בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות

Make sure I savour all our future memories , timeless memories on a white page. Just for you and me, daddy.
לפני 3 שבועות. חמישי, 1 באוגוסט 2019, בשעה 21:03

דאדי,

כשתראה אותי במרכז תהיה גאה,

כשתראה אותי אסרטיבית ובשליטה תהיה גאה,

היום אני מבינה שאני כבר לא צריכה לעשות דברים בשבילך, אני צריכה לעשות דברים בשבילי

בעבר אמרתי שאני צריכה מסגרת, אני לא באמת צריכה, אני המסגרת של עצמי.

בעבר אמרתי שאני צריכה לחשוש ממך קצת, אני לא צריכה. אני רוצה.

אני צריכה לעשות את כל הדברים האלו בשבילי.

 

נכון, אם כן תעשה, זה ירגש אותי, ואני אאפשר לך לעשות אותי הכי ילדה, ילדה וקטנה ועדינה וחלשה,

כי כשאנחנו מרגישים משהו - זה בעצם אנחנו מאפשרים לאחר להגיע אלינו , מאפשרים לו לתת לנו להרגיש.

אז אני אעביר לך את השליטה דאדי,

ואהיה הכי ילדה שלך, אבל אתה יודע דאדי?

אני צריכה קודם כל, להיאבק בשבילי, ליצור את החיים שאני רוצה,

אבל כן אתה צודק, זה נכון, כשאתה מעניש אותי, זה מרטיב אותי.

אז, דאדי, בבקשה תעניש אותי, ובבקשה תשים לי מסגרת, לא בגלל שאני צריכה, בגלל שאני רוצה.

 

דאדי, תיתן לי כנפיים לעוף תחת עיניך הפקוחה, תאפשר לי להיות האני הכי עוצמתית שלי,

אבל כשאתה מחליט, ושזה יהיה באמת, אל תעשה את זה בשבילי,

כשאתה מחליט תקפל אותי תחתיך, תגרום לי להרגיש קטנה, חלשה, חסרת אונים ומוגנת כמו שאתה יודע דאדי.

לא בגלל שאני צריכה את זה, אלא כי אני רוצה.

כי זה עושה אותי רטובה דאדי.

 

דאדי בראש שלי, אתה נותן לי כנפיים וסוגר עלי את הכלוב בו זמנית, גם בראש שלך?

*נכתב לדאדי דמיוני הנמצא בראש שלי:-)

 

לפני 3 שבועות. שלישי, 30 ביולי 2019, בשעה 00:45

היא חוזרת מהעבודה, יום ארוך. יום מלא משימות, הפגנות כוח, להיות אסרטיבית. 

היא עייפה, ממש רוצה פשוט להיכנס לאמבטיה לטבול ולעצום עיניים עם כוס יין לבן קרה ומוסיקה.

אבל היא יודעת שהיא לא יכולה, יש לה משימות.

ממלאה גיגית מים ומניחה אותה למרגלות הספה, מכניסה דגים ותפוחי אדמה לתנור, מכינה את השולחן.

מסתכלת על השעון, על המחוגים המתקרבים לשעה, הלב שלה דופק מהר.

היא נכנסת להתקלח, לשטוף מעליה את היום הארוך, להכין את עצמה בשבילו.

מפעילה מוסיקה קצבית כדי לנער את העייפות, מסדרת שערה, מתאפרת בקפידה.

מסדרת את השולחן יפה, מדליקה נרות ומחשיכה את התאורה.

נותנת לעצמה להירגע ולקלף את קליפותיה והגנותיה.

ההתרגשות לקראת בואו ודפיקות הלב מתחילות לתת את אותותיהן עליה, היא מרגישה את המחשבות מתחילות לעזוב את המיינד,

היא נרגעת,

כורעת ליד הדלת ועוצמת עיניים בכניעה וציפייה וממתינה.

לאחר זמן מה הדלת נפתחת והוא נכנס.

עוצר מולה, היא אינה מעזה להרים ראשה אליו או לומר מילה, עומד בשתיקה ומביט בה.

