|
|
|
ובהמשך ישיר לפוסט הקודם,
ההורוסקופ היומי שלי היום מתחיל כך:
יש לכם רצון לבדוק עד כמה אתם מושכים ומה ואת מי אתם יכולים להשיג. (נו באמת... זו שאלה רטורית..)
לעיתים נראה שאין כמעט גבול לרצון שלכם להתבלט, להשפיע ולהכניע, כאילו שהחיים הם מעין משחק. (מה, לא?!)
טוב, עכשיו אחרי שאמרנו את הברור מאליו, אפשר להתקדם לדברים שאני לא יודעת
כמו למשל, מה בדיוק מזג האויר על הצד החשוך של מאדים?
החזרה, הקיץ, מזג האויר, הפרשי השעות, השינה המעורבבת שלי
השטויות שאני עושה, השטויות שעוברות לי בראש, הצורך, הטירוף בעיניים
פצצה מתקתקת שניות לפני הפיצוץ.
כל מה שעשיתי בימים האחרונים זה לחפש את החוט שינתק את טיימר הזה לפני שהכל מתפוצץ
ואז היום פותחת עיניים ואומרת לעצמי - פאק! שיתפוצץ!!!
אבל שיתפוצץ יפה עם אפקטים זיקוקים וזה... אם כבר אז כבר!
כוסאמק על החיים שלי ועל המשחקים המפגרים שלי 😬😬😬
לא התחשק לי לחזור...
נכנסתי לקיבוץ, ריח רפת חריף נישא באויר ושאלתי את עצמי איך שם הפרות משוחררות בגינה מסתובבות באמבט ירוק ואין שום ריח,
חשבתי על ההבדלים ביננו לבינם על דרך ההתייחסות לבעלי חיים, לטבע, לשמירה על הקיים, מיחזור וכמעט אפס פסולת.
קשה כמעט להאמין שאפשרי עד שרואים את זה בעיניים.
ומצד שני, חוזרת הביתה מסתכלת סביב ורואה את מה שאני אוהבת
כמה פשוט ככה יפה
אגב, אם תמתח לי את הסבלנות יש מצב שאני אנצל את העובדה שהרפתות בישראל גם ככה מלאות חרא ואולי אנדב אותך לנקות לי איזה אחת בתקווה שתהיה יותר דומה לשם 😉
ספרי הילדים של היום...
🤔
שרידים מעידן הקרח - זה ואני
?Isn't this world a crazy place
(זכויות וזה)
במסגרת תוכניתנו 'אם אני כבר פה אז אחפש לי אביזרים' מצאתי את זה וחשבתי על אינספור הדברים שאפשר לעשות איתו.
בבוקר קיבלתי הודעה ממישהו שכתב לי - אני ** אני גר ב ** (איזה 400 קמ ממני בערך) אשמח להיות עבד המין שלך ומיד צץ לי רעיון נוסף - אם אני אצליח לפגוע לו עם אבן בראש כשאני בבית שלי והוא בשלו אני אסכים
אחת עשרה בלילה שעון ישראל.. כאן אור מלא כאילו צהריים ואצלי אין טיפת עייפות בגוף, רק מלא ירוק בעיניים ורגוע בלב...
בארץ אני מעבירה את הימים בבועה הכי יפה ורגועה שאפשר למצוא במדינה שלנו, כאן אני מבינה שיש עוד הרבה יותר ירוק והרבה יותר רגוע...
הדשא של השכן (הרחוקקקק) ירוק יותר. בדקתי.
חקלאות... אבל אחרת
הכי בעיני זה ההוא שלא מודע
הוא לא באמת תופס מה הוא ואיך באמת מסתכלים עליו מבחוץ
הידיים, השרירים, הצבע, אגלי הזיעה מעבודה וחיבור לאדמה, לטרקטור ולגריז
יש כאן הרבה כאלה כי העיר לא נוגעת בהם
המודרניזציה לא נוגעת בהם
הפוזה לא נוגעת בהם
והם מסתובבים פה חופשיים ומשוחררים
קצת ניאנדרטלים
הבועה הזאת משאירה אותם אפילו קצת תמימים, למרות הצבא למרות כל הזיונים.
נחה עלי רוח שבועות
ואם אנחנו כבר כאן אז בואו נדגיש בלי קשר-
