ברוכים הבאים וספנק

"אני לא יכולה".
"אמרת לי את זה, שמעתי".
מבטה היה מבולבל.
שניהם ישבו על קצה המיטה, התיישבו, עוד לא נשכבו.
הוא נעמד מולה והרים את ראשה במגע מהסנטר. היישיר מבט לעיניה.
עיניה הגדולות הסתכלו מלמטה ואישוניה ריצדו.
הוא פתח את החגורה.
היא הסיטה מבט והוא שב והרים את סנטרה "עיניים אליי".
החגורה נותרה תלויה. פתוחה. כך המשיך ופתח את הכפתור.
מלטף את שערה, ספק תופס אותו באצבעות חזקות.
ואז לאט את הרוכסן.
הוא הוריד את המכנסיים יחד עם התחתונים.
נוגע באיברו, מחזיקו ונותן לו להתקשות בכף ידו.
עוזב ונותן לה למצוץ.
נותן לה להיות עדינה אליו.
נותן לה לגעת באשכיו המלאים, להחזיקם רכות. להעביר אצבעותיה מאחוריהם ולחוש אותם.
ומוביל אותה עמוק יותר. הא הא היא משתנקת ובורחת
נושמת נשימה גדולה "אני לא יכולה אמרתי לך!"
"את רוצה?" הוא שאל בתקיפות.
"כן! אבל לא יכולה! אני מקיאה!"
"הקאת?"
"לא לא הקאתי, אבל אני לא יכולה גרון עמוק, אני נחנקת" ייבבה בפזרנות.
"אם לא הקאת, אז מה את בוכה?"
"כי זה קשה, אני מרגישה שאני נחנקת"
"תסגרי את הפה" אמר לה.
והיא סגרה.
מחכה.
שניהם הסתכלו זה בזו, הוא מלמעלה והיא מלמטה, נותנים לשניות לעבור. דקות.
"את עם פה סגור כבר שתי דקות, את נחנקת?"
"נו זה לא אותו דבר" היא רטנה.
"נכון, באחד שנינו סתם ממתינים כדי שתראי משהו ובשני את לומדת ואני נהנה".
שניות של מחשבה ורצון לומר אבל המילים לא יוצאות.
"אני לא יודעת איך אחרות עושות את זה" דמעה בעיניה.
"אני כאן. לעזור לך ללמוד?" שאל בחיבוק.
"כן" השיבה ונשמה שוב.
הוא לקח את ראשה והכניס את פיה שוב "תנשמי מהאף".
אחז בה וקבע את הקצב.
עמוק יותר.
וקצת יותר.
ריפלקס שיעול וידיה קפצו לירכיו כמעט הודפות, אך היא עדיין לא הוציאתו. נרגעה שניה והמשיכה.
"לאט, כל הכבוד, את טובה מאוד" עודד אותה.
"הממ ממ..." השמיעה קול מבפנים, מחייכת ועובדת. לומדת. טובה.
"עד הסוף קוקית, עוד" הוא אמר ועזר להניע את ראשה לשם בידיו.
היה אפשר להרגיש כמה היא לחוצה, אבל מתענגת, מרגישה איך האיבר שלו בפיה, תופס את כל המקום, נוגע בגרונה הלוך ושוב ומתקרב יותר ויותר. אפשר היה להרגיש איך המחשבות של הבלתי אפשרי הופכות לממשיות יותר, מרחפות בחלל רטוב וכולו שם איתה, חזק ושלם וזה היא והזין שלו שהוא שלה. שהיא שלו.
"קדימה, עוד" דחף. הההההההא היא יצאה בנשימה ענקית, נושמת ונושמת מהר. מחייכת, צוחקת.
"הייתי טובה!" הכריזה.
"היית מעולה" הוא השיב, "אנחנו נמשיך לעבוד על זה ואת תהיי תלמידה מצטיינת" אמר בגאווה.
ודחף אותה לאט מכתפיה מסמן לה לשכב.
"אני אפרק אותך עכשיו, את כל כך עושה לי את זה שאני אקרע אותך" לחש בשקט.
"כן כן! תפרק אותי ותקרע אותי ותפרק אותי ותקרע אותי שוב, סקסי שכמוך!"