היא מקווה שהשולחן מסודר לשביעות רצונו והוא מרוצה ממנה

היא מורידה את נעליו ומצמידה ראשה לרגליו ומתמסרת להרגשה של להיות לרגליו.

מנשקת רגליו ונשכבת על הרצפה, ראשה ריק ורגוע והוא מעביר רגליו על גופה ומביט בה. כך היא מתרפקת לרגליו ומתמכרת להרגשה 

מרגישה כה רגועה.

הוא שם רצועה לצווארה ומוביל אותה לכיוון הסלון, מתיישב על הספה.

ממתין.

היא מתיישבת על 2 ומרימה רגלו בעדינות ומכניסה אותה למים, טובלת, ומסבנת נהנית לשרת אותו.

מעבירה ידיה על רגליו. והוא משחק בה עם רגליו ומרטיב אותה, כשהוא מיצה את המשחק הוא מתרומם ומוביל אותה מהרצועה לכיוון המטבח. הם עוברים לשולחן שהיא ערכה.

הוא יושב ואוכל והיא על הרצפה למרגלותיו, הוא אוכל בעצמו ומאכיל אותה הישר מידיו. 

וכך ארוחת הערב עוברת בנעימים כשהיא מתחככת ברגליו מדי פעם בעדינות ומסניפה את הריחות שלו והאנרגיה שביניהם וההרגשה של להיות לרגליו ולהרגיש את הליטופים שלו על גופה, עורפה וראשה.

בתום הארוחה הוא מתרווח מול הטלוויזיה והיא מפנה.

היא מסיימת וממתינה על 6 על השטיח בסלון בנימוס עד שהוא מסיים לראות את החדשות.

הוא קם מהספה, מתכופף לידה, מכסה עיניה עם כיסוי, מרים אותה בזרועותיו ונושא אותה למיטתם.

במיטתם הוא פרוע, כוחני, דורש מחשבתה מטיילת, ראשה ריק, היא מרגישה שייכת, נלקחת.

לאחר מכן היא נרדמת קשורה למיטה, חבוקה בזרועותיו. בטוחה. כמו כל לילה, ישנה, קשורה למיטתו. 

 

לפני 4 שבועות. שבת, 27 ביולי 2019, בשעה 11:38

אני רואה אותך בראש שלי,

האיש שאני עדיין לא שייכת לו.

 

אני יודעת איך ארגיש כלפיך

עונשים כבודם במקומם מונח,

אבל אתה תדע שאמנם פחד מכאב, עונשים או מניעה מדברים שעושים לי טוב יגרמו לי לציית,

אבל הדרך היעילה ביותר לכבוש את הלב שלי ולגרום לי לרצות לציית לאורך זמן ולכבוש את הלב שלי היא פשוט - נשיקה

להרים אותי בזרועותיך, לשכב מעלי במיטה ולנשק אותי חסרת אונים עד שאשכח מי אני ואיך קוראים לי ורק המילה שפחה תמצא בראשי,

לקשור אותי, ולהוריד אותי כל כך נמוך, שלא אדע איפה אני נמצאת, ורטיגו משלי.

 

אין דבר שיגרום לי לאבד את הראש ולהיות כמו ילדה בת 16, תמימה, צייתנית ומרוגשת כמו ההרגשה הזו,

להתמלא מריגוש מההערכה כלפיך,

להרגיש מוגנת, שייכת.

זה מה שיגרום לי לחשוב עליך ולהתרגש. להתחנן.

להעריך את זה שאתה דואג לי, עושה לי סדר,

עושה אותי טובה יותר, נותן לי מסגרת.

 

לחשוב על כל הפעמים שתגרום לליבי להחמיץ פעימה.

כל הפעמים שארגיש אסירת תודה,

כל הפעמים שאהיה מופתעת ולא אדע מה עומד לקרות

כל הפעמים שתעשה לי סדר, תהיה לי בית וחזה רחב להתחפר בו.

