ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Worship in the bedroom

אחת, שידעה לעשות קסמים
שידעה, להגיד מילים..

*אל* תלמדי מהבלוג שלי לעשות בדס"מ!
לפני שעתיים. שלישי, 28 בינואר 2020, בשעה 18:06

ובכל שנה כשאבא היה תוקע בשופר אני הייתי מתכווצת כולי. עוצרת את הנשימה ומחכה במתח מטורף.

הוא היה מתאמן לכל אורך אלול.

בוקר ולילה. 

צליל השופר שלו היה החזק והצלול ביותר בכל השכונה אבל אני... דאגתי. 

מי שלא היה קרוב של שליח ציבור לא יבין זאת.

אלפי סיפורי חסידים, עשרות שיעורי אמונה כולם התקבצו לחשש אחד גדול - שהשופר איכשהו לא ישמיע קול, שאבא לא יצליח וזה כמובן אומר שתפילותנו לא יתקבלו השנה.

כשהגיע תור אבא הלב שלי דפק, הגרון שלי היה יבש והייתי עוצרת את הנשימה יחד איתו.

בראש שלי הלם הדופק "שיצליח! שיצליח!!"

ולא נשמתי שוב עד שלא נשמע קול השופר.

צלול וזורם. 

כמו דמעות ההקלה שלי.

 

ברגע אחד אתה מזכיר לי אותי.

 

שוכב תחתיי, כולך להוט לרצות. 

"קחי. קחי מה שתרצי"  "תשתמשי בי" 

אתה כל כך רוצה בשבילי.

כל כך רוצה לתת לי קצת יותר.

רוצה שזו תהיה חוויה עוצמתית עבורי כמו שזה לך.

רועד מרגש. רועד ממאמץ. מכוונן אלי.

 

אני עסוקה באורגזמה הבאה שלי.

הידיים שלי נכרכות ברישול סביב הצוואר שלך.

פתאום אני מגלה שאתה עוצר את הנשימה. 

 

וכשאני גומרת - אתה מרשה לעצמך לנשום שוב, מנגב דמעה של הקלה ואושר.

 

 

 

לפני 3 ימים. שבת, 25 בינואר 2020, בשעה 12:17

עלי

על סטרפאון

על "אופס, שכחתי חומר סיכה"

עליך בוכה. קצת.

מתעוות בכאב. קצת.

על היד שלך אוחזת בסדין. חזק.

עליך נושך שפתיים ומסנן:

"בת זונה" "כן, את יכולה" ו- "עוד גבירתי".

ואז נושם עמוק ועוצם עיניים. סופג.

 

עלי 

אומרת לשניכם:

"אמרתי לכם שאני מכאיבה. שאני שרוטה. שכדאי לכם לברוח"

ועל שניכם 

עושים בדיוק מה שאני אומרת.

 

***

ועל ראש מונח על הירך שלי. 

על שיער שאני מלטפת.

על לב שמתרחב מאושר כששומע כמה אני גאה ומרוצה.

 

 

 

 

 

 

וזה צריך לקרות הלילה. לפני שאתחרט

 

 

 

לפני 3 ימים. שבת, 25 בינואר 2020, בשעה 11:34

אני רוצה לעשות משהו מטורף.

לפני 4 ימים. שישי, 24 בינואר 2020, בשעה 07:31

ובא לך לפרסם אצלך:

 

חברות, אהבה וכו' זה דבר שאנשים חושבים ש"מקבלים".
"למה אני אוהב אותך? כי אתה אתה. כולך. אין סיבה מיוחדת"
זה לא נכון בעיני.


חברות/ אהבה זה משהו שצריך לעבוד קשה בשבילו. להרוויח.
היא לא "ללא תנאים" אפילו שככה גדלנו. לא נכון.

איין ראנד כותבת על זה ב"מרד הנפילים", ספר שלא ספק בחמשת הגדולים שלי מאז שהייתי בתיכון. החלק הזה תופס פרומיל מהספר אבל נחרט בי עמוק.

אנחנו צריכים לעבוד קשה בשביל לקיים אהבה.

לא לשבת רגל על רגל (אין תמונה, סורי) ולהנות מזה שזה "קורה"

ברגע שלא מתאמצים. לא עמלים על זני  (לקיים קשר, להיות נוכחים וכו') זה יכול להתמוסס או יותר גרוע -  לתחושות קשות.

 

 

 

 

זהו. 

עד כאן נאום הגברת.

לפני 5 ימים. חמישי, 23 בינואר 2020, בשעה 06:58

והיו כמה רגעים שהרגשתי שאתה זקוק לי. הלב שלי אמר לי. פשוט ידעתי. ברור עד כאב.

 

לב מטומטם. טיפש כזה.

 

מישהי אחרת מרביצה לך עכשיו.

מישהי אחרת מחבקת אותך, מנגבת את הדמעות ואומרת לך כמה היא גאה בך.

אתה לא זקוק לי.

 

 

 

לפני שבוע. שלישי, 21 בינואר 2020, בשעה 18:22

 

והכל בצחוק וברוח טובה. 

ועדיין איפשהו את פשוט... יודעת

שאם היית רוצה

שאם היית אומרת - זה היה קורה.  

 

 

 

 

לפני שבוע. שני, 20 בינואר 2020, בשעה 22:20

רק תגידי לו "אבל תשמור עלי"

מייד יוצא ממנו האלפא המגונן 😉

 

 

לפני שבוע. שני, 20 בינואר 2020, בשעה 06:53

משמיע לי את השיר שלנו

 

 

ושוב אני חושבת עליך. 

 

 

 

איך אפשר לא לדבר עם מישהו ועדיין לאהוב  ולהתגעגע אליו כל כך?