לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ZO E

זו אני זו היא.
לפני 3 ימים. 18 באוק׳ 2020, 3:14

אני צריכה שלא תצטרך אותי 

שאוכל להיבהל בשקט בידיעה שתמיד תהיה שם 

להתגונן ולתקוף ושתחבק אותי.

"גם אם הרוח סוערת ההר לא יתכופף"*,

אני צריכה לדעת שתוכל לעמוד בסערה 

לפני שאוכל להכניס אותך אליי.

*מולאן, דיסני

 

 

 

הפינה האפלה ביותר בלב שלי היא זו שמפחדת מהחושך.

כי היא לא מתביישת בפחד שלה מה שהופך אותו לחשוף ופגיע.

אבל אני תמיד בוחרת ללכת אליו, כשקול הזה קורא לי אני לא יכולה להתנגד.

וחכמים ממני אמרו שעדיף לאהוב ולאבד.

 

הטיפ הכי חשוב בללכת לאיבוד זה פשוט להרגיש בבית :)

 

ריח של התרגשות באוויר🦋

לפני שבוע. 13 באוק׳ 2020, 4:44

 

 

איפה שאמורה להיות הקלה יש לחץ והמילים לא מסתדרות בשורות רק בטורים לא הגיוניים.

 

מי אני בלי היכולת לכתוב?

לפני שבוע. 12 באוק׳ 2020, 2:41

פעם מזמן כשהיא הייתה רבה איתי למה אני ישנה בסלון

לא הצלחתי להסביר שהלבד הקטן הזה זו העצמאות שלי.

 

ריח מוכר של פרחים וסיגריות..

ריח של געגוע.

 

תמיד אנחנו מבינות מאוחר מדי שהטוב עלה על הרע.

לפני שבוע. 12 באוק׳ 2020, 1:11

הוא בדיוק הרגע שיש לי שחקן פורנו אהוב שאני מכירה בשם ואוספים.

 

ובכלל עוד לא החלטתי אם כל פורנו הוא זנות מצולמת או שיש אחד לגיטימי רק כי קשה לי להאמין שהן יכולות לזייף ככה🤷🏼‍♀️

 

 

 

 

 

 

 

ובכלל ישנתי רק שלוש שעות ואני אמורה להיות מרוסקת אחרי היום אבל קשה לי לבזבז את הלילה בשינה..

לפני שבוע. 11 באוק׳ 2020, 5:19

מתי כבר יהיו כבאיות לרגשות?

כמו אלו של המים עם הנורות המהבהבות

עם סירנות זועקות וכולם יודעים להתרחק..

כי יש מקרה חירום

מדובר בלב דולק!

 

והוא בוער בעייפות,

אך בעוצמה

כאילו זה מה שיהיה וכך תמיד היה.

לועג לנסיונות פיוס

רושף גיצים

מלא,

עמוס.

 

כשאגו בוער כולם באים

הרי קל לראות את השלד מבפנים.

קצת מים, שמיכה הדוקה,

והשתלטות על להבות-

לשבת בצד ולחכות לתשואות.

 

אל כשהלב עצמו בוער זה מסוכן

אף אחד לא ממהר לרוץ אל העשן

סמיך שם ולמי יש זמן?

הוא מזמן נוטה ליפול

הלב הזה הרי ישן.

 

ולפעמים כיף לדמיין איך זה לא להרגיש בלי לשלם על זה מחיר.

כולם מתפלספים על השמש- "מחר היא תזרח שוב"

אבל אני אני מחכה לך 

כמו שמחכה

לחבר אהוב♥️

 

לילה טוב לילה, תודה על הנאמנות האינסופית🦋

לפני שבועיים. 6 באוק׳ 2020, 5:16

אף אחד לא מצליח להבין איך גם בימים עמוסים קשה לי להרדם.

איך לפעמים שלוש שעות שינה יכולות להחזיק אותי יום ארוך..

 

בלילות אני נטענת באנרגיית שדוניות קסומה

אני כותבת וקוראת 

ויוצרת וקשובה.

 

כאילו הכל קורה לכבודי..

כל רחש בבית,

כל רעש ברחוב,

פורטים ניגונם

ניגון ישן

מוכר

מתוק.

