סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Worship in the bedroom

אחת, שידעה לעשות קסמים
שידעה, להגיד מילים..
לפני 16 שעות. חמישי, 19 בספטמבר 2019, בשעה 17:37

מה להביא למארחת?

 

גלגל כאב 😈

 

 

 

לפני יומיים. רביעי, 18 בספטמבר 2019, בשעה 06:56

1. יש לו במיוחד,קבוע ברכב, מטען שמתאים לנייד שלך. 

2. כשהוא פוגש אותך יוצא לו הכי טבעי : "יו, רזית!"

3. הפיצה? עם אננס.

 

לפני 3 ימים. שלישי, 17 בספטמבר 2019, בשעה 10:19

חשבתי על זה. כמה זה קשה שאין גנרי.


שעכשיו תצטרך להתרגל למישהי אחרת.
לשטויות שלה,

לשריטות שלה,

לדרך שבה היא אוהבת שמבקשים. (אם היא אוהבת בכלל שמבקשים).

לדרך שבה היא אוהבת שיורדים לה. (אם היא אוהבת בכלל שיורדים לה).

לדרך בה היא מזיינת.

לדרך בה היא מחייכת.

והיינו הרי בדרך שלי. כיוונתי אותך. חינכתי אותך.

עיצבתי אותך למידותיי.

 

כל מה שאילפתי אותך אליו - כל מה שלמדת והפנמת והקזת דם ואהבה מעומק הלב המתמסר שלך- צריך עכשיו להתכוונן אליה.

 

כמה עבודה קשה זו. 

(אולי הרסתי אותך לכל אחת אחרת?)

 

ואיך תוכל בכלל לשכוח אותי?

 

 

 

#לך_בשלום

 

לפני 3 ימים. שני, 16 בספטמבר 2019, בשעה 20:48

אנחנו יושבים ולא ברור למי יש חיוך יותר גדול על הפנים. לשנינו יש סיבות להיות מבסוטים.

הוא עם הבירה שלו ואני, נו.. הבייליס הקבוע.

זו דירה... לא מפוארת אבל שלו. 

ז'לא יקר מידי ובעל הבית נחמד ויש מרפסת פצפונת שהוא עושה לי בה מנגל. נו, שולטטטטט!!!1

"אז מה הקטע שלך עם נשיכות? זה לא כואב?" הוא זורק לי כשהוא חוזר עם צלחת סטייקים ביד.

"אני יכולה להגיד לך אבל אז אני אצטרך להרוג אותך" אני צוחקת איתו ונותנת ביס בסטייק. עוצמת עיניים ואשכרה גונחת אבל הוא זורם:

"למה להסביר? פשוט תדגימי"

ואני פתאום לא כל כך יודעת מה לעשות.

גם  ככה לא ברור לי איפה אני ישנה הלילה - על הספה? על המיטה? יחד איתו?

הוא מתיישב עם הבירה שלו על הספה לידי. הרגליים הארוכות שלו על השולחן וזרוע אחת על גב הספה.

יפה לו החופש. אלף טון שירדו מהכתפיים שלו עם חתימה אחת.

אני אומרת לעצמי לעזאזל ובתנועה אחת גמישה מניפה רגל ומתיישבת עליו. 

היד שלי מטה את הראש שלו קצת הצידה. 

טיפה חזק מידי ממה שצריך. חושפת את הצוואר.

בדרך כלל אין מה לשאול בשלב הזה. אני חופרת כל כך הרבה עד שאני מגיעה לפוזיציה שבה אני רוכבת על מישהו ומוכנה לנעוץ בו שיניים אבל הוא זה הוא. והסוגריים שלו, תמיד שמרו אותנו קרובים אבל רחוקים.

מוזר איך הגעתי לכאן. מוזר כל כך.

אז אני שואלת "אני יכולה?"

והוא אומר "עופי עלי"

אבל אני לא סומכת על אף אחד. ואני קצת פטרונית על מי שאני אוהבת אז אני מזהירה אותו שוב שאני משאירה סימנים. שהנשיכות שלי כואבות ושאחר כך זה יהפוך מאדום לצהוב ואולי אפילו סגול.

והוא אומר לי 'נו... יא נוגסת. שחררי"

אז אני משחררת.

אני מפלסת את דרכי בנשיקות לאורך הצוואר שלו, עד לאוזן ושואלת "אתה רוצה לראות קסם?" 

הוא אומר לי "עכשיו?" ואני עונה "אתה סומך עלי עם נשיכות אבל לא בקסמים"?

אז אין לו מה להגיד חוץ מכן ואין לו מה לעשות חוץ מלהוביל בעקבותיי את שתי אצבעות שלו לתוך התחתונים שלי. 

סביר שם. לא יבש אבל גם לא מי יודע מה רטוב. 

 

השפתיים שלי מלטפות אותו לאט. נוגסות קלות בחלק הרך של הזרוע. החלק החביב עלי... 

