לפני שנתיים. 15 במאי 2021 בשעה 6:28
קורים מלא דברים בשנתיים האחרונות וכל הזמן נראה לי שאנחנו כמו עדר של כבשים רצים מצד אל צד כשהבורדרים (כלבי הרועים) שומרים מהצדדים שנרוץ לכיוון הנכון והם רצים לפי איזה רועה כבשים עלום שמכוון אותם לכאן או לכאן...
מסתכלת על הדברים מהצד ושואלת את עצמי מפעם לפעם איפה אני בכל זה?
מתי אני בוחרת לרוץ עם העדר?
מתי אני בוחרת להצטרף לכלבים?
מתי אני רואה את רועה הכבשים ואת הכוונות שלו
ומתי אני הופכת למובילה בעצמי עם עדר משלי...
הכי קל להיות מריונטות. הכי קשה לעצור ולשאול - מה שלי? מה בשבילי? ולבחור איזה תפקיד *באלי* לשחק בהצגה המטופשת הזאת שנקראת חיים...
שורה תחתונה?
כבר אמרו לפני - כדאי לא לקחת את החיים האלה ככ ברצינות כי הרי אף אחד לא יוצא מהם בחיים...
יאללה נגמרה החפירה.
מי אמר אוכל?
