לפני 8 שנים. 19 באוקטובר 2016 בשעה 16:22
״קל לשכוח אנשים שמשחקים לפי הכללים ורודפים אחרי כל טרנד.
הם אולי נראים מעולה, אבל הם לא בלתי-נשכחים״ / דיטה פון טיז.
למקרה שתהיתם זו לא אני בתמונה.....((-:
כשזה עמוק
כל מה שמפורסם כאןיש לו משמעות
לפני 8 שנים. 19 באוקטובר 2016 בשעה 14:23
לפני זמן, כשגיליתי את הבדסמ נפעמתי מהאפשרויות להגשים פנטזיות בצורה חופשית וללא שיפוטיות. לאט לאט למדתי שגם אם יש לי ביקורת תחילה אנסה להיפטר ממנה ואם הניסיון ממש לא צלח אשמור אותה לעצמי.
נכנסתי לעולם הזה לפני שנכנסתי לכאן, לאתר, לכן חשבתי שכאן, תהיה פתיחות, פירגון והבנה שבסך הכל אם ישנם שני אנשים (או יותר) בוגרים בגילם ובמוחם, העושים הכל בהסכמה מלאה ואינם פוגעים בעצמם או בסביבתם, שיהיה להם בכיף!!
אך מהטיול משתקפת ביקורת, אי קבלה של האחר או השונה, לעיתים גבולות של שמירה על פרטיות נחצים, והתחושה היא שאני באתר של חדרי חרדים המפעיל את משמרות הצניעות במאה שערים ולא "בכלוב".
תורידו את גלימות האפיפיור
תזרמו (רחמנא ליצלן)
תקבלו (גוועלד)
אולי אפילו תתנסו (השם ירחם!)
וגם אם זה לא ה "קאפ אוף טי" שלכם
תפרגנו!!
***אני לא נגד להביע דעה, אני נגד חטא היוהרה!!
לפני 8 שנים. 18 באוקטובר 2016 בשעה 18:07
יושבים שלשום בחג עם המשפחה, אני מחייכת חיוך מקסים ועושה עצמי מקשיבה לשטויות שהגיסה של, האמא של, הדודה של...
מוציאה מפיה.
פתאום משפט שלה תפס אותי!!!
היא סיפרה על איזה גבר שלפי התיאור שלה היה, ואני מצטטת:
"גבר יפה תואר, ממש אלביס פרסלי, בלונדיני כזה..."
מצורף קליפ של אלביס למי שלא הבין.....
וגם השיר נבחר בקפידה, המבין יבין...
תהנו.....
לפני 8 שנים. 18 באוקטובר 2016 בשעה 12:15
לפני 8 שנים. 17 באוקטובר 2016 בשעה 18:57
גם לכתוב ולהתוודות זה סוג של סשן.
סשן כואב!
לפעמים זה יותר כואב מלחטוף....
לפני 8 שנים. 16 באוקטובר 2016 בשעה 21:06
הפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה
אני זה המלכודת שבוי בלא תקווה
רוצה לפתוח דלת, נסגר ולא יוצא
מנסה לברוח ותמיד, תמיד חוזר.
זה כמו לרקוד עם שד שמחבק ולא עוזב
כן הוא תמיד רעב.
אני הולך ומתרחק
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה
לפני 8 שנים. 16 באוקטובר 2016 בשעה 8:07
היום, לפני 30 שנה, נפל רון ארד בשבי
אני מקווה שלא ויתרנו על החזרתו....
כשתבוא
ביום מן הימים,
ימים שנחתמים
בקצה תפילה.
כשתבוא
נגיש לך פרחים,
פרחים שנפתחים
ללא מילה.
ואם תהיה עייף
ואם בעצב תתעטף
נשיר לך בשקט
נשיר לך ברוך -
ונחכה, ונלטף
עד שתצטרף
ואז נשיר ברון
נשיר ברון.
כשתבוא
הביתה מן הקור
הביתה אל האור
הלב ירעד.
כשתבוא
מבעד לדמעות
תבחין באותיות
לחופש נולד.
לפני 8 שנים. 15 באוקטובר 2016 בשעה 15:23
And she only reveals what she wants you to see
She hides like a child but she's always a woman to me
היא תחשוף רק מה שתרצה שתראה...
היא מתחבאה כמו ילדה אבל היא תמיד אישה עבורי
לפני 8 שנים. 14 באוקטובר 2016 בשעה 19:16
ככל הנראה בפעם האחרונה שיצאנו שכחה החברה המהממת שלי את הקולר שלה באוטו שלי,
היום אספתי את ההורים שלי....
אמא שלי מרימה את הקולר ושואלת "מה זה?"
עניתי לה בפשטות....
"אההה זה,,, ידיד שלי קנה לכלבה שלו ושכח את זה אצלי"
לא שיקרתי.... נכון.....????
לפני 8 שנים. 12 באוקטובר 2016 בשעה 20:00
כמה הייתי רוצה שתהיה כאן....
אנחנו שתי נשמות אבודות
שוחות באותה ביצה
שנה אחר שנה
רצים באותו מסלול
ומה מצאנו??
את אותם הפחדים הישנים
הלוואי והיית כאן....
How I wish
How I wish you were here
We're just two lost souls swimming in a fish bowl
Year after year
Running over the same old ground
What have we found
The same old fears
Wish you were here