שלום לכולם,

השבוע תיפתח הרכבת הקלה בתל אביב, ככל הנראה ביום שישי למי שמתעניין.
נכון לעכשיו יהיה רק ליין אחד, הליין האדום, אבל בעתיד יהיו ליינים נוספים.
ברכבת הקלה יהיו כסאות אבל בעיקר הרבה מקום לעמידה. יהיו רצועות החזקה אז לא תהיה בעיה.
לגבי התחנות, חלקן יהיו תת קרקעיות ומאוד אטרקטיביות.
יהיו מכונות שתיה, אבל לא יהיה בר אקטיבי של אלכוהול, לכן מומלץ להביא מהבית. BYOB בקיצור.
עוד משהו שלא יהיה זו מוסיקה, אבל כן תהיה מערכת סאונד מעולה, שבתור התחלה יעשו בה טסטים של הכרזה על הגעת הרכבת. בתקווה שיום אחד נשמע גם את די ג'יי טיאסטו, או רד הוט צ'ילי פפרז או אייל גולן. לא יודע, כל אחד ומה שהוא מעדיף.
יהיו פינות חשוכות למשחקים, אבל שימו לב אם DM יתפוס אתכם הוא עלול לבלבל לכם בשכל ש"איך אתם מתנהגים?" ו"מה אתם עושים?" וכל מיני דברים של ירוקים.
אפרופו ירוקים, העישון ברכבת אסור בהחלט, בתחנות התת קרקעיות אני עוד לא יודע לתת לכם התרשמות, אבל בתחנות העיליות של הרכבת הקלה בהחלט ניתן להוציא סיגריה ולעבוד על מינגלינג. אני רק מזהיר, לא כולם יזרמו אם תציעו להם לעשות סשן.
קוד לבוש – קז'ואל. מי שמגיע על מדים מקבל כניסה חינם, אבל צריך להירשם אצל הבעלים תחילה. מדגיש שהכניסה חינם לא לכל לובשי המדים, אלא רק לנרשמים.
1+1 יש רק לנסיעות, אין לבני זוג. מי שרוצה להיכנס צריך לשלם כניסה.
דבר אחרון, ברכבת יהיו מסכי טלוויזיה, אבל לא יוקרנו שם סרטוני פורנו וזה משהו שכבר כתבתי להנהלת הרכבת כנקודה לשיפור.
אם יש למישהו\י רעיונות נוספים, אשמח לשמוע ולהעביר הלאה.

שלכם, נציג הועד.

מעשה בזרעון,
שיצא הראשון.
כל חבריו מאחור,
מחכים שיתקדם בחור.
אך הזרעון התלבט,
הבין שלא היה צריך לצאת.
"תתקדם!" קראו לזרעון.
"לא רוצה!" אנחנו בגרון.

הלם, דממה.
קלטו כולם שהם על לשון אדומה.
"היכן הביציות?"
"הבטיחו לנו חגיגות!"

"יש לי רעיון!"
אמר הזרעון.
"נצטרף לחברינו הלא מוצלחים,
שהתפזרו לכל הכיוונים,
ובמקום להיכנס לפתח,
עפו ונמרחו על המצח".
"ומה זה יעזור?" שאלו כולם בהיסוס.
"כי עוד מעט הבחורה תנגב בידה את כולם ותעביר אצבעותיה לכוס".
"רעיון מעולה, בואו החוצה מהר לפני שהבחורה את עצמה תתחיל לענג!"
אמרו, אך אבוי, הבחור שם לבחורה גאג.

"יא בן של ז...!!!" הזרעון התאפק.
"מה עכשיו איינשטיין? לפני שנחנק".
"טוב, בדרך הקשה, מקווים לטוב,
ניכנס לגרון ונמצא ביציות לאהוב".
קצת לא בטוחים, קצת חוששים,
התגלשו מטה בגרון כל הזרעונים.
לאט לאט, בחושך מתקדמים.
בין שרירים מתכווצים ומתרחבים.
ואז פתאום בהפתעה רבה,
נפלו אחד אחד לקיבה.
"היזהרו כולם יש כאן מיצים שורפים,
דלגו קדימה לצינור המעי אליו הם יוצאים!"
נר נשמה, איבדו את חייהם רבים,
אך נותרו קצת להמשיך, רק מיליונים בודדים.
עצובים אך מלאי נחישות,
המשיכו לנוע הזרעונים בזהירות.
המחשבה עם ביצית להתחרמן,
דירבנה אותם בלי להתלונן.
ואכן לא היה פשוט,
לא ידעו אם צודקים או שיש כאן טעות.
כי אמנם סמכו על הזרעון שהבטיח,
אבל ככל שהתקדמו נהייה רק יותר מסריח.
ופתאום,
כך סתם משום מקום.
פגשו לפתע עוד זרעון.
ואחריו כמוהו עוד המון.
"היי שלום! מה כאן אתם עושים?"
"עכשיו הגענו, ממש מבואסים."
"רגע, אין כאן איזו ביצית הביתה לקחת?"
"לא אחינו...אנחנו בתחת."

