אתם אוהבים את התמונות, לי יש את הבמה אז אני מרשה לעצמי לכתוב לכם -
זה לא עוד פוסט של חקלאית שמבקשת שתבחרו תוצרת ישראלית.
זה פוסט של מי שעדיין נלחמת.
נלחמת כדי שנאכל פירות שלא עברו חצי עולם במכולה, ירקות שלא הונדסו לשרוד קירור של שבועות וטעם — של אדמה, של שמש, של חיים אמיתיים.
בכנס האחרון של התנועה הקיבוצית דיברו על זה בגלוי:
הגיל הממוצע של חקלאים בישראל הוא 65.
הדור הבא? לא נכנס בכלל למשוואה.
הוא רואה כמה קשה, כמה כמעט בלתי אפשרי — ובורח.
השטחים הירוקים שלנו מוחלפים במגדלים.
העצים נעקרים בשביל פאנלים סולריים.
והחקלאות? נשארת סלוגן על ארגז.
אם בכלל כותבים עליה נכון.
אני לא כותבת את זה בשביל לייק.
אני כותבת את זה כדי להזכיר לכם:
חקלאות ישראלית היא לא רומנטיקה של פעם.
היא הביטחון התזונתי שלכם.
היא העצמאות שלכם.
היא מה שיש על הצלחת של הילדים שלכם.
תבדקו מה אתם קונים.
תסתכלו על האריזות.
תדרשו סימון ברור.
ותבינו: כל שקל שאתם שמים על חקלאות ישראלית — הוא פתק בקלפי של המדינה הזו.
ואם לא נצביע לחקלאות — לא תישאר חקלאות. לא תישאר אדמה.
רק שאריות.
אני מכשפה חקלאית שאוהבת את האדמה ואת הארץ הזאת. אני יודעת שגם אתם.