אני מרפרפת, מנשקת, מלקקת ונועצת שיניים. איףףףףףףףףף. 

הוא נושם עמוק ומרגיש אותי, רוכבת עליו מנשקת ונושכת לסירוגין (גם אני... המממ... מרגישה אותו 😈).

אני מרימה רגע את הראש, מנתקת את השפתיים כדי לבדוק איך הוא והעיניים שלו מסוממות מעונג וכאב. 

ממני.

אני ממשיכה לנשוך, לנשק, לערפל אותו והנה הוא גונח.

אני אומרת לעצמי זיבי! הוא אמר לשחרר והוא ילד גדול אז יאללה.

יד אחת מתהדקת לו סביב הצוואר ואני סוף סוף נושכת כמו שאני אוהבת... בלי מעצורים. הוא משתנק בהפתעה אבל הוא פאקינג אוהב את זה.

אני מטפסת שוב בנגיסות קלות לאוזן ולוחשת: "רוצה לראות קסם?"

והוא שוב נאנק, ושוב מעורפל קצת, כי האוויר החם ואני והקסם וכל זה באוזן שלו זה כבר קצת יותר מידי אז הוא שותק ורק מהנהן קצת ואני מובילה את שתי האצבעות שלו שוב עמוק לתוכי והוא... טובע שם. מוצף.

החיוך שלו כשהוא מכניס, מיוזמתו הפעם, את האצבעות הרטובות לפה שלו ומוצץ אותן - פשוט פרייסלס... 

וכשהוא פותח שלושה כפתורים בחולצה ומבקש "עוד" אני מצטרפת לחיוך שלו

וכבר לא שואלת אם הוא בטוח 😈

לפני 4 ימים. ראשון, 15 בספטמבר 2019, בשעה 14:56

הפעם אני נשכבת על הגב עם רגליים ישרות וצמודות ותוך כדי אני גורפת עם היד את העורף שלך ומצמידה לאיפה שהיה לי זין אם היה לי.

שוב מדהים אותי כמה אתה רך מולי. כל השרירים האלו שלך והיד עטויית הלק שלי זה פשוט לא כוחות.

אני מנצחת.

כמה קל לי למקם אותך איפה שאני רוצה וכמה אתה קורא אותי. גוף וצורך.

הלשון שלך מהססת. מתמקמת. ושנינו כנראה מדמיינים שאתה מוצץ לי...כאילו אני בטוח אבל אולי גם אתה כי בתנוחה הזו אתה נושף.

מלקק.

ואז... מוצץ.

הראש שלך עולה ויורד בקצב קבוע.

 

 יש רגע שזה לא מספיק אז אני מורידה לך סטירה. לא עשית כלום.

זה פשוט נעים לי.

אתה מפסיק לשניה ואומר תודה וממשיך. לאט. בעדינות. ומגביר עוצמה ולחץ לפי הגניחות שלי.

 

פתאום זה לא רק אני גונחת.

פתאום אנחנו בדואט.

פתאום אני מבינה מהאנחות שלך, ממש כאילו אתה מספר לי במילים, כמה לענג אותי מעיף אותך.

וכמה אני טעימה.

ואני זזה.

ואתה לא מצליח שלא להוציא המהומי עונג כאלו, ששולחים זרמים של הנאה בכל הגוף שלי. כמו חתול שמתענג על השמנת. כמו גווע שמקבל ארוחה.

אז אני שולחת ידיים לראש שלך ומצמידה אותך אלי עד שאין לך אוויר ואתה דופק לי פעמיים על המותן כי זה סימן מוסכם לאינאוויר ואני מרפה ונותנת לך שניה ושתיים ושלוש לנשום ואז בא לי שתאבד שוב את עצמך מתחתיי אז אני שוב מצמידה את הפנים שלך אל בין הרגליים שלי, יותר בכח, והכל רטוב וחלק והכל בריח שלי, ושוב אתה דופק על המותן פעמיים קצת יותר חזק הפעם וקצת יותר קשה לי להפסיק הפעם, אבל אני זוכרת שאתה בנאדם ולא דילדו ושאני אוהבת אותך אז אני נותנת לך לנשו- ושוב מורידה אותך אלי. מהדקת חזק. 

ובפעם הזו לא אכפת לי שאתה דופק לי פעמיים על המותן כי תכף תכף הנה הנה אני גומרת.

 

ומי יותר חשוב?

האורגזמה שלי או הנשימה שלך?

לפני 5 ימים. שבת, 14 בספטמבר 2019, בשעה 20:34

כשאני נכנסת לחדר זה לא משנה שאתה גבוה ממני ולא משנה שאתה חזק ממני.

אני מדביקה אותך לקיר ותופסת את הידיים שלך צמודות גבוה מעל הראש שלך.