"בן של ז.......!!!!" התאפק שוב ידידנו.
"בואו נצא כולם, הבחור עבד עלינו!"
הסתובבו הזרעונים,
ראו את האור,
ואז אוי...
הבן של ז...שם לה פלאג בחור.

הוא אנליסט במשרד, מנתח נתונים, עובד מסור ואינו מרבה לצאת מהחדר.
היא הבוסית שלו, קולנית ואסרטיבית, מקפידה על לבוש מחויט וגרביונים.
ויום אחד הם נפגשו בדאנג'ן.

התאורה עמומה והאוירה סקסית, וככה הוא הסתובב עם כוס בירה ופתאום נתקל בה עם לבוש תחרה שקוף וקולר לב על הצוואר.
"ענבר??" הוא היה מופתע.
וענבר, נעמדה מולו, משותקת, מביטה בו וראשה נתמלא מחשבות, אפילו לא אחת יצאה מפיה.
"שלום רוני" קולה לא היה חזק כמו ביום יום.
ורוני, בלילה הוא לא אותו רוני המתבודד של המשרד, "אני לא ציפיתי. זו סיטואציה מביכה אני מניח" הוא חייך.
"אוי כן" ענתה ענבר והסתירה את שדיה בעזרת יד וזרוע.
"זה בסדר ענבר, אני ואת באותו מקום, אמנם מפתיע, אבל אנחנו בסך הכל שני אנשים מבלים, איזה כיף להכיר עוד חתיכה ממך" אמר רוני.
"נורא קשה לי, לא יודעת ממש מה לעשות" השיבה ענבר.
"זה בסדר, אני לא הולך לספר כלום, באמת שנחמד לי לפגוש אותך. תורידי את היד".
ענבר הסתכלה עליו.
"תורידי" אמר. והיא הורידה. לאט. ממשיכה להסתכל בעיניו, מרגישה חשופה אבל בטוחה קצת יותר.
"את שותה בירה?"
"כן, בירה כן"
"אם זה כן אז ברור שבירה כן, לא?" שאל.
"כן כן, שותה בירה" ענתה ענבר מבולבלת.
"בואי, אני מזמין" אסף אותה עם יד על גבה התחתון לכיוון הבר.
"עם מי הגעת?" שאל רוני לאחר שעשו לחיים.
"אני לבד, אני מכירה הרבה כאן. ואתה?"
"מישהי שהכניסה אותי, אבל היא בעניינים שלה ואני בשלי".
ענבר לקחה עוד לגימה.
"מותר לי להחמיא לך על הלבוש?"
"כן" ענתה ענבר, חייכה.
"מותר לי להחמיא לך על הגוף שלך?"
ענבר צחקה, "מי היה מאמין שאדבר איתך כאן היום"
רוני צחק ואז שאל שוב "מותר לי או לא מותר לי, זו שאלה של כן או לא".
"מותר, בעיקרון" אמרה ענבר במבוכה.
"גבר!" קרא רוני לברמן, "אפשר לקבל כוס עם קוביית קרח? רק קובייה אחת".
הברמן הגיש כוס עם קוביית קרח ואז רוני הביט בענבר ואמר "עוד שתי דקות הקובייה תימס וכשזה יקרה, את תצטרכי להחליט אם כך גם יקרה בינינו או לא".
"אתה לא באמת מתכוון...", "אני מתכוון".
ענבר הביטה בו, בתוך רעש המועדון והמזגן הקר שהבליט את פטמותיה, נהייה לה עור ברווז.
"זה נורא מוזר לי".
"כן או לא?" שאל רוני באסרטיביות לא אופיינית לרוני מהמשרד.
"תראה רוני..."
"כן או לא!"
"טוב, כן" אמרה ענבר.
ואז בו ברגע לקח רוני את קוביית הקרח מהכוס ודחף אותה לתוך פיה של ענבר ההמומה, "הקרח נמס", הצהיר ואז דחף גם את לשונו, אונס אותה בנשיקה.
והם מחליפים רוק וגניחות של הנאה, יד אוחזת בחזקה בצווארה ויד נוספת בשתי ידיה מאחורי גבה.
"עכשיו אנחנו נכנסים למבוך ואני אדאג שמחר במשרד את לא תוכלי לשבת מרוב כאב, בואי" אמר ולקח.
והחטיף.
והצליף.
ויום ראשון שרף ממש.
אבל לא לרוני, הוא עבד בשקט בחדרו.
וחייך כל היום.
גם ענבר.

