In The Cauldron

אני מכריזה בזאת, כי משתתפת מספר 1XXXXX77 (אני)
זכתה (מחר) ביום שבתון ויקיצה טבעית! (כן בטח, עדיין בחמש בבוקר)
לאור הישגיה המצויינים בשנה החולפת ולאור העובדה שמגיע לה! (לי)
על XX שנים של השתתפות ועמידה בכל הדרישות!

אני רוצה להודות לה (לי) מכאן ולהביע את הערכתי הרבה לפועלה
ומקדישה לה (לי) שיר כדי שלא תשכח לעולם את מה שהיא צריכה לזכור יום יום - 

לחיות
מילים: רמי קלינשטיין וקרן פלס
לחן: רמי קלינשטיין וקרן פלס

לשמוע ג'אז בניו-אורלינס
לגור שנתיים בפאריז
ליום שלם להרגיש שלא חסר דבר
לעשות מרתון סרטי אלמודובר
לקצץ ת'שיער ולצבוע לאדום
להתאהב באמצע הרחוב פתאום
להוריד לבד בקבוק של ג׳ק
לתת לראש להיזרק
לשכב איתה על חוף הים
לא להרגיש רגשות אשם
ללמוד לנגן לפחות שיר אחד בפסנתר
להיות צודק ובכל זאת לוותר
לצנוח ממטוס לברוח מהחוק
להמציא איזה בושם עם ריח של תינוק
לבחור בה שוב אחרי שנים
לרקוד אגאדו בחתונה של הנינים

ולחיות בלי חרטות
או לפחות לנסות להיות מאושר
עד כמה שאפשר
ולחיות את הזמן שנשאר
לפני שהשער נסגר

ללכת לאיבוד בעיר זרה
להעביר איזה חודש או חודשיים על סירה
לישון עם הבן באוהל במדבר
ליום שלם להרגיש שלא חסר דבר
לקרוא את טולסטוי
לעשות שבת
לשנות את עצמי בבת אחת

כי כבר הייתי בסדר כמו שציפו
אז רגע לפני שהחיים יחלפו

לחיות בלי חרטות
או לפחות לנסות להיות מאושר
עד כמה שאפשר
ולחיות את הזמן שנשאר
לפני שהשער נסגר

כשיגיע היום להזדכות
השומר יבקש שאומר
כמה מילים אחרונות לפני שהשער נסגר
הייתי רוצה לסכם
היה כדאי בלב שלם
חייתי את חיי.. אני חייתי את חיי

פשוט היא מילת מפתח

אבל כמה זה לא פשוט להיות פשוט?

כמה מסובך פשוט להניח

להירגע

לנשום

כמה מסובך להיות פשוט?

אם הייתי יכולה להגיד לך משהו הייתי אומרת להפסיק להילחם.

חוק המאמץ המזערי קוראים לזה (ויקיפדיה).. שווה נסיון

מילה של מכשפה.

"שדה קוצים או שדה כותנה
אני שוב אני, אני רק אני
עומדת יחפה על אדמה חמה ומוכנה.."

(שדה הכותנה המהמםםםם שלנו)

ככ אינטנסיבי...

אפשר חופש?

את מי אני שואלת...

את מי שבחיים לא תנוח... את עצמי 🤦🏼‍♀️

תודה על היכולת

על האפשרות

על הזכות

להיות

אני 

😊

מול יופי בלתי נתפס של הטבע
כיעור בלתי נתפס של בני האדם...

"אלף היא נקודה במרחב שכל הנקודות האחרות נכללות בה"

ואז יותר מזה. הרבה יותר.

כבר כמה שנים שאני יודעת איפה נקודת האלף שלי ובכל פעם חוזרת אליה מחדש.

אין בעולם מקום שטוב לי בו ככ כמו המקום הספציפי הזה, המקום שלי. בית מחוץ לבית. נקודה בגודל חוד זעיר של סיכה על הפלנטה הגדולה.

דבר אחד הוביל לשני ולשלישי ומחר אמצא את עצמי יושבת שם, ככ רחוק מהבית, ככ קרוב אל עצמי וכשאשב בנקודת האלף *שלי* וכל הנקודות יתחברו להן מעצמן ויחוללו בי את השינויים וההתאמות שאני צריכה, באותו זמן ממש אתן לעצמי רגע להתמסר לכחול המטורלל הזה והיצורים המבריקים יזכירו לי איך נראה חלקיק טהור של יקום שלם.

וכמו בכל פעם מחדש  אבכה על זה שאין לי שום דרך לארוז ולקחת איתי או לפחות להחליט להקיף את עצמי בדבר הזה מעכשיו ועד שאמות...

אל תנהג יותר מהר ממה שהמלאך השומר שלך יכול לעוף....

אופס...

הרגישו את זה?! 

לא התכוונתי... 🤦🏼‍♀️

אתם כבר יודעים שאני מחבבת אותו במיוחד...

Amitai alon פייסבוק.  קחו.

לפני שלוש שנים עברתי כריתת לב.
זה היה אחרי תקופה ארוכה של כאב לב.
ואחרי התייעצות עם רופא מומחה לכאב, הוחלט לכרות.
מאז עברתי מהפך.
בלי רגשות, שכידוע מקורם בלב,
התחלתי לתפקד בצורה חלקה ומקצועית.
השתפרתי בכל התחומים. ולא הייתי צריך לבזבז זמן מיותר על משברים, רגשות, אהבה, וכל הדברים האלה.
בזמן האחרון הכאב חזר.
התקשרתי מיד לרופא. מודאג.
והוא אמר לי שזה כאבי פנטום.
זה כאילו הגוף זוכר שפעם היה שם לב,
וזה כואב.
אבל אל תדאג הוא אמר לי. אתה חסר לב.
אתה יכול להמשיך לעבוד כרגיל. הכל בסדר.
זה לא עזר
והתחלתי לחוות קשיי נשימה.
אחרי בדיקת עומק, התברר שזה פסיכולוגי.
זה בראש.
סוג של חרדה קיומית עם שאריות של בדידות מהילדות. ודמיונות מהנערות. וחלומות הזויים ממסיבת טבע שפעם הייתי בה.
הכל בסדר אמר לי הרופא.
וקבענו תור לכריתת ראש בשבוע הבא.
אין שכל אין דאגות
~