 

ואני יכולה לבשל, לכתוב, לצייר..

אני יכולה לדמיין.

ואין אף אחד מסביב שיגיד לי שזה לא מחובר למציאות..

אז אני שוקעת קצת בפנטזיה שלי שהכל בעצם בסדר:)

 

וככה גבירותי וגבירותי- אפשר לתפקד על שלוש שעות שינה.

 

לילה טוב לילה 🦋🖤

לפני שבועיים. 4 באוק׳ 2020, 5:27

יש לילות

שהוא מכה בי

הדמעות עומדות סדורות

מחכות לנשור אחת אל זרועות רעותה

בכמיהה שקטה

ממש על הקצה

ובכל זאת לא בא.

 

יש פורקן משחרר בבכי

מאוד מזכך

ואולי יבשו דמעותי

נקשח לבי

ועולי נגזר להמשיך לחייך.

 

ליצנית עצובה

משוגעת

חיה פצועה

טורפת מטורפת וחסרת תקנה.

 

לילה טוב לילה.

לפני שבועיים. 3 באוק׳ 2020, 4:17

יש מילים שמוציאות מאיתנו את האוויר.

 

כאילו בעטו לנו בבטן הרכה באמצע התה והפירות של אחרי האוכל.

 

הבעיה לא במילים,

כמו תמיד- הבעיה היא בקוראת.

 

כשהרעם נשמע הברק כבר דולק- אנחנו אלו שלא רואות טוב ונתונות לחסדי רעמים חסרי רחמים..

 

לא קל להישאר נאמנה לאנשים שלא פועלים כמו שאת מצפה מהם. 

 

I can't breathe.

לפני חודש. 1 בספט׳ 2020, 4:04

היום לפני ארבע שנים

בשעה זו הייתי שרויה בשינה ערבה ועמוקה

חבוקה בזרועות אהובי

מאושרת בחלקי.

למחרת יום ארוך,

ארוחת בוקר בחברה מעולה, מניקור משותף,איפור, שיער.

טוב- לא בכל יום גיסתי לעתיד מתחתנת...

 

 על מה חשבתי לפני שנרדמתי? 

 

על מה הייתי רוצה לחשוב בלילה האחרון לפני..

על מה חושבים רגע לפני שנרדמים בעולם שלם בפעם האחרונה בחיים?

 

לא זוכרת.

רק את הרגע ההוא..

מחובקת, אהובה, רגע לפני יום כיף שחיכיתי לו הרבה זמן..

איזה כיף זה להיות מאושר :)

 

לרגע המזוקק הזה אני רוצה לחזור- לעוד נשימה אחת שלו..

לעולם שבו הכל שלם.

 

אך הלב מסרב להרפות.

לא יכול!

נאבק על זכותו לכאוב ולא נותן למסיכות צבועות לכלוא אותו,

פצע פתוח כביום היווצרו.

מדמם.

ניגר בקצב כמעט בלתי מורגש- אבל מי שנחתך יודע.

זו שריפה תמידית של חתך נייר אחרי שמתרגלים להלם הכאב- רק כואב פי מיליארד.

 

 

חשכת הליל מתעתעת

מנגינת לבי לוחשת שיר של געגוע..:

"וכמו קטיפה שחורה נפרשת על העיר,

עכשיו אפשר שלום לומר,

ולהיפרד בשיר".

אני מתגעגעת וצורחת בשקט לתוך התוהו, לתוכי.

אבל הלילה תמיד זוכר

לוטף בחושך וחרדות לנשמות אבודות ומיוסרות

מבטיח להן מחילה

הפסקה קטנה מהרעש סביב.

 

גם את זה צריך לפעמים..

 

לילה טוב לילה⁦♥️⁩

 

לפני 3 חודשים. 11 ביולי 2020, 17:45

מהפעם הראשונה

שביקשת מפורשות בלי שום רומנטיות של סרט קיטש אמריקאי.

 

היה סקס אחר?

 

פעם היה לך פרטנר שלא שידלת? אפילו קצת.. טיפ טיפונת של טיפה..

 

מחשבות ישנות חדשות שהגיע הזמן לחלוק עם העולם :)

 

שבת חושבת.