הסיפור שלי

כואב כל כך עמוק שמרגישה שחסר לי איבר בגוף, הכאב מתפשט לכל חלק בו כל כך חודר שהכל כואב לא מצליחה להסתובב בלי לחוש את הכאב התובעני.

לא כאב של הצלפות שוט או ספנקים,לא כאב של מכה קטנה ברגל או שנתקעתי בשולחן..

אלא כאב של לב שותת דם, שרוצה את האהבה הענקית שלו. שלא תהייה שלא תחזור לעולם.

כאב חודרני שאינו מניח לי להסתובב בלעדיו

כאב של צעד נכון וחכם אך עדיין כואב.

כאב של משפט איום ונורא:

" אני לא קיים יותר מבחינתך"

השיחה שאחרי הייתה מתישה לגמרי היובש שבקולו והערגה שבקולי שאלה כל כך פשוטה מה שלומי ואיך מרגישה? אחרי ששוחררתי. הבסדר היבש שמילמלתי במקום לספר שכל כך התגעגעתי וכמעט נשברתי ולשלוח הודעה או להתקשר אלייך אבל זה לא יכול לקרות סתם כך אסור לי להפר את שלוותך.

זה יותר מכואב זה מחלחל עמוק בגוף בתוך הלב, מרגישה איך הדם ניגר ממנו בקצב שוטף לא טיפטוף קל אלא באותה המידה שהייתי מטפטפת לרגלייך לידך איתך...ואולי אף יותר מזה.

מתישהו מבטיחה לעצמי אפסיק לאהוב אותך...רק שיגיע מהר המתישהו שלא אמצא עצמי מרוקנת מדם מרוקנת מעצמי.

זה היה קשר ארוך תקופה אינטנסיבית בצורה לא רגילה הגעתי לגבהים חדשים פרצתי גבולות עפתי נהנתי התאהבתי... 

אז התרסקתי התמכרתי התאהבתי נשברתי נפלתי צללתי עמוק איבדתי את השפיות שלי איבדתי את עצמי הצקתי הפרעתי התקשרתי לא ידעתי היכן לקבור את עצמי..

שנים אחרי עדיין אוהבת כואבת ממשיכה הלאה עם פינה קטנה בשבילו שאולי יבוא יום ננסה והפעם גם נצליח.