התגבשות

צריכה לשמוע את המנטרה הזו לעתים יותר קרובות

זה שמישהו ישלוף אותי ממצב הרוח הזה לתוך משהו יותר סימפטי 

ללכת לישון

מעולם לא עניין אותי מי זנב לאריות

ומי ראש לשועלים

תמיד העדפתי זאבים 

נראה לי שאני רוצה את זה 

לא שזה משנה משהו

ילדה מספיק גדולה כדי לדעת

שלא תמיד מקבלים מה שרוצים

אבל אם מנסים לפעמים

את מקבלת את מה שאת צריכה 

זה תמיד רגש שאני מתעלמת ממנו או מדחיקה אותו. מעדיפה לעשות כל דבר, משוגע ככל שיהיה, מאשר להודות שאני מפחדת או להכנע לפחד.

אפילו במצבים הנדירים שהוא מנהל אותי אני כנראה לא אראה את זה עד שתגיע איזו סטירה או איזה שיקוף שיכריחו אותי להתמודד עם המציאות.

אולי הגיע הזמן להתחיל לעבוד על זה.

מוזר איך פרידות מסוימות יכולות לרסק אותך ואחרות דווקא מרימות אותך. זה לא שהקשר היה רע, הוא באמת היה טוב אבל בחיי שעכשיו טוב לי יותר בלעדיו. אולי פשוט קיבלתי ממנו כל מה שהיה לו לתת לי ויצאתי מזה בזמן הנכון. מקווה שגם הוא בטוב.

דברים טובים ממשיכים לקרות ויש עוד דברים טובים לצפות להם בעתיד, אני כותבת את זה כדי להזכיר לעצמי כי מסתמן שזה הולך להיות חודש קשוח במיוחד.

מוזר איך אפשר לבלות חודשים עם מישהו ויום אחד לקלוט שהוא פשוט לא יכול להבין אותך 

היא סיפרה לי כבר לפני חמישה חודשים אבל מניחה שהדחקתי את חומרת העניין ופשוט שכנעתי את עצמי שיקרה נס או משהו וימצא פתרון, מישהו יפתח תרופה בזמן, אבל אחרי השיחה האחרונה שלנו זה נחת עליי. היא אמרה לי שהיא ביררה על המתת חסד בשוויץ, שככה החיים שלה נראים עכשיו. היא בגילי ואנחנו חברות כבר יותר מעשור ואני אוהבת אותה כל כך והייתי בטוחה שנזדקן יחד ועכשיו היא מבררת על המתת חסד כי ברגע שהמחלה תתפרץ זו תהיה האופציה העדיפה, זה ברור. בא לי לבכות ולצרוח אבל הכל כלוא בפנים. אין מה לעשות.

אני אפילו לא יודעת למה אני כותבת את זה כאן