היומן

מאז שלמדתי את השיר הראשון של זלדה חיבבתי את היצירות שלה 

בעוד שזלדה קוראת לערכים למוסר ואפילו לדת

יונה וולך קוראת ביצירותיה לחשיפה שערוריתית וארוטיקה מיטבית 

קראתי את היצירות והתחברתי  אליהן

הרעיון להשתמש בתפלין באופן מיני הפתיע אותי וגרם לי לחייך 

מצד אחד אני חושבת שאם אדם עושה שימוש בתפילין למטרות כפי שיונה וולך תיארה זה מוריד מהערך של התפילין מהערך של הדת ובעצם משליך על ערכים טובים שיש בדת.(כן אמרתי את זה כרגע אפילו אני כופרת שכמותי רואה מעט טוב בדת)

אבל מצד שני הרעיון לעשות משהו שהוא אסור בלי טיפת היסוס או חרטה משהו שנחשב מהפכני מגרה את המוח שלי עד  לאורגזמה נעימה ומעלה אצלי חיוך ערמומי ומשועשע.

ומנגד אני קוראת את זלדה ומרגישה כאילו היא באה לנקות אותי מהלכלוך שנהנתי כל כך להיכנס אליו

היצירה גורמת לי לדמיין מלאך של אלוהים או את שליח האלוהים שמזכיר לי לא לנתק את עצמי מערכים ולרחף כהגדרתה 

כי הלב שלי שהוא בסיס הנשמה שלי יהרס כאילו בן רגע והסוף יהיה רע כי כשאין ערכים אין הבדל בין הטוב לרע בעיני האדם.

צד אחד בי מתחבר ליצירה של יונה וולך וצד שני מתחבר ליצירה של זלדה 

תמיד הייתי כזאת 

נקרעת מבפנים 

בעלת הרבה צדדים 

שלא נותנים לי שקט

זלדה-

יונה וולך

תָּבוֹא אֵלַי

אַל תִּתֵּן לִי לַעֲשׂוֹת כְּלוּם

אַתָּה תַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילִי

כָּל דָּבָר תַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילִי

כָּל דָּבָר שָׁרַק אַתְחִיל לַעֲשׂוֹת

תַּעֲשֶׂה אַתָּה בִּמְקוֹמִי

אֲנִי אַנִּיחַ תְּפִלִּין

אֶתְפַּלֵּל

הַנָּח אַתָּה גַּם אֶת הַתְּפִלִּין עֲבוּרִי

כְּרֹךְ אוֹתָם עַל יָדַי

שַׂחֵק אוֹתָם בִּי

הַעֲבֵר אוֹתָם מַעֲדַנּוֹת עַל גּוּפִי

חַכֵּךְ אוֹתָם בִּי הֵיטֵב

בְּכָל מָקוֹם גָּרֵה אוֹתִי

עַלֵּף אוֹתִי בַּתְּחוּשׁוֹת

הַעֲבֵר אוֹתָם עַל הַדַּגְדְּגָן שֶׁלִּי

קְשֹׁר בָּהֶם אֶת מָתְנַי

כְּדֵי שֶׁאֶגְמֹר מַהֵר

שַׂחֵק אוֹתָם בִּי

קְשֹׁר אֶת יָדַי וְרַגְלַי

עֲשֵׂה בִּי מַעֲשִׂים

לַמְרוֹת רְצוֹנִי

הֲפֹךְ אוֹתִי עַל בִּטְנִי

וְשִׂים אֶת הַתְּפִלִּין בְּפִי רֶסֶן מוֹשְׁכוֹת

רְכַב עָלַי אֲנִי סוּסָה

מְשֹׁךְ אֶת רֹאשִׁי לְאָחוֹר

עַד שֶׁאֶצְוַח מִכְּאֵב

וְאַתָּה מְעֻנָּג

אַחַר כָּךְ אֲנִי אַעֲבִיר אוֹתָם עַל גּוּפְךָ

בְּכַוָּנָה שֶׁאֵינָהּ מְסֻתֶּרֶת בַּפָּנִים

הוֹ עַד מַה תִּהְיֶינָה אַכְזָרִיּוֹת פָּנַי

אַעֲבִיר אוֹתָם לְאַט עַל גּוּפְךָ

לְאַט לְאַט לְאַט

סְבִיב צַוָּארְךָ אַעֲבִיר אוֹתָם

אֲסוֹבֵב אוֹתָם כַּמָּה פְּעָמִים סְבִיב צַוָּארְךָ, מִצַּד אֶחָד

וּמֵהַצַּד הַשֵּׁנִי אֶקְשֹׁר אוֹתָם לְמַשֶּׁהוּ יַצִּיב

בִּמְיֻחָד כָּבֵד מְאוֹד אוּלַי מִסְתּוֹבֵב

אֶמְשֹׁךְ וְאֶמְשֹׁךְ

עַד שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתְךָ

עַד שֶׁאֶחְנֹק אוֹתְךָ

לְגַמְרֵי בַּתְּפִלִּין

הַמִּתְמַשְּׁכִים לְאֹרֶךְ הַבָּמָה

וּבֵין הַקָּהָל הַמֻּכֶּה תַּדְהֵמָה.