנים חצי בחוץ איתך
מיללת איתך אל הירח
למרות שאני בכלל לביאה
כי אני מסוגלת להעריך זאב בודד שכמוך
ולהסתכל בעיניך הכחולות שווה הרבה יותר
מלבלות בחברתם של אריות כמוני וצבועים משחרים לטרף
אז בוא אליי בליל ירח מלא
ונחגוג את היותך בודד מבחירה, אבל פחות.
לפני 8 שנים. 14 באוגוסט 2016 בשעה 11:46
מתיישבת על ברכיך, מנשקת בעדינות
משיקה חיבורים אליך
שולחת אותות
אתה מנשק בתשוקה עזה כל כך
מחבר אותנו לגוף אחד שנע בקצב אחיד
מקלף את בגדיי כמו את הצרות של היום שעבר
מקלף את המסכות ממני ואת ההגנות שלי
אני עירומה איתך, מולך, בך
ואתה חודר אותי
ממלא אותי ברעיונות, בחכמה, בצחוק, בתשוקה עזה אליך, עליך
נותן בי דעת ובינה
נותן לי את כולך
נותן לי השראה.
לפני 8 שנים. 12 באוגוסט 2016 בשעה 6:47
מתמסרת אבל נזהרת
נזהרת לא להיפגע בשנית..בשלישית... באלפית
ואתה בשלך
מחבק, מנשק, מלטף, מצליף, פוער וחודר.
מפרק אותי ומחבר מחדש בנשיקות קטנות על שפתיי וגופי.
אני מרוחקת
אבל קרובה מידיי
מחזיקה את הכאב
אבל הוא נשפך ממני
כאב פיזי נהדר
כאב נפשי נורא
איך אני יכולה להסביר לך
שאחרי שלוש שעות נפלאות ומלאות התרגשות
שלוש שעות של רגש קורע וגוף פצוע
שלוש שעות של כאב מענג וריחוף לתוך חלל בין שמים לארץ
אני זקוקה לשקט
זקוקה ללבד
זקוקה למרחק
ועכשיו
שוב זקוקה למגע שלך
לפני 8 שנים. 9 באוגוסט 2016 בשעה 13:24
"אז מה, לקרוא לך מאסטר?" אני כותבת ומצחקקת, אתה והמשימות האלגנטיות שלך..
"חס וחלילה, אם כבר מנטור" אתה עונה ואני מרגישה את החיוך דרך הכתיבה שלך.
"זה אותו הדבר בשבילך" אני קובעת ומחייכת חזרה.
"גם נכון" אתה עונה ומשנה נושא כהרגלך.
ואני מתחילה להרהר, מהו מנטור ומהו מאסטר? האם זו באמת אותה המילה להגדרה הכל כך סבוכה ליחסי שליטה?
מעולם לא הייתי נשלטת טובה, לכן אני מניחה שהגדרתי כנשלטת מראש תהיה הגדרה שגויה, לפחות זאת למדתי מהשנים האחרונות שלי בעולם זה.
ומעולם לא פגשתי אדם שכמוך, לכן הגדרתך כמאסטר תהיה ירידה בדרגה בשבילך, כי אתה כל כך הרבה דברים שלגמד אותך למושג אחד זה פשוט עלבון.
ואז נזכרתי בשם של הבלוג שלי, שנכתב הרבה לפני שנכנסת לעולמי ולפני שבנינו לנו עולם מקביל משלנו.
אבל למה להתעסק בהגדרות? אני אומרת לעצמי, "זה מתחת לכבודנו", אני שומעת את קולך בראשי... ומחייכת.
לפני 8 שנים. 8 באוגוסט 2016 בשעה 5:39
לביאה לא נלחמת בכרישים, היא יודעת לא להתקרב למים.
לפני 8 שנים. 7 באוגוסט 2016 בשעה 5:25
שם
נמצאים שנינו
מתחת לעץ
מתנשקים
אוחזים אחד בשניה
ונושמים
אויר צח
לריאות
לא לוקחים שבויים
בתשוקה הגוברת
השורפת
המכלה כל צרה
שם אנחנו
וכל העולם
דממה
