להסתובב בלי תצלום שלך עם דוד ביטן
להסתובב בלי תצלום שלך עם דוד ביטן
מילים חוצות את היקום לשניים
מה שהמילה היא
ומה שהיא לא
לכן, בהכרח, מילים לא מסוגלות לתאר אהבה
לפעמים
דווקא בא לי
להסתכל בקנקן
לפעמים
אני שואל את עצמי
האם את מושלמת
או שמא
אני עיוור
האם באמת יש
טוב ורע?
או שכולנו חיות קטנות
מתוכנתות אינטרסים?
החיים המודרניים גוזרים עלינו לחלק את חיינו ל"מדורים" / "עולמות תוכן".
במיוחד הדבר בולט ביחס בין בית לבין עבודה.
להכניס את העבודה הביתה זה מבאס.
להכניס את הבית לעבודה זה "לא מקצועי".
ויש עוד עולמות - תחביבים, אהדה של קבוצות ספורט, משפחה מורחבת, אישי, ציבורי...
וכאשר עולמות מתערבבים - לפעמים זאת התנגשות
ולפעמים זה כיף
אז כשעולם הכלוב מתערבב בעולמות אחרים
ולי זה קרה מספר פעמים
יש פוטנציאל למבוכה
אבל - בסוף אני חושב שזה נפלא
כי בסוף בסוף
אנחנו אדם אחד שמאגד בתוכו את כל העולמות
לפעמים
להיות גבר
זה לא לוותר לה
עד שהיא גומרת
שלמסטיק בזוקה יש צבע של כוס
לגלות את האור
באמת
זה לגלות את
החושך
לבנות ביודעין על אדמות של אחרים (מתנחלים)
לגזול כסף מהציבור (טייקונים)
לחיות על חשבון חברים (הסגול והפרה המשוגעת)
לפעמים אני מקנא באנשים שיש להם את הנחישות לעשות משהו שהוא בעליל לא נורמטיבי (אבל לא בתחום של האלימות הפיסית)
לקום בבוקר ולהגיד "אני מצפצף על כולם"
אני יודע שאני עושה משהו אסור, משהו שאינו נורמטיבי
ולמרות זאת אני פועל
מתכנן
מבצע
הכל במצח נחושה
לא כנגרר
אלא כמוביל
סוג של אומץ(?)