20:00 בערב. יש לי יום הולדת מחרתיים ואני מחפש בפייסבוק מקום נחמד לצאת אליו בסופ"ש.

פתאום *** טוק טוק טוק ***

דפיקה בדלת.

לא זוכר שמישהו צריך להגיע...

פותח את הדלת ומולי בחורה קטנה ועדינה, מושיטה ידיים קשורות בקשר רעוע, עם קצה החבל מוחזק בשיניים, שפתיים בשרניות ואדומות מאודם.

"אממ...נראה לי שטעית בדלת...?!" השתוממתי.

'טפו' היא שמטה את החבל מבין שיניה, "אני מתנת היום הולדת שלך".

"את המתנה? איך? מי?...." הייתי מבולבל, אז היא דחפה אותי ביד אחת לתוך הבית, נכנסה ואמרה בקול מתוק כאילו שרה את המילים "אתהה יכולל לשחק בייי".

המשכתי אחריה לסלון, נעמדנו באמצע. היא סובבה את אחוריה אליי והתכופפה "הייתי רעה" ואני שעדיין לא מבין מי העלמה החמודה שנכנסה אליי הביתה "חמודה אולי תסבירי לי מה הקטע כבר?".

"תן לי ספנקים" היא אמרה.

"מה נסגר איתך? מי את?" הצבתי שאלה, לא הבנתי!

היא התיישרה ופנתה אליי, "אתה רוצה לזיין אותי או לא? כי אם לא אז תתיר לי את הקשר ויאללה איתך!"

לא מבין, לא מבין, לא מבין, כפול מיליון פעמים, התרתי את הקשר שבידיה. ואז היא התפשטה מול עיניי. עד הסוף! עירומה לגמרי, מישהי שנעמדה אצלי באמצע הסלון ואין לי מושג מי זאת.

תופסת לי בביצים דרך המכנסיים "היייי וואוווו" קפצתי אחורה "מה את עושה?!!"

אבל היא רק ציחקקה יותר, התקדמה לעברי והורידה את מכנסיי, ועוד לא היו לי תחתונים מתחת! (מכנסי בית אתם יודעים), מצאתי את עצמי עירום מולה והיא ירדה למטה והחלה למצוץ בלי המתנה לאישור.

לא יודע למה, אבל משם כבר הפסקתי לשאול שאלות, הממ...אולי אני יודע למה, פשוט מישהי שווה ממש בדיוק מצצה לי. אז שלחתי יד לראש שלה והתחלתי לדחוף לה אותו לתוך הגרון בתנועות של קדימה ואחורה.

היא השמיעה קולות השתנקות, הריר נזל לה למטה, אבל היא לא נכנעה, מוצצת ונחנקת, עושה עבודה מקצועית, בלי עצירות, רק נהמות כאלה של עונג.

משכתי את ראשה לאחור, היא הסתכלה עליי מלמטה ואני עליה מלמעלה, כבר לא שואל, כאילו הדברים היו מאוד ברורים פתאום, חוץ כמובן ממי זאת הבחורה הזאת?! אבל בעוד מבטינו מיושרים אחד לשניה בצורה אנכית ואני אוחז בשיערה, הבנתי שהבחורה הזאת, תהא מי שתהא, חייבת לקבל יריקה בפרצוף.

