|
|
|
בראש שלי בוקה ומבולקה,
הלב דואב ובחזה מועקה.
אני חושב, שאקח לי דקה
ואכוון את הלוע לרקה.
אזעקה!!!
על דלת ההורים דפיקה.
מבט מבוהל נענה בשתיקה.
צעקה!!!
להירגע כולם, זו בדיה ודחקה (במלרע).
לא מזמן חזרתי מהלשכה.
הייתי משועמם, אז עשיתי בדיקה.
(וגם מזל טוב מראש. חיבוק ונשיקה).
אני כנראה אמות אדם חכם.
אין סוף לאכזבות...
אדישות אופפת אותי.
רגשות מתקהים,
חוסר אכפתיות.
מצב פיזי תואם.
ואז צבר של אמוציות, משום מקום:
עצבות, שנאה עצמית, עצבות.
חזרה לאפאתיות.
איזה כיף שמחר מתחיל יום חדש...
המכונה לא מפסיקה לטחון אותנו.
הטוב לא תמיד גובר על הרע.
הצדק לא יוצא תמיד לאור.
ההגינות בד"כ תשאיר אותך מאחור.
החכמה לא תמיד עדיפה על הטיפשות.
הבורות מנצלת את הידע ומאושרת ממנו.
השקר לרוב משתלם.
המוסר לרוב מעכב התקדמות.
האלימות, פעמים רבות, היא הפתרון.
כל שטיפות המח שעברנו, פוגעות לנו באושר.
האהבה לרוב מנצחת,
אבל כשהיא מפסידה,
בד"כ מדובר בתבוסה מפוארת...
עדיף אושר זול
על פני סבל נשגב.
