חסרת אונים

אני רועדת רק מהזיכרון

ביצה רוטטת בתוכי

נעולה בחגורת צניעות

על ברכיי מולם

צופה בהם מזדיינים

צורחים 

נהנים

בזמן שהמוח שלי פשוט נמס מרוב צורך.

אוי אלוהים

הרעב

כשהוא משכיב אותי על הגב

ברכיים מורמות

ידיים קשורות לעקבים

חשופה כל כך

חסרת אונים כל כך

כשהוא מחדיר פנימה את הכדורים החלולים האלה

והאגן שלי זז מאליו

נטרפת מבפנים

נואשת למגע בדגדגן 

משוועת לתחושת החדירה

לשפתיים הנמתחות

הצורך לשאוב אותך לתוכי

עמוק

אלוהים איך שאני מתערפלת

שוקעת

מאבדת את עצמי

מדרדרת לתהומות של תחינה

ובכי

כן, ככה הוא הופך אותי לזונה.

שם - כבר אין לי גבולות. 

כן, התקפי הבכי

כשהרעב בלתי נסבל

כשאי אפשר יותר לסבול את זה

למה??????

על חוף הים

על הברכיים

פרקי ידיים קשורות לאחור

לפרקי כפות הרגליים

חולצה מכופתרת פרומה

ופי מלא…

בזה אחר זה…

משומשת.

מתחננת.

לסיפוק שלא יגיע לעולם.

אלוהים

הצורך הנורא

הצורך החולני

להילקח כמו שאני צריכה

כמו שאני לא מעיזה לומר

כבר בלתי אפשרי לשאת אותו

לסבול אותו

אלוהים

בבקשה

גאולה

של הערפול

של המבט הזגוגי

של אפיסת הכוחות 

שכל מה שעומד לי על קצה הלשון 

זה

״בבקשה״.

״קחו״.

פשוט בוכה

באוטו

כל הדרך לעבודה

לא יכולה יותר

עם הבדידות

עם הרעב

די כבר!

אלוהים

 צורך

שלא

נותן 

מנוח.

הצורך שצובע הכל באי שקט 

הצורך שמנהל אותי

את גופי

הצורך לשוב לכאן שוב

לצוד

או בעצם להיות ציד

לא יכולה יותר

מרגישה אובדן שליטה על חיי

ללא כיוון

ללא מסגרת

מתפזרת

עד שלא יהיה מי שישים אותי במקומי 

שינהל אותי

ואת הצורך הנורא.

על ברכיי

ידיים קשורות לקיר

מעל הראש

פי פעור

והוא לוקח.

עמוק.

מחזיק את ראשי.

משתמש.

אני צורחת מתוך החנק

מושכת ללא הועיל בחבלים.

אני נאבקת

והוא גונח

ואני מרגישה כל כך חיה

להיות כלי כזה

בשבילו.

הוא אוחז בחוזקה במתניים

משופדת.

חייבת תזוזה…

חייבת גירוי

חייבת את התנועה,

והוא לא נותן.

אני משתוללת

לא להימלט

אלא רק לגרום לזין הזה לנוע

החוצה

פנימה

אבל לא.

אלוהים שייגע בדגדגן

אבל לא.

אני צורחת

״בבקשה״

אבל הוא רק אוחז.

מרגישה את פעימות הזין

שומעת אותו גונח

אלוהים איך שהוא משתמש בי

חסרת אונים…