אז ירקתי עליה ואמרתי לה "יאללה, על 4". הזין שלי עמד והנה היא עם טוסיק עגול ומושלם, דחפתי לה אותו בכוס והתחלתי לזיין, מושך בשיערה ונותן לה ספנקים חזקים, כאילו אני רוכב על סוס במערב הפרוע. שואל אותה תוך כדי הזיון לזהותה:

"מי את?" שאלתי בדפיקות חזקות.

"אני הזונה שלך".

"בסדר, אבל תגידי לי מי את?" שאלתי חזק יותר.

"אני הכלבה שלך!"

"מה את לא מבינה? מי את? שאלתי!"

"אני החור שלך!!!"

מזיע כולי, לא קיבלתי תשובה, דחפתי אותה מהטוסיק והיא נשכבה על הבטן, נצמדה לרצפה הקרה ואני נעמדתי מעליה.

נדהם מהמצב שקורה באמצע הסלון שלי. מסתכל על בחורה כוסית ממש, עירומה עם שיער פזור וראש מוטה לצד, מזיעה גם היא, שוכבת.

"תסתובבי" פקדתי מלמעלה. התחלתי לאונן, "אני הולך לקלוע לך לתוך הפה".

"כן תן לי את זה" אמרה בעניין.

"ומה שאני לא קולע את תלקקי מעצמך ומהרצפה" המשכתי.

"הכל חבר יום הולדת" השיבה.

ותוך כדי שאנחנו מנהלים דו שיח הרגשתי שהדם זורם, הרגליים נהיות חלשות ואז התפוצצתי, השפרצתי, הזרעתי את כל הזרע שלי עליה, מנער הכל כדי שלא יישאר כלום בפנים. והיא כמו יצירת אומנות נהנית מעצמה, מורחת את הנוזל על כל גופה, על שידיה, ומלקקת בשתי אצבעותיה את שאריותיו, עוצמת את עיניים ומשמיעה קולות שטעים לה.

משנסתיים האירוע, ניגבנו כל אחד את מה שהיה לנגב ואז היא התלבשה והתכוונה ללכת.

"רגעעע, באמת! אולי לפני שאת הולכת תגידי לי כבר מי את?" שאלתי פעם אחרונה אובד עצות.

"אוי הגברים האלה..." היא גלגלה עיניים, "אני נועה, ידידה של ארנון".

"ארנון?! מי זה ארנון???" שאלתי בבלבול גמור.

נועה הסתכלה עליי, התעשתה, לקחה את הנייד שלה והרימה טלפון, "ארנון תקשיב, עכשיו אתה תבוא שיזיינו אותך כדי שהוא יידע מי אתה!".

יוצא לזרוק את הזבל.
רואה בחדר המדרגות בחורה על הברכיים עם גאג בפה.
זורק את הזבל.
די מסריח כאן.
חוזר. היא עדיין שם. מסתכלת עליי. על הברכיים. עם גאג בפה.
נכנס הביתה.
מתיישב בסלון.
פותח טלוויזיה.
רואה האח הגדול.
התכנית מסתיימת, אני הולך לצחצח שיניים.
משתין.
בוחר מה ללבוש למחר.
נכנס למיטה.
מכוון שעון מעורר ומנסה להירדם.
רגע...
מה לעזאזל ראיתי שם?????

.

.

.

.

האח הגדול!!!!

הבהרה: אין לי שום בעיה עם צפייה בתכניות בידור רדודות להפגת השיעמום.

היא בקושי פתחה את העיניים, ממלמלת עֲיֵיפוּּת, אבל השעון המשיך לספור דקות והיא גררה עצמה מהמיטה והחלה להתארגן, לא לפני שנתנה לי נשיקה קטנה על הלחי.
ראיתי אותה קמה מהמיטה, ממש דוגמנית, גב יפה ותחת לבוש חוטיני, ככה היא נכנסה לחדר האמבטיה והחלה לצחצח שיניים. אז ניגשתי אליה, נראה לי הדבר הטבעי לעשות כשדבר מהמם כל כך ערום למחצה ומצחצח שיניים. "מממ..." היא הזיזה את עצמה מידיי המנסות לתפוס משהו עגלגל, "אאִי אֶאָהֶרֶת" מלמלה. אבל אני לא הפסקתי כי איך אפשר להפסיק, אני אוהב אותה מידי, אני בטירוף עליה מידי.
שטפה את הפה ואמרה שוב "בייב אני ממהרת, אין לי זמן עכשיו" ויצאה מחדר האמבטיה.
אז יצאתי אחריה, חזרתי אליה שוב כשהיא מתחילה להתלבש, עדיין לא תפסתי מספיק אז ניסיתי לתפוס שוב, "בייב! אני אאחר לעבודה, יש לי רכבת!".
משכתי בשיערה וביד שניה תפסתי את צווארה העליון בחיבור הלסת ונישקתי אותה נשיקה חזקה "אני אחראי להביא אותך לעבודה", היא היתה המומה אבל המתח של הבוקר התחלף בחיוך ועיניים בורקות, "תסיימי להתארגן ותעמדי כאן כשאת מוכנה" סימנתי לה.

