לפני 8 שנים. 23 בינואר 2016 בשעה 22:09
הוא מוציא הכל עלי, על כל הפרצוף שלי ( פעם עוד היה אכפת לי מהאיפור המוקפד..)
אני מוציאה לשון ארוכה החוצה..מנסה לקלוט כמה שיותר.
לק מוקפד בטירוף. ידיים + רגלים.
שמן ריחני משוח על כל גופי.
הבשם שלי ( שמטריף לו את החושים ) הושפרץ בכל המקומות הנכונים.
אבל עכשיו? כל הפרצוף שלי מלא בשפיך שלו..............
אני אוספת את הכל. הכל. הכל. הכלללל ומכניסה לפה. גוש לבן וריחני מתגלגל לי בלשון.
בבת אחת אני יורקת הכל ישר אל הפרצוף שלה!
היא בשוק.
אני קמה ומפסקת רגליים מולה. היא, יושבת על הברכיים, מביטה אלי מבעד ללבן הריחני.
האדון מתחיל לאונן שוב.
נוזל הזהב יוצא מאליו. התאפקות של שעתיים לא הולכת ברגל..הוא רץ הישר על פניה של האפס הקטנה.
האדון מתחרמן, מתקרב ומתחיל לאונן לי תוך כדי. האפס הקטנה מנסה לאפס את עצמה מהסיטואציה. נראה שהיא מרוצה.
אני מרטיבה, יחד עם השתן, יחד עם האדון שמזקיר שוב, יחד עם האפס הקטנה שהחלה מלקקת טיפות זהב מאצבעות רגלינו.
קשה לי לעמוד כולי פקעת חרמנות אחת הולכת וגדלה. מאיימת להתפוצץ.
האדון טורף אותי בנשיקות יחד עם שאריות קלות מהגוש הלבן..זה הריחני..
אני גומרת בקולי קולות, קשה לי לעמוד. האדון סוטר לי בחוזקה ומאפס אותי.
קומי אפס! אני צורחת עליה והיא נעמדת אני מורידה אותה בחוזקה על ברכיה. תמצצי..אמרתי הפעם בעדינות מרוככת..
האדון קרוב להתפוצץ.
ניסיתי משהו. לקחתי סיכון. לא ידעתי מה תהיה התגובה. חששתי אך יותר בערתי מהאי וודאות.
נעמדת מאחורי האדון. מלטפת את פלחי ישבניו. מעסה לאט ובטוח ומתקרבת לפי הטבעת. ואז ללא התמהמהות מחדירה אצבע פנימה.
אצבע שובבה שיודעת בדיוק את תפקידה. שלוש - ארבע חדירות והאדון שואג.
חנק את הקטנה מסכנה.
ואז חטפתי סטירה ונשיקה וחיבוק והצלפה. הצלפות..סליחה.
הוא לא היה מרוכז. יש מצב שאחטוף על זה בהמשך..אני את שלי השגתי.
האדון שאג. אני אוהבת כשהאדון שואג. זה מעצים אותי. מרטיט אותי. מרטיב אותי.
