סיימתי את הקעקוע 🙃
סיימתי את הקעקוע 🙃
להתייחס לעצמי כמו שאני מתייחס לאהובים עליי.
ששולחים לי הודעות ומציעים לפנק או לזיין אותי
די.
זה מביך כבר.
אבל פאק כמה שהתגעגתי לרכב אינדורו אחרי הפסקה של 3 שנים 😍
לא יודע מי אני
וכל מה שבא לי זה להסתובב ערום בבית
מי שמזהה של מי הצעיף מקבלת תמונה מקדימה.
של הצעיף.
נובמבר 23
עומד מחוץ לבית בבית חאנון, זורק לבפנים רימון שעליו רשומים השמות של הבני דודים שלי ששרדו את הנובה, דפיקות לב, זיעה, ריח של אבקת שריפה ומלא אבק באוויר.
נכנסים לבית ומתחילים לטהר אותו, עוברים חדר חדר, מגיעים לחדר שינה של ההורים ומוצאים מאחורי השידה קלאצניקוב ווסט עם כמה מחסניות.
"יוניססס בוא תראה מה מצאתי" ד' צועק לי
מגיע לחדר ילדים ורואה את חבר שלי מחזיק ציפית של כרית עם כיתוב בעברית ותמונה של ילד קטן, מהר מאוד מבינים שזה נבזז מבית בעוטף, מסתכלים אחד על השני והעיניים מתחילות לדמוע, בתוך כל הכאוס שקורה שם יש גם זמן לבכות.
מסיימים לטהר את הבית, מעשנים סיגריה ומחכים לפקודות,
שעה לאחר מכן יוצא החוצה חזרה לרחוב, רואה חבר אחר
"יוניסססס בוא תראה מה הבאתי לך"
אני עדיין עם הציפית של הילד בראש שלי ולא יודע אם בא לי בכלל לראות מה יש לו שם
מסתובב אחורה ורואה אותו מחזיק זר פרחים
"ג' יא דביל מאיפה הבאת את זה עכשיו??"
"ד' אמר לי שבכית אז הנה קח אח שלי תשמח קצת"
נותן לו חיבוק ואומר לו שהוא דפוק אבל כמה דפוק ככה אני אוהב אותו
ואני? אני בכלל חשבתי שהפעם הראשונה שאקבל פרחים תהיה בלווייה שלי.