חיבור אמיתי

יש משהו בך
שיודע לסדר לי את האטומים בגוף...אני מרגיש שההתמסרות הזו בינינו, יכולה לגרום לכל אחד מאיתנו ביחד ולחוד ללכת עד קצווי תבל עבור השני ולתת כל מה שיש אם השני רק יבקש זאת...

כשהיינו מחוברים כל כך
הגוף שלנו, הזין והכוס שלנו, היו החיבור האולטימטיבי בין הלבבות...
אנחנו לא מזדיינים אנחנו מתלבבים.

את כולך שלי
ואני כולי שלך

חיבור
אהבה
נשיקה
חיבוק
פנטזיה
זיון
גמירות
פנטזיה
מציצה
מדהימה
ריתוק
מאחור
איחוד
גשם
שלך ושלי

ביקרתי אותה במשרד שלה,

והיו עובדים אחרים...

אז שתינו קפה ועוגה כמו שני ונילים חמודים...

אבל מה שבאמת הסתובב לי בראש,

ובפעם הבאה שאבקר אצלה במשרד זה יראה קצת אחרת,

כך:

עוד חצי שעה אני מגיע

שחררי את כולם הביתה...

וחכי לי כמו שאני אוהב,

לא חיכיתי לתשובה,

היה ברור שנהיה לבד

כשאגיע...

כשנכנסתי שררה דממה

בחדר הדיונים, ליד השולחן הגדול,

היא עמדה שעונה על הקיר עם עיניים קשורות

עירומה, יפה, מדהימה...

ידיים למעלה על הקיר,

רגליים מעט פשוקות,

התחת בולט קצת החוצה...

מחכה...

הצלפות, סימונים,

ידיים קשורות...

זיון מכל הכיוונים...

ספאנקים נפלאים

גמירות קולניות,

והכל בעמידה על הקיר

בלי לראות...

פתאום שוב שקט

דממה

חיבוק ארוך

בעמידה, על הקיר

נשיקה אוהבת, פרידה...

אני מת עלייך א"ש

לאשה שלי

להזדיין בלי לרצות לגמור,
רק להיות מחובר אלייך,
רק להרגיש את הקשר המדהים שיש לנו, איתך ביחד,
לנשום אותך,
ולשמוע אותך,
עפה
מעל העננים
ואני שם ביחד איתך,
גבוה...

הגבר שלך

קיבלתי ממנה שם חדש,
השם מבטא את מה שאנחנו,
אנחנו שלנו,
בתוך בועה מיוחדת,
שמנתקת אותנו בכל פעם מהעולם...
הבועה הזו זוהרת,
בתוכה אנחנו

ממריאים,
חולמים,
אוהבים,
מזדיינים,
מדברים,
מתנשקים,
מפנטזים,
ואפילו אוכלים ושותים...

בתוך הבועה הזו היא לגמרי שלי...היא נותנת את עצמה את כל כולה...
בתוך הבועה הזו אני שלה עד עמקי נשמתי, נותן ולוקח, אוהב...

ואחרי שאנחנו יוצאים משם, חוזרים למציאות, לחיים הרגילים
הבועה הזו מחכה לנו שניכנס לתוכה
כי היא הפכה אצל שנינו לחלק מהותי מהחיים...

בכל פעם שאני פוגש אותך,
את גורמת לי להתאהב בך מחדש...

היום כשישבתי בבית הכנסת,
ושרתי בשמחה ובהנאה את התפילה,
הבנתי מה אני עושה שם
למרות שאני לא צדיק גדול כל כך...

התשוקה היא זו שמחזיקה אותי שם,
כששרתי ועצמתי את עיני
פתאום את הופעת לי בתוך הראש,
המנגינה הסוחפת והתשוקה הכבירה שהיתה בינינו כשהיינו יחד לאחרונה,
התערבבו לי בראש והפכו לאחד,
השירה ואת, התפילה שאני אוהב והאישה שכל כך אהובה עלי,
ישבו בתוכי ביחד וזה היה לי נפלא...

זה היה יום הכיפורים האישי שלי,
שבו התפילה והתשוקה גם יחד הובילו אותי.

כשהייתי שוב מחובר אליה חזק כל כך
וחשתי אותה פועמת סביבי
הרגשתי את האושר שוטף אותי...

היא חיכתה לי,
ויותר מזה היא היתה איתי כל הזמן הזה,
למרות שלקחנו פסק זמן...

נתתי לה באותם רגעים את כל כולי,
נתתי לה את עצמי,
וכששמעתי אותה ממריאה לשמיים,
וכשחשתי את גופה רועד וסוער מתחתי
ידעתי שאנחנו באמת ביחד,

ושאני שוב שלה והיא שוב שלי.

א"ש

כשנתתי לך שעה
לי נתת את חייך.
כשנתתי לך דמעה
את נתת לי חיוך.
ושכחתי את ימי
לפנייך, לפני.

אח, איך קולי נאנח,
אח, איזה קסם בינינו מונח.
אח, כמה טוב לי ורך,
חדר סגור שוב נפתח.

את יודעת שאני
זה גם את, זה גם שנינו,
זה בינך וזה ביני,
כל השאר לא חשוב.
והלב היה נרגש
ונולדנו מחדש.

ג"ש

אנחנו כולנו בנויים מקצת חומר והמון רוח,

והחומר הזה חלש ולא יציב,

כולם מכירים כל מיני אנשים חזקים ובריאים,

שברגע אחד או בתהליך קצת ארוך יותר

הפכו לשבר כלי חלשים ולא יציבים...

החומר הזה חלש בצורה בלתי רגילה ועד שאתה לא נמצא בסיטואציה מוחלשת כזו,

אתה לא תמיד מודע לשבריריות הזו שלנו...

אבל הרוח, היא איתנה וחזקה, ולא בקלות תיפגע,

בכלל מה שנותן את העוצמה האמיתית לחומר הזה שנקרא הגוף שלנו זו אותה הרוח,

שאולי היא לא כל כך מוגדרת,

ואולי לא כולנו מבינים אותה לגמרי או אולי אפילו לא מכירים,

היא חזקה עשרות מונים מאותו חומר שברירי...

והיא אוצרת בתוכה המון דברים,

טובים ורעים,

הרבה זכרונות ורגשות ואהבות וקנאות,

לא בנקל הם יצאו ממנה,

לא בקלות ימחקו ממנה,

החומר שבגד בי מעט, נמצא בדרכו האיטית לתיקון ובחזרה למוטב,

ואני אחזור להיות מי שהייתי...

אבל הרוח,

איתנה,

וזוכרת,

ואוהבת...

אותך