סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

;

לפני 9 שנים. 18 באוגוסט 2015 בשעה 13:59

עוד חודש

עוד שבוע

מחר

 

*****

 

הגיע עבורך מכתב מהבית חולים

שלא תעזי לפתוח את הדואר שלי

אולי זה חשוב ?

תתאפקי 

בבוקר קצת ריחמתי עליה, אבל זה עבר לי מהר

מה שבטוח המכתב יגיע אליי הפעם ממש מהר :)

 

 

 

לפני 9 שנים. 18 באוגוסט 2015 בשעה 4:20

למה אני רצינית ?

הייתי יכולה להגיד שמהחיים האלו לא נצא בחיים

וזאת קצת בעיה

לאחרונה הבנתי שעוד לא ממש התחלתי אותם

הבעיה היא בחומות יריחו הן פשוט עומדות שם

מאחוריהם יש אדם מאוד לא רציני

הייתי אומרת גם מתוקה ומקסימה אבל זה כבר סתם יהיה שקר.

 

לפני שנים בתקופת חיים אחרת השילוב של ריטלין אלכוהול ומריחואנה

גרם לי להמשיך לרקוד גם כשכל גיד ונים שבי רצה להפסיק.

 

יש פלוס ברפואה פרטית

הכדורים טובים יותר

אותה השפעה בכדור אחד

הבעיה שאני רוצה לישון 

ואני עירנית וקופצנית

אני מנסה להקשיב למדיטציה לשינה עמוקה

זה מדהים איך הכלבים נרדמים בשניות

עליהם זה עובד הם כבר בשלב החלומות

ואני עוד לא מצאתי את התנוחה הנוחה.

 

כל המחשבות שסגרתי בקופסא

יוצאות.

לא רוצה לחשוב מתי אבדה לי היכולת לאהוב.

הייתי רוצה חנות עם מדפים 

שעליהם מסודרים בבקבוקים כל רגש שחסר

החיים הרבה יותר פשוטים ככה.

 

 

 

 

לפני 9 שנים. 17 באוגוסט 2015 בשעה 19:05

פעם הייתי טורחת לענות

הנימוס מחייב

אבל קיפלתי יפה וזרקתי את כל כללי הנימוס לפח

 

 

אנשים רדודים תפתחו מילון יש עוד משמעויות למילה להזדיין

תזדיינו בסבלנות, אל תזיינו לי את המוח ונזדיין למלחמה

לא הכל סקס בחיים

 

למה להעיר את השטן שבי

 

 

 

לפני 9 שנים. 17 באוגוסט 2015 בשעה 7:27

אני יודעת שאסור לי אבל אני לא עומדת בפיתוי

5 בבוקר אני יוצאת להליכה אני מבטיחה לעצמי לאט ולא ארוך

אבל עם המוזיקה אני שוכחת הכל

מוצאת את עצמי נחנקת 

לא מסוגלת לעצור

אסור שאיש יראה אפילו שביב של חולשה

מאיטה, מתוסכלת

מסלול שפעם עשיתי בריצה אני בקושי עושה בהליכה

רק חסר איזה זקן שיעקוף אותי

הרבנית מתקשרת לשאול לשלומי

הבנות בלימודים מתגעגעות

פעם היא אמרה לי בתמיהה איך אלוהים חנן אותי בכל כך הרבה

צחקתי ואמרתי לה

הוא ידע מה מצפה לי אז הוא ארז לי תרמיל מלא בהתאם

לא רוצה שיתפללו עבורי

לא רוצה שאיש ידע

לעיתים אני תוהה איך אני מצליחה להכיל את כל הניגודים שבי

כמו כמה עולמות שמתנפצים בתוכי

לפני 9 שנים. 14 באוגוסט 2015 בשעה 11:02

פעם אהבתי לכתוב

לכתוב שירים, לכתוב את עצמי

אני לא זוכרת מתי אבל יום אחד נגמרו לי המילים

כמו כל ילדה טובה הלכתי לפסיכולוגית, מצרך חובה היום בסל הקניות

אבל להן יש נטייה לזרוק אותי

הן מתאמצות אבל אני שותקת 

 

כשהמילים נעלמו הן לקחו איתן את החיוך

הפסיכולוגית האחרונה סיכמה את העניין

זה נדיר אבל טיפול פסיכולוגי עושה לך רע

פשוט תהיי את כי ככה את

אז הלכתי ללמוד ואם יש משהו שאני טובה בו זה ללמוד

בזמן קצר נהייתי אחת הטובות

אני מודה אני פשוט חנונית בקטע של הלימודים אני אוהבת לאתגר את עצמי ואת המרצים

וזה היה כייף להכיר עולם חדש נקי טהור וטוב 

ואני מדברת על טוב שכמעט כבר לא קיים בעולם

אבל לא מצאתי את עצמי שם

מוקפת חברות מרגישה הכי לבד בעולם

מרוב מילים שלא נאמרו ונתקעו בגרון

פיתחתי גידול

לא כעסתי על אלוהים לא כעסתי על איש, זה נראה לי פשוט פתרון מושלם המוות לא נראה אף פעם כל כך קרוב ויפה.

אבל הגידול כשמו כן הוא החליט לגדול מהר

הכאב גרם לי לשנות את דעתי

וגיליתי שבעצם אני כן רוצה לחיות

אז עכשיו אני שוב מנסה לדבר