אתה נשאר ככה ואני נושכת חזק את החלק הרך של הזרוע... בהמשך זה יהפוך מאדום לסגול וצהוב, אבל הרגע כלום לא מספיק לי אז אני זורקת אותך על המיטה.

איפה שהוא בראש שלי זה לא הגיוני שאתה נופל ככה כמו בובת סמרטוטים (אין בך שום דבר שהוא סמרטוטי, אלפא) אבל בלב שלי זה הגיוני אז אני מורידה לך את המכנסיים בקוצר רוח ומסדרת את הגוף שלך שיהיה לי נח לחדור.

הסטרפאון כבר עלי. כי אני משוגעת וכי לא רציתי לחכות אפילו שניה לפני שאהיה בתוכך. 

לא מספיק לי לדעת שאתה לוקח אותי איתך כל הזמן אני צריכה ביטוי פיזי לזה.

וגם, בוא, האמת היא שאני כבר לא יכולה לחכות יותר. 

אני ננעצת עמוק.

הגניחה שלך היא כמו מוזיקת מלאכים באוזניי. הידיים שלך מחזיקות את הסדין ואתה נושך שפתיים כי אתה חושש שאם אני אדע שזה כואב מידי אני אפסיק. ואתה רוצה את זה בשבילי. רוצה כל כך.

הכאב שלך מגרה אותי. מרטיב אותי. ואני מגבירה הילוך. הפנים שלך מתעוותות בכאב. אני קרובה ואם תפסיק אותי עכשיו אני אהיה מתוסכלת כל כך.

להפסיק עכשיו זה כמו לשנות קצב באמצע שאתה מלקק אותי. 

להפסיק עכשיו זה כמו להפסיק לנשום.

אז אתה מכיל. אתה סופג. אתה צורח. 

עד שאני מתפוצצת בתוכך.

 

מסובבת אותך על הגב ונשכבת עליך, כמו שמיכת ביטחון.

אני מנגבת לך את הדמעות שבכלל לא שמת לב שזלגו לך ומסתכלת לך ישר בעיניים:

"היוש... הגעתי... " במאמץ להסדיר את הנשימה אני טופחת לך על החזה ואומרת:

"שניה תן לשים עליך ראש ואז נתחיל שוב"

 

 

ואתה מחבק אותי חזק חזק ועונה

                                      "מה שת'רצי"

 

 

 

לפני 6 ימים. שישי, 13 בספטמבר 2019, בשעה 15:14

אני טובעת בחיבוק שלך.
הוא (ואתה) כל כך הרבה דברים:

עוטף, מחזיק, מרגש, מתמסר, מתרפק.


וכל מה שיוצא לי זה: "אני פוחדת" (בכלל אומרים "אני מפחדת")

אתה אומר לי בשקט שגם אתה
ולרגע אני כל כך מופתעת שאני רק מהדקת את החיבוק סביבך.

אבל בהרף עין שאחרי אני מבטיחה לך שאני אמשיך לשמור עליך.


ומקיימת

תתכופף 😈

לפני שבוע. חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 19:12

לא נכון.

 

אם פנית ואתה נשוי

אם פנית ואתה בן פחות מ35

אם פנית ואתה מחפש משהו חד פעמי

 

אם פנית ואתה לא יכול לתת לי מה שאני צריכה -

 

סימן שלא קראת 

🤦🤦🤦🤦

 

 

 

עריכה 15.9.19.... 

 

הנה, הגעתי לשלב שאני פשוט חוסמת.

אוף עלי.

לפני שבוע. רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 21:08

ביום ההוא יהיו לנו שלוש תחנות.

הראשונה תהיה אצל הקצב. אתה תפתח את דלת הרכב שלך עבורי בהתרגשות ותסע לאט וזהיר כי אני אוצר שצריך לשמור עליו. 

 הוא יטחן נתח משובח, ומשם נמשיך לחנות שיש בה רק תבלינים.

אני אבחר אותם אחד אחד... בקפידה.

כל התבלינים שיזכירו לך את אמא שלך. 

 

הריח מהתבשיל יאפוף אותך כשתשב מכוסה עיניים, קשור עירום על הכסא.

הידיים אזוקות לפנים שתהיה לך גישה מלאה לזין המרהיב שלך והלב שלך יתכווץ מזכרונות.

חוש הריח הוא היחיד שעוקף את כל המסלולים המוכרים ומגיע ישר לגזע המח. מעורר שם רגשות קמאיים של תשוקה וגעגוע.

 

אני אוסיף את כל התבלינים. אחד אחרי השני.

חוץ ממלח.

לא צריך מלח.

 

הדמעות שלך יספיקו.

לפני שבוע. רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 14:12

איזה יופי זה לשים את עצמך.

ככה כמו שאת. 

עם החוזקות, והרצונות והצרכים והחולשות והפנטזיות ו... הכל.

ככה - חבילה אחת- כדי להגשים חלום.

הקסימה אותי.

 

יאללה. מי לוקח אותה לנשף?