כל הפעמים שתרגיע את דמעותי ותחבק חזק והפעמים שאני אהיה שם בשבילך.

לפני חודש. שבת, 20 ביולי 2019, בשעה 11:56

אתה נהנה לתוות את הקורים שלך סביבי,

אני לא נכנעת מהר כבעבר. 

אתה נהנה להפוך שיחה שיגרתית לפתאום מרגשת.

אתה נהנה מהצייד, מהכיבוש.

כבשת אותי בעבר והייתי אז הכי שלך, אך עבר זמן רב מאז.

אתה מכיר אותי, את חולשות שלי.

אתה מאד מנוסה, כבר מכיר אותי ויודע איזה מילים ישאירו אותי ללא אוויר.

שנינו לא מוכנים לזה עדיין,

אבל נהנים מהמשחק הזה של הצייד והניצודה.

 

משחקים במילים,

קדימה אחורה, אחורה קדימה.

אתה חכם ולמדת כבר איך להפעיל אותי.

אתה לוקח את הצרכים שלי, את החולשות שלי וחופר בהן,

בונה בי צורך.

מי יודע לאן זה יוביל, או נטו ישאר באוויר.

אך ללא ספק לך יש צורך לכבוש ולי יש צורך להרגיש כיצד גבר מכניע אותי. וכרגע אנחנו משחקים.

המילים שלך ללא ספק נכנסות לי מתחת לעור.

מי יודע לאן זה יגיע או שאולי - לא יגיע.

אבל כרגע, המשחק המנטאלי הזה איתך עושה לי טוב.

לפני חודש. שבת, 13 ביולי 2019, בשעה 11:17

2018 הייתה השנה בה הגעתי לתחתית,

לפעמים אתה צריך להיהרס כדי להיבנות מחדש.

הייתי מלאת פחדים, הרגלים ותפקדתי על אוטומט.

לא ידעתי איך לעכל את השליטה,

את הצרכים המנוגדים שלי, את הצורך הרגשי מיני לעומת הצורך בתקשורת פתוחה וכנה ולהגיד גם אני כאן.

כמעט הפכתי לאמא, זה שינה הכל, שינה אותי.

למדתי שאני מכאיבה לעצמי עם השאפתנות שלי, בגלל הרצון להגשים את כל החלומות שלי אני לא רואה את הטוב שיש לי בהווה.

 

למדתי שכשאני מפחדת לבטא פחד במילים, אני נותנת לו כוח ומזינה אותו.

למדתי שמילים הן אהבה, אם אני אוהבת אדם ואת הקשר איתו אז הביקורת הבונה שלי כלפיו היא אהבה ולהגיד אכפת לי ואני רוצה לשאוף לתקשורת בונה.

למדתי שאם אדם נותן לי מילים שכואבות או קשות לעיכול אני צריכה לפעול כך,

א. אני צריכה תמיד לסנן את הטון דיבור ולהקשיב רק למילים.

ב. לבדוק האם יש צדק בדבריו ואני צריכה לעשות שינוי.

ג. אם אני יודעת שזה לא נכון למה המילים כואבות לי.

ד. לעולם לא להגיב ממקום של פגיעה, תמיד להקשיב ולהגיד שמעתי אני מעוניינת להגיב כשארגע ונדבר על זה אחר כך.

 

למדתי לסלוח לעצמי, לאהוב ולחבק את העבר שלי ולדעת שתמיד פעלתי בצורה הנכונה ביותר בשבילי.

לא להחמיר עם עצמי.

לבטוח בעצמי.

לאהוב את עצמי ללא תנאים. 

עשיתי שתי סדנאות שבנו לי חוסן, מהות ומקור, הן הוציאו אותי מהאוטומט בו חייתי. בנו לי חוזק.

כל כך ממליצה, ממשיכה בקרוב בתהליך ומאד מודה על כך.

 

 

 

לפני חודש. רביעי, 10 ביולי 2019, בשעה 18:21

פעם הייתי רומנטית, רציתי לתת את הגוף והנשמה שלי, הייתי פתוחה וחלמתי שהוא יגיע.