בינתיים הלכתי להביא מזוודה גדולה והיא עשתה דברים מהר וסיימה להתארגן, "היכנסי פנימה".
היא התיישבה בהססנות, מישירה אליי מבטה לכל אורך ישיבתה. "תתקפלי כמו שצריך, אני לא יכול לסגור אותך כשאת ככה", אז היא צחקה והתקפלה, כדור קטן וחמוד, סגרתי את המזוודה, לאט לאט, התקשיתי עם הריצ'רץ' אבל לבסוף הצלחתי. "אתה רציני?!" היא צעקה מבתוכו, "כן, אני בן אדם רציני, את יודעת את זה בייבי". "יואו לא מאמינה לך, אז תביא לפחות את התיק שלי", "סגור, מה לא אעשה בשבילך?", לקחתי את התיק וגררתי את המזוודה על גלגלים וככה נסענו לרכבת, "אסור לך לדבר מעכשיו יהיו אנשים", "בסדר" אמרה ודממה.

מסתבר שבחורה, אמנם די רזה, אך לסחוב אותה במזוודה זה לא קל בכלל, אבל מה לא עושים בשביל שהיא לא תאחר לעבודה. עלינו לרכבת, אני והתיק והמזוודה והיא בתוכה.
אני מתאר לעצמי שהיא נתמלאה מחשבות, עליי, על האנשים מסביב, אבל לא הוציאה מילה, היתה בעולמה, סקרנית, קשובה, מחודדת חושים, שומעת כל שיח וכל דיבור של עוברים ושבים.
התגעגעתי אליה אז פתחתי פתח קטן, הכנסתי את ידי וליטפתי את ראשה, אוהב אותו. שניות אחרי, הרגשתי שתי אצבעות מנסות להגיע אליי בקושי, הכנסתי את ידי קצת יותר פנימה והחזקתי את ידה, ככה נסענו.

"כרטיס בבקשה" הגיע הכרטיסן לבדיקת כרטיסים, "הנה" הצגתי לו, כרטיס אחד, לא יותר. על מזוודה לא משלמים כרטיס. והוא המשיך. שמעתי את אהובתי מגחכת בשקט, ספק אם אפשר לשמוע אולי רק חיוך, אבל זה היה שקט ומלא צחוק. גם אני חייכתי וצחקתי בלב, לחצתי את ידה כדי שנצחק ביחד.

והנה הגענו, יצאתי מהרכבת, גורר את המזוודה אל מאחורי מבנה התחנה, פותח את הריצ'רץ' וחושף אותה לאור שמש, היא כיווצה עיניים מחויכת לחלוטין, "אני מתה עליך" שרבבה אליי, "ואני עליך" השבתי, "בואי, קומי" עזרתי לה והתחבקנו, "מכאן את ממשיכה לבד, עשיתי את שלי, עכשיו לכי כדי לא שתאחרי".
"לאאאא, לא אכפת לי לאחר, אני רוצה אותך עכשיו!" היא התחננה.

אז חזרנו ברכבת הביתה והזדיינו כל היום במיטה.

סוף.

