סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רוקדת על חבל דק

חוויות הסספנשן שלי איתו.
לפני 8 שנים. 2 באוקטובר 2015 בשעה 8:09

אוף.
קמתי חרמנית.
מפנטזת עליך איך שאתה עונד את הקולר ההוא עליי כלבה שכמותי ראויה לקולר העבה השחור אדום שלך, איך שאתה מכניע אותי, קושר אותי עם המסקנטייפ השחור ההוא,
כובל את רגשותיי העזים אליך.

סותם לי את הפה כדי שאם אצרח השכנים לא יתלוננו...
אם מישהו בכלל ישמע אותי.
אתה מחדיר לי את האדום הגדול ההוא אל אחוריי הבתוליים (או שלא כל כך..)
אני גונחת קלות. מרגישה אותו בתוכי ממלא אותי..
תכף גם אתה תמלא אותי.
אבל קודם תתן למיצים שלי לצאת החוצה, הרטיבות האינסופית הזו ממך,
חרמנות נוטפת תשוקה וזנות.
אני שלך, רק שלך.
אתה מרגיע אותי, מלטף לי את הראש, קורא בשמי, משקיט אותי...
כמו כלבה טובה.

הדגדגן שלי אדום, בולט, פועם, מתחנן כבר שתגאל אותי מייסורי באורגזמה אימתנית וחזקה, שאצרח את נשמתי ואיילל כמו זאבה לאור ירח. רק אתה יודע איך לעשות זאת.

מרגישה את האיבר הקשיח, הזקור, החם מתחכך בי..
אבל רק מתחכך.
תמתיני בסבלנות, כלבונת טיפשונת.
ואז אתה מוציא אותו...

אוווווווו פאק!!!!
הרטט בדיוק על הדגדגן ואני מתכווצת ללא שליטה, היריכיים שלי רועדות חזק...
ושוב אני רטובה, אפילו רטובה מדי.
״כן, כלבה טובה״ אתה גונח באוזניי, אני מתה על קול הבס העמוק הסקסי שלך..
אותו קול חרמן וקשוח שחודר לנשמתי וגורם לי להתמסר אליך יותר ויותר...

ויחד עם הצעצוע סוף סוף אתה חודר אליי, סוף סוף אתה בתוכי, אני מרפה את גופי, נכנסת לאקסטאזת חושים ועפה..
״כן, כלבה טובה... תגמרי יפה שלי״ אתה מצווה בקולך הרך, הנעים, העמוק, המלטף הסמכותי שלך...

ואי אלוהים, בבקשה שמישהו יהרוג אותי.
עכשיו בא לי למות אחרי אורגזמה שכזו...
הגוף משתולל, רועד, מפרפר, השרירים מתכווצים ואני צורחת את נשמתי, משחררת עכבות, כבר לא נמצאת כאן. התודעה איננה. רק התחושה הזו שאני באוויר נשארה...

מתחילה להרגע..
אתה מחבק אותי.
עוטף אותי באהבה.
מלטף לי את הראש והשיער.
״כלבה טובה שלי. אני אוהב אותך.״
ואני מתנחמת בזרועותיך החזקות הגדולות המוצקות, מתעטפת בתוכך.
ובעודי קשורה וכבולה אליך אתה מחבק אותי מאחור, בכפיות.
״תנוחי יפה שלי. נלך לישון קצת.״
וככה אנחנו נרדמים יחד.
אתה בתוכי. ואני בתוכך.
יחד.

לפני 8 שנים. 20 בספטמבר 2015 בשעה 7:28

 

אתה מביט בי לתוך העיניים.
מפשיט אותי משמלתי.
אני עירומה, זכה, כנועה לפניך.
לקבל את שליטתך עליי.

אתה עוטף אותי בחבלים הרכים שלך
בזרועות החזקות והמוצקות שלך
חונק אותי באהבה רבה.

בלי אזהרה מוקדמת אתה מסובב אותי
באגרסיביות,
כמו חפץ,
כמו שאני אוהבת.

תהיה רע אליי.
תהיה שולט קשוח ואכזר שלי.
תתלה אותי כמו שרק אתה יודע.
תעניק לי כנפיים לאושר מהול בכאב צורב על עורי הלבן, העדין, הענוג.

תעיף אותי כמו שרק אתה יודע.
הפוך, כמו העולם שאני חיה בו.
תנדנד אותי למעלה ואז למטה.

עכשיו אני באוויר.
עכשיו הכל תלוי בך.
תאזן אותי כמו שרק אתה יודע.

ואז
רק אז
אוכל לרקוד כמו בלרינה.
בלרינה על חבלים.

לפני 8 שנים. 20 בספטמבר 2015 בשעה 6:57

את העולם הזה של חבלים שיבארי וקשירות בכלל גיליתי לא מזמן. 

לא התנסתי בזה מעולם.

ואתה חשפת אותו לפניי. גלוי ומרתק, כואב ומאתגר, משחרר ועוצמתי.

היי מטורף שלא חוויתי בחיים. לונה פארק שלם של סחרור בין שמים וארץ, ואני עפה. עפה איתך לעולם משלי.

כאילו חוזרת לילדות, לתחושה האינסופית הזו שאשאר חיה לנצח.

זהו.

אני מכורה.

מעתה אהיה זונת החבלים שלך.