לפני 4 שנים. 3 ביוני 2020 בשעה 6:07
כשאין לי מה להגיד בדרך כלל אני שותקת אבל יש לי מלא מה להגיד וכרגע אין את המקום הנכון להגיד את הדברים.
זו מן תקופה כזאת שמזכירה לי איפה הייתי ואיפה אני היום. יש כמה כאלה במהלך השנה, ככל שהזמן עובר הקווים מטשטשים ואני נוטשת את החלקים האלה
אבל עוד לא עבר מספיק זמן מאז, זה עדיין כאן.
אתמול בתמונה של "העבודה הקשה" חדי העין יכלו לקלוט את המסר הסמוי שהיה תלוי על הקיר. בשביל אלה שלא שמו לב הנה הוא פה.
אחת מהסכמות היסוד של הNLP ואחד מהחוקים הרוחניים הכי חזקים שיש.
איפה תשומת הלב שלי היום?
בדברים הנכונים. וכשזולג לי? אני זוכרת להחזיר אותה למקום הנכון.