יום מהמם ושמיים כחולים מוארים בשמש, מאות אלפי אנשים רוקדים וצוהלים, צבעוניים כולם, מיניות שיש אותה יותר מאויר, אבל פחות מזיעה. זה היה מצעד הגאווה.
וכל אחד מוצא לו את עצמו שם וכל אחד רוקם לעצמו חלומות ופנטזיות עד שהגיעו אליו שתי הפיות, חטובות, עיניים חתוליות, שתיהן עם שיער ארוך, אחת חום ואחת ורוד וכחול, משוגעת וסקסית, לבושות הן בביקיני חוטיני בין תחת עגלגל וחצוף. משקפי שמש צעקניות, השיער החום מתחת לכובע, הורוד כחול עם קשת ושני לבבות קופצניים.
"נגן עלינו" הן אומרות בצחוק מתגלגל, מסתובבות מתכופפות ומצמידות את ישבנן בצורה של מערכת 4 תופים למולו.
הססן ומופתע, הוא מתמהמה, אבל הן צועקות: "תופף לנו על התחת ביץ'! תן לנו רצף!"
אוקי הוא חשב לעצמו ומתחיל עם סדרת ספנקים בין עוברים ושבים, בין כל הקהל העצום לרעש המוסיקה.
ותוך כדי תיפוף יוצרים מסביבו מעגל ופתאום הוא הופך להיות המופע עצמו YEAHHHH.
והבחורות הכוסיות צוחקות ונהנות: "היי!" הן קוראות, "את, בואי לכאן" וההיא באה ומצטרפת, מערכת של 6 תופים.
"ואת! בואי גם את!"
"היי, בואי את!"
"יפייפיה! תצטרפי אלינו?"
"וואו את אנחנו רוצות אותך!"
וככה לאט לאט מצטרפות עוד ועוד בחורות. חלקן כל כך בוייב ובגוד מוד, הן אפילו מורידות את המכנסיים ונשארות עם תחתונים. יוצרות מסביבו מעגל, בערך 30-40 בחורות, זה פשוט משוגע.
והוא רץ ומתופף סט על כל אחת וממשיך לבאה והוא נותן מופע של מתופף מקצועי, כולם מסביב למעגל קוראים ושמחים.
ואז הגיעה משאית ודרסה את כולם, שזה מבאס, כי היה כיף עד אז.
זהו, בקיצור, לא תמיד יש סוף טוב לסיפורים, גם לא לפנטזיות.

Be realistic fantasy hobos

"יום הולדת שמח חתיכי שלי!
תעצום עיניים, יופי. עכשיו תחזיק לי את היד ובוא איתי.
תיזהר פה, שלא תדרוך על הצעצוע שלנו. הנה כאן ועכשיו חכה שניה אני מוציאה את העוגה.
לא לפתוח!"
"זה מריח טוב."
"זה מדהים.
שניה.
רגע.
ו...
אתה יכול לפתוח את העיניים עכשיו!"

"את רצינית?"

"איזה מגניב יצא לי נכון?"
"מה מגניב?"
"העוגה. יצאה מגניב נכון?"
"את רצינית?"
"מה, לא?"
"זו העוגה שהכנת לי?"
"כןןןן. רוצה לאכול?"
"לא! אני לא רוצה לאכול!"
"די נו בשבילי תאכל איזה מבאס אתה"
"מה נראה לך? שאני אוכל את העוגה הזאת?"
"כן היא ממש מגניבה ומעניין אם היא טעימה כמו שלך"
"אותי זה לא מעניין ואם את רוצה לדעת את התשובה אז את יכולה לאכול בעצמך."
"אבל אני רוצה שגם אתה תאכל..."
"באמת חשבת שאני אוכל את העוגה הזאת?"
"למה לא?"
"זו עוגה כושית!"
"אבל אתה אוהב עוגה כושית..."
"אבל היא בצורה של זין!!!!!!!!"
"נכון (: זה מגניב."
"חמודית את רוצה שאני אוכל זין של כושי???"
"אאה זה מה שמפריע לך?"
"כן זה מה שמפריע לי! זו עוגה למסיבת רווקות, לא ליום הולדת - שלייייי!"

"הממ...
כשאתה מציג את זה ככה אני מבינה את הבעייתיות."
"תודה באמת."

"אבל יאללה אל תהיה כבד. עוגה. בוא נחגוג."
"עם הזין של הכושי?"
"חחחחחחח כן איתו, בבקשה אהובון."

