אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Layers

לפני שנה. רביעי, 27 בדצמבר 2017, בשעה 02:52

עשיתי את שלא יעשה

חרגתי מהמצופה

עברתי את הגבול

סטיתי 

העזתי

עברתי

הגזמתי

ממש הגזמתי

לא התכוונתי אבל 

בעצם כן התכוונתי.

כי האלכהול

כי הגיע הזמן להחזיר

כי הגיע הזמן להפסיק להנמיך את עצמי

כי היה ברור תמיד שברגע שאחת ולתמיד אענה לו בחזרה בלי להתנצל ולהתגמד, ברגע שאכנס בו בחזרה זה בעצם יסתיים. 

פחדתי שזה יסתיים.

 

ועכשיו זה הסתיים באופן סנסציוני

סוף סוף השפלתי אותו בחזרה. 

ואני משתפת כאן כי זה משמעותי כל כך עבורי 

זה האל חזור. נגמר

ואני חופשיה ממנו

 

 

 

לפני שנתיים. שישי, 15 בספטמבר 2017, בשעה 02:21

התמכרות+התמכרות= חברות👭

 

Your kiss is like a drink

When I am thirsty

 

היא מסבירה את זה יותר טוב

 

 

 

לפני שנתיים. חמישי, 14 בספטמבר 2017, בשעה 00:51

תזיין אותי.

חזק.

תתפרק

תאחוז

תצבוט

תמצוץ

תרים

תהפוך

תקשור

תחזיק

תשהה

תיקח

תיקח

תיקח

תשחרר הכל אלי

תפרוק

תפרוק הכל

בשבילך יש לי מקום

 

דבר אחד קטן אני מבקשת

קטנה

תחזיק אותי 10 שניות אחר כך.

תנשום ותהיה איתי רגע. 

נצור את מה שקרה בינינו לפני כמה שניות

תן לי שניה להתאפס לפני שאתה קם ומשאיר אותי בקור של המזגן

לפני שאתה שם תחתונים ומסתכל בפלאפון

הכל קול 

אני לא רוצה להתחתן איתך

אני לא רוצה לצאת איתך

אני אפילו לא רוצה להשאר לישון איתך

רק אל תהרוס את לי את החוויה.

נתתי לך להכנס אליי

חדרת אלי

ראית אותי

לקחת אותי

גנחנו, הזענו, צעקנו, חלקנו 

אינטנסיביות. ולפני שזה מתאדה לריק-

אני זקוקה לרגע אחד 

שביב של אינטימיות 

רוחנית. לא רק מינית.

רגע אחד, 10 שניות.

10 שניות ואז אתה משוחרר

ואני משוחררת

 

שלא יהיה לי קר אחר כך

שלא אתחרט 

 

 

 

לפני שנתיים. שני, 28 באוגוסט 2017, בשעה 03:59

כל פעם כשמישהו שמוצא חן בעיני (בעולם הונילי) יוצא דוש: מאכזב אותי, מעליב אותי או מזלזל בי - אני חוזרת הביתה ומפנטזת על גבר -אחר- שיקשור אותי, ישחק איתי יצחקק עלי ולא יתן לי לגמור. 

 

 

 

לפני שנתיים. שלישי, 15 באוגוסט 2017, בשעה 02:19

עברו כמעט שנתיים מאז שעדכנתי, והפוסט הזה מהווה הקדמה

בזמנו כתבתי כאן כבת מחתרת, כחוטאת, כאישה שחיה חיים מקבילים. כאישה עם פנטזיות בלתי ממומשות כלואה בזוגית אידיאלית.

בסופו של דבר זה נגמר, נפרדנו. המפלט של הכלוב חדל להיות רלוונטי עבורי. אבל בשבועות האחרונים מתחשק לי לתעד, לשתף. לא כל דבר אפשר לחשוף בפני חברה. או בפני עצמי. 
לכן אני שמחה שהקהילה הזו קיימת וחיה. קהילה של חוסר שיפוטיות, של כנות, של סקרנות, פתיחות, של פלורליזם.

 גם אם אף אחד לא יקרא, והמילים יזרקו אל הכלום - אם כבר אז לכלוב. לקיטקט קלאב הוירטואלי שלי.

בכל מקרה אעדכן שמאז הכניסה האחרונה-

התשחררתי מהאזיקים

שברתי השלשלאות

קילפתי ופרמתי כל שכבה, חבילה, מסיכה, תחפושת שענדתי בימי הזוגיות.

הזוגיות הבריאה, המאוזנת, התומכת, ההגיונית.

