לפני 8 שנים. 12 באפריל 2016 בשעה 7:50
נראה כי לאחרונה כל מי שנכנס לחיי מרגיש בנוח מידי עם המעמד שלו עליי, אולי זו תופעת לוואי לגילי הצעיר,
כמו אותו ילד בן 30 שהחליט להעיר על כך שאם הייתי הולכת יותר עם חצאיות ומחשופים היו מתייחסים אליי כאל אישה אמיתית, מעניין.
"שקט" גערתי בו, "אתה עוד תתנצל על כך אל תדאג", החיוך שלי כנראה תפס אותו לא מוכן כי מבטו המבולבל היה שווה זהב.
לאחר כחודש בערך, בתחילת השבוע בשעות הבוקר, כשירד על ארבע כדי לסגור לי את הנעל, שאלתי אותו אם הוא זוכר איך הכרנו, אמר שזה מעורפל, הזכרתי לו (אם אפשר להגיד במילים יפות) והראתי לו למה הוא הפך, כמה שיפה לו להיות כך על הרצפה והחזרתי לו את אותו החיוך מהפעם הראשונה.
לא ראיתי אותו מאז, חבל, דווקא הכין אחלה תה.