הייתי תמימה, האמנתי שכל האנשים טובים מטבעם וכולם רוצים אהבה. 

היו לי רעיונות רומנטיים ונאיביים עלי ועל השולט הדמיוני שלי. איך אני אתמסר והוא יעריך את ההתמסרות הטוטאלית שלי ויהיה טוב אלי.

לגלות את השליטה החזיר אותי לגיל 16 החולמני.

פתאום הכל היה הגיוני, אני הייתי הגיונית.

הבנתי למה לא נהניתי מסקס בצורה מלאה, הבנתי מה היה חסר לי והבנתי שכשזה נכון אני עפה.

מצאתי את המיניות שלי.

 

גיליתי שכשאני במוד הזה הראש שלי מתרוקן, אני לא מסוגלת לדבר

אני רק מגיבה וסופגת.

כשאני במוד הזה אין דבר שלא תבקש שלא ארצה לעשות בשבילך.

כשאני במוד הזה אני רוצה לספוג

אני רוצה לגרום לך להיות גאה בי.

 

כשאני במוד הזה אני מלאה רגש וריגוש,

כשאני במוד הזה אני טוטאלית,

כשאני במוד הזה אני רוצה להיות הכי סקסית

הכי יפה

הכי טובה שהייתה לך

 

כשאני במוד הזה אני מגיבה כל כך חזק,

הגוף שלי מחושמל,

כל מגע גורם לי להתרגש, לרעוד, להתנשף

כל נשיקה שלך גורמת לי לשכוח איפה אני 

כמו מסוממת, החדר מסתובב, ואני ממוסמרת למקום, קשורה למקומי גם אם אין חבילים או אזיקים.

 

אני מנטאלית AS fuck

תדבר אלי כמו שצריך, עם המילים הנכונות ואני גוש של רגש.

זה לא משחק בשבילי.

 

כשאני במוד הזה אתה המלך שלי,

אתה הכל,

אתה האלוהים הפרטי שלי,

והלב שלי שלך.

 

אז השנה הבנתי שההתמסרות שלי היא מתנה שאני יכולה לתת לאדם הנכון, אבל האדם הנכון הוא כל כך נדיר.

חיבור נכון כל כך נדיר וצורך הוא צורך, וגם אם אין גבר בחיי אני עדיין צריכה, נובלת כשאין יד שמחזיקה אותי. 

אז- זה ממסמר, זה מרגש, זה כייף. אבל איך מלמדים את הלב הטיפש הזה שאפשר באמצע מבלי להתנזר? שצריך בהתחלה להיות זהירים?

 

אני תוהה אם זה אפשרי בשבילי, אם אוכל ללמוד איך?

להתמסר לאט, עם תנאים, ומדרגות עד ש...

או אולי , בלי גבולות אבל ברגע שהבגדים עולים בחזרה להחזיר את הלב שלי בחזרה?

זה בטוח יותר, הייתי רוצה להיות כזו?

 

לפני חודש. שבת, 6 ביולי 2019, בשעה 22:50

אל תשקה אותי באלכוהול, אל תערפל את חושיי, 

אני רוצה להרגיש ולזכור כל רגע. שתמיד אזכור את הפעמים הראשונות.

תמלא אותי בך, בריח שלך.

לזכור כל מגע, כל נשימה - ולא בליל תמונות

אני רוצה להתמסטל רק מהנוכחות שלך, מהכימיה, מהמגע שלך.

שתמיד אזכור את הפעמים הראשונות.

 

אני רוצה להינמס מתחת למבט שלך,

מתחת למגע שלך בי,

לנשיקות שלך,

לשכוח ממני ולזכור רק אותך.

לא להיות מסוגלת לדבר, רק להיות ברגע.

שתיקח את האגרוף שלך ותאגרף אותו מסביב ללב הפועם שלי.

ותיקח.

רוצה לרחף, בידיך עם מוח ריק ממחשבות,

כמו בובת פלסלטינה.

לאבד את ה"אני" ולהישאר רק עם "שלך"