"יואו לא יאומן כמה אני אוהב אותך. טוב."
"יש!"
"תביאי צלחת."
"הנה אני מארגנת, צלחת וחכה רגע.
הנה זה כאן ועכשיו בוא נאכל."
"מה זה כאן?"
"הקצפת."
"למה היא לא על העוגה?"
"כי ככה זה, אחרי שאוכלים את העוגה אז מקנחים בסוף עם קצפת."
"עם קצפת?
לבנה?"
"כן."
"אחרי שאני אוכל זין של כושי, אני צריך לאכול קצפת לבנה?"
"אה אופס. כשאתה מציג את זה ככה..."
"אז את מבינה את הבעייתיות, כן הבנתי שככה את מבינה דברים."
"כן ככה אני מבינה דברים (:  

היי רגע רגע איי איי איי"
"תעמדי על הברכיים בשקט ותמצצי טוב בבקשה.
כן ככה."
"מממ...מממ...אחחח"
"לא להיחנק לי, תמשיכי למצוץ זונה.
עד הסוף.........כן.
טוב, טוב. כן...
אאאה אאאח איזו זונה שלי את!
כל כך אוהב לזיין לך את הגרון, תבלעי הכל."
"כבר בלעתי (:  "

"עכשיו את מבינה שפעם הבאה לא להכין לי עוגה של זין כושי עם קצפת בסוף?"
"הממ...אחרי שהצגת לי את זה ככה, אני דווקא לא מבינה דברים (; 

"נו אחי נטעת?"
"כן אח שלו, נטעתי חבל על הזמן".
"יואוו איזה כיף לך, איך היה?"
"וואי אתה לא מבין אחי, הגענו לשטח. שדה. שאלתי אותה: היי, כאן זה טוב? והיא ענתה לי: היי, כן".
"וואי וואי ו..."
"ואז נטעתי".
"ככה ליד כולם?"
"ליד כולם אחי! לא דופק חשבון לאף אחד, נטעתי ומבחינתי כולם יכולים להסתכל ולקנא".
"אף פעם לא נטעתי באמצע שדה פתוח, אולי בקטנה בגינה, אבל ככה ועוד מול כולם, אני חושב שאתה אמיץ אחי".
"תקשיב, בהתחלה חששתי, פעם ראשונה שלי, אבל היא מורה טובה והיא הדריכה אותי. הרגשתי שאני יכול לעשות את זה והיא תקבל אותי כמו שאני, אפילו אם לא ממש יעמוד חזק, אני ידעתי שהיא תעזור לי שם".
"והיית צריך ממנה עזרה?"
"תראה...כן, התרגשתי. היא עזרה לי להעמיד אותו. אח"כ הרטבתי קצת מסביב ואז הרגשתי ממש טוב עם עצמי".
"מרטיבים בסוף?"
"כן, כולם הרטיבו, חייבים".
"אוקי, מעניין. אולי בגלל שלגינה שלנו יש גנן, אז אני לא מרטיב אף פעם".
"אתה אולי לא מרטיב, אבל הגנן?!"
"אממ...הגנן יש מצב שהוא מרטיב".
"ואשתך בסדר עם זה שהגנן מרטיב ואתה לא?"
"מה אכפת לאשתי?! העיקר שיעמוד, לא?"
"תראה אני יודע שאשתי אוהבת שאני מרטיב, היא אומרת שהיא לא צריכה גנן, כי אני מרטיב מעולה עם הצינור".
"יש לך צינור ארוך?"
"כן אחי".
"הממ...אני מאז שהשכן שיחק לי בו אז הוא כבר לא בשימוש".
"מה פתאום נתת לשכן לשחק עם הצינור שלך?"
"אתה יודע איך זה...אשתי נתנה".
"וואלה אחי, אני בחיים לא הייתי נותן לשכן לשחק עם הצינור שלי, אבל מה הוא עשה?"
"היא נתנה לו ואז הוא קשר אותו, שם לו מנעול ואיבד את המפתח".
"השכן שלך איבד את המפתח של המנעול?"
"כן, איזה דיכאון, ואז הגנן תמיד מגיע עם הצינור שלו".
"לא יודע אחי, אני הייתי עושה משהו עם זה..."
"אשתי מרוצה, זה הכי חשוב לי".
"איזה בעל טוב אתה, בחיי. אם אשתי היתה רוצה להביא גנן, אני הייתי מוריד אותה על ארבע ומצליף בה עד שהיא היתה מתחננת שאני אפסיק!"
"מה?"
"רגע, על אתה מדבר?"
"ט"ו בשבט..."
"אה אתה עדיין שם?"
"אאא...כן".
"אה אז נטעתי היום אחי..."