|
|
|
קדימה ילדונת צאי מהמיטה, קומי והביטי במראה. כמו בכל בוקר ממסמרת את המסכה בדקדקנות לפניי כמו בכל בוקר עוטה תחפושת ההולמת את מעמדי.
קדימה גורונת אל תתפנקי, אל תתנגדי, אל תישברי, יש חיים לפנייך, והם חזקים ממך.
קדימה כלבה, הסתערי בעוז על התפקיד, שחקי את המשחק, תני להם מה שהם רוצים כדי שיניחו לך, כדי שלא יראו מה מתחולל בפנים, כדי שתוכלי להיות את.
קדימה קטנה, את יכולה.
עוד קצת.
מילים כתובות הן מכשפות, מין כח מאגי, להסתכל על מילה המורכבת מאותיות כמו חלקי הגוף, משתלבות בתיאום מופתי לכדי משפט שעושה שמות.
בין מרווחי המילים אפשר לצלול, מעבר לגוף, לרוח. ודווקא שם במרווחים האלה ניתן לקרוא את כל מה שנסתר, את הסודות הכי כמוסים, את האמת.
זה מרגיש כמו להיות לבד, עירומה ונזקקת ועל גופי אלפי מילים חגות סביבי במין דגדוג נעים, מילים הנותנות לי כח.
חייב
חייב
חייב
לחצן ששולח אוטומטית הודעה לאדומות הזויות :
"יאללה באמש'ך
תקדם תקדם
בסטייה הבאה פנה ימינה"
mk
האין הזה מכרסם באיטיות מבפנים, גורם לחוסר להרגיש יותר עמוק ומסוכן, חוסר שבא מהצורך, צורך פראי ולא מרוסן צורך שמוציא מהדעת.
להרגיש קטנה של מישהו, קטנטונת, גורונת.
כל המחשבות האלה מתרוצצות בראשי שאני שותה עם חברה באיזה בר, גברים ניגשים, הם רואים כוסית הם לא רואים חיה פצועה בולעים את הרוק ומתחפפים. הברמן שפינק כל הערב בצ'ייסרים מסתכל עליי מרחוק בעיניים סקרניות, אני מביטה בו חזרה, לא מורידה את המבט וקוראת לו עם האצבע להתקרב אליי, הוא מתקרב. אוחזת בפניו ושואלת אם אני מוצאת חן בעיניו, הוא רק מהנהן, ביקשתי שיבוא איתי לשירותים, מיד שנכנסנו הושבתי אותו על האסלה, ביקשתי ממנו שישים ידיים מאחוריי הגב ויסתכל לי בעיניים, כך עשה. שאלתי אם סטרו לו פעם, הזיז את ראשו מצד לצד, אמרתי לו שאני הולכת לסטור לו ועליו להודות לי שאסיים. אחזתי בפניו בשתי ידיי, הסרתי, הרמתי את יד ימין גבוה והנחתתי אותה על הלחי הימנית שלו ואחר כך בידי השנייה על הלחי השמאלית שלו, ראשו נשאר שמוט, אחזתי בסנטרו וסובבתי אליי, "מה אומרים?" שאלתי, והוא ענה "תודה".
Mk