כמו בפרק הזה בסקס והעיר הגדולה כשקרי מודדת את שמלת הכלה ופתאום חוטפת פריחה, והיא נחנקת, חייבת לקרוע מעליה את השמלה הלבנה והיפה. כי משהו דפוק אצלה. היא לא מוכנה. אז..כך הרגשתי. כלואה בפסאדה בורגנית לא מתאימה לי (ניתן לקרוא על זה בפוסטים קודמים)

ועכשיו? כבר שנה וחצי במסע של גילוי עצמי - מי אני, מה אני אוהבת, מה עושה לי את זה, מה לא עושה לי את זה?

רוחנית.
מינית.
פיסית.
וקינקית.. 

אני רוצה לתעד את זה.

כאן בעילום שם בקרב נפשות דומות ושונות. 
היי כלוב. שוב.





לפני 3 שנים. שלישי, 10 במאי 2016, בשעה 04:51

זאת הסדרה הכי אנדרייטד בעולם

 

לפני 3 שנים. שלישי, 10 בנובמבר 2015, בשעה 01:44

אתה לא חייב לי כלום

ואני לא מצפה ממך לכלום

רק לדבר אחד

אל תשיר ממני מבט כשאנחנו בעולם האמיתי

3 שניות של הכרה

של הבנה משותפת

3 שניות בעיניים

שיתנו לי אמון

שזה לא סתם פורקן בין שני סוטים

 

שזה יותר מכלום

 

לפני 3 שנים. שלישי, 3 בנובמבר 2015, בשעה 22:08

הוא יצא מהחדר כדי לתת לי פרטיות.

אחרי כמה רגעים שהשתכנעתי שהוא לא יכנס אפשרתי לעצמי להירגע ולהתפשט מבגדי, תוך כדי שאני בוחנת את החדר, נותנת לאווירה לחלחל.

הוא עמעם את האור עם דימר ועל אדן החלון דלקו 3 נירות ריחניים. המצעים על המיטה היו בצבע קרם שנצבעו לצהבהב חמאתי בהשתקפות האור והלהבות המרצדות. ריח וניל החל מלטף את אפי ותחושה חמימה עטפה אותי, נעים לי.

נשארתי בתחתונים בלבד, נשכבתי במיטה על הבטן והמתנתי כפי שהוא אמר לי. אבל הוא לא נכנס. דקה ועוד דקה עברו והמשכתי לחכות.
במקום קטן בפנים התחלתי להרגיש חסרת סבלנות, פגיעה, -אני שוכבת חצי ערומה במיטה שלך ואתה משתהה לך?.. אבל במקום אחר הרשיתי לגוף שלי פשוט לשקוע אל תוך המזרן, מגע המשי של הסדין מלטף בעדינות את עורי וראשי נקבר אל תוך כרית נוצות מלכותית. הראש לכיוון הקיר, לא לכיוון הדלת. הייתי עלולה להירדם אם דפיקות הלב שלי לא היו כל כך מהירות.


שעתיים או שתי דקות אחר כך שמעתי אותו נכנס. הוא פסע לעבר המיטה והתיישב לידי. הוא לא דיבר ואני חיכיתי. השקט שבחדר משתק אותי. שום דבר לא קיים כרגע חוץ מהנשימות שלו וטיפות הגשם מחוץ לחלון

לפני 3 שנים. רביעי, 14 באוקטובר 2015, בשעה 04:39

4:27 לפנות בוקר

חברתי הטובה הלכה הביתה עוד בחצות, היינו עייפות. תכננתי ללכת לישון מיד אחרי שנעלתי אחריה את הדלת אבל דעתי הוסחה

הוא חזר שעתיים אחר כך מהופעה. עישן איתי סיגריה, קשקשנו שיחה לא קוהרנטית, שאל אותי אם אני לא עייפה ואולי הגיע הזמן ללכת למיטה לישון. עניתי "תלך אני כבר באה, עוד 10 דקות ואני מצטרפת"..   דעתי הוסחה. שעתיים עברו

ושוב מוצאת את עצמי ערה לבד בסלון, "המכשפות מאיסטוויק" משודר בטלוויזיה (סרט אהוב, וגם על גבול הbdsm בעיני אך מה אני מבינה) אבל גם זה רק ברקע. זה רק זמזום.. 

אני בוהה בקיר כבר חצי שעה ויש לי קליידסקופ של מחשבות. 

ערפדית. ינשוף. עטלף. זאבת לילה. עייפה.

ערה :/

 

 

 

לפני 3 שנים. חמישי, 8 באוקטובר 2015, בשעה 06:34

Control. Silence. Anticipation