התגבשות

להתגעגע לגירסאות אחרות של עצמי. הגרסה הנוכחית לא מיטיבה עימי. הניסיון שלי אומר לי שאם רק אשחק נכון בקלפים שיש לי אני אגיע למקום טוב יותר אבל כרגע זה מרגיש כמו חידה שאני לא מצליחה לפצח.

You might as well be dead if you're afraid to fall

אם זה סימן חיובי או קריאה שקטה לעזרה אבל נראה לי שרשמית נגמר לי המקום לייחורים בבית 

אין דרך טובה לומר למישהו "אתה פצע בנפש שלי שמזדהם מדי פעם"

כבר מזמן לא הרגשתי כאילו אולי הכל בסוף כן הולך להיות בסדר, אחרי הכל.

מה שחסר לי בחיים זו דמות פטריארכלית מיטיבה ותומכת שאפשר לסמוך עליה

אנשים בחיים שלי שאם במקרה עובר עליי רגע רע יבואו אליי (אפילו בלי שביקשתי או אמרתי שאני ברע) ורק עצם הנוכחות שלהם בדירה שלי תוציא אותי מזה. אני לא לוקחת דברים כאלה כמובן מאליו. 

אני רואה פה כבר תקופה אנשים שיצא לי לראות באופן אישי שהם מתנהגים בצורה דפוקה וחולה באספקט של בדסמ כותבים פה על איך צריך או לא צריך להתנהג ואיזו התנהגות נאותה לדעתם ואיזו לא ומה כבר אפשר לומר חוץ מסחטיין על המודעות העצמית ותחושת החשיבות העצמית והטהרנות הדפוקה הזאת. האתר הזה מלא בגמלים ונאקות שלא מסוגלים לראות את הדבשת של עצמם.

מתלבטת בין שתי מסיבות הלילה כשבתכלס אני לא באמת רוצה ללכת לאף אחת מהן. אפילו לא הכנתי תחפושת מראש, לא שזו בעיה לארגן אחת ברגע.