|
|
|
לא ברור למה חזרתי לשם אתמול...
הרוב המוחלט זה אוסף טרולים ושבורות ומה שהכי מעצבן זה להיכנס למבוך ולהתחרמן ופתאום נצמד אליך בן 60 שמשחק עם הזין שלו ומסרב לעוף.
ואיפה בדיוק השומרים שאמורים לוודא שאף גבר בודד לא ייכנס לאיזור המיני?!
וכמה פרחות וערסים...
איפה הסינון...
*מביש*
*מקום פח*
הכירו את ד'.
בן 35, נשוי +__ ילדים. מתגורר בדירת גג ב____.
ד' הוא ___במקצועו, לא מהמוכרים בתחומו.
בודדים יודעים שד' היה מועמד לקבל פרס בטחוני על פעילותו המיוחדת ביחידת מחקר ייחודית.
פרס שהיה מקבל בוודאות, אילו לא היה דבקות בו שמועות על התנהלות לא ראויה עם נשים אליהן נחשף במסגרת פעילותו.
משרדו נמצא בבית.
כל מי שמכיר אותו, מספר על אדם שקט, צנוע, חכם, מוכשר, יצירתי, חד, מתרחק מהתקשורת כמו מאש.
כזה שלא תמצאו את השם שלו בכותרות העיתונים.
אבל ד' הוא האיש מאחורי הקלעים של _____, ____, ______, ______.
אין _____ שנעשתה בלי ידיעתו, בלי דעתו. יש מי שאומרים שהוא גם האחראי ל_________.
ניסינו לפנות ללקוחותיו, לדלות מהם מידע בנוגע לחייו האישיים, אולם איש מהם לא ידע להשיב לשאלותינו.
ממידע שהגיע אלינו, מסתבר כי לכאורה ד' ניהל חיים כפולים.
מצד אחד ____ מצליח. בעל משפחה לתפארת, אדם טוב לב שהשיג הכל בשתי ידיו.
ד' גם מחזיק בתפקיד ציבורי כ _______________ ורשומים על שמו הישגים לא מבוטלים בתחום המחקר המודיעיני.
אולם מצד שני, מתגלה לנו במסגרת התחקיר, כי במקביל לנישואיו, לכאורה אותו ד' היה נוהג לנהל קשרים מיניים מורכבים עם נשים אחרות.
קשרים בעלי אופי בדסמי, הכוללים סקס אגרסיבי ארוך ומתיש, משולב צעצועים, ספאנקים, סטירות, משיכות שיער וכיוצ"ב.
אדם מסתורי, מחויט, מחליף מספרי טלפון, מכוניות, עושה שימוש בשמות בדויים.
ד' היה ידוע באתר האתר האינטרנט הבסדמי "הכלוב" בכינויו "______".
תקופה קצרה לאר מכן, החליף את הכינוי ל"________".
מעט הנשים שהצלחנו לאתר ולשוחח איתן על ד' סירבו לדבר עליו.
רק אחת מהם, ש' (שמה שמור במערכת), הסכימה להגיד לנו משפט אחד עליו:
"ד' ואני הכרנו ב"כלוב" (הכוונה לאתר האינטרנט - ג.פ). ניהלנו קשר כ-___ חודשים יחד.
ד' הוא אדם _______ _______ __________. תמיד מביא הפתעות. סודו יישמר איתי. זה כל מה שאני יכולה להגיד עליו".
הנה כאן בסרטון, רואים את ד' (בעיגול) יוצא מכיוון ביתו אל ________ ב______.
בסרטון השני, נראה ד' ביחד עם אנונימית נכנסים לאותו _____ ועוזבים אותו כעבור 4 שעות.
השניים צוחקים. ואני אומר לך קושמרו - משחקי קופסא לא היו שם.
שיהיה ברור, ד' והנשים המעורבות לא ביצעו כל עבירה.
יחד עם זאת ברור כי מתחת לפני השטח והמציאות השבלונית בה אנחנו חיים, יש עולם שלם מלא במיסתורין.
לא הצלחנו לקבל את תגובתו של ד'.
ואז התעוררתי מהחלום...
כוס אמק, רק זה היה חסר לי...
אושר. כולנו רודפים אחרי האושר.
מהו למעשה אושר? מהי הצלחה? מהי מטרת החיים?
תשובות אפשריות - גידול ילדים לתפארת, זוגיות נהדרת, הצלחה בעבודה, צבירת רכוש והון.
כל התשובות נכונות למעשה. אני גם די עומד בהן. בכל הצניעות.
אז למה אני לא מאושר?
בעיקר כי אני לא מסתפק במה שיש לי.
ובעיקר כי עבורי התשובות למהו אושר הן גם ובעיקר - צבירת חוויות. אהבה. ריגוש. סקס מטורף.
אני רוצה להתרגש כל יום, אני רוצה כל יום חוויה חדשה אחרת, אני רוצה להזדיין המון, אני רוצה להתרגש המון.
אני רוצה לצחוק, להשתכר, להתמסטל.
אני רוצה לחיות.
ממש לא בא לי "שגרת בית-עבודה-ילדים".
אגואיסט, נרקסיסט, קונטרול פריק, מתנשא, חוצפן - יש בזה משהו.
אבל - זה אני.
העובדה הכי מצערת אותי היא שלצערי אני נאלץ לשקר המון.
חי חיים כפולים.
משקר לאשתי, למשפחתי ולחלק ניכר מהחברים.
זה נורא.
באמת נורא.
קשה לי עם זה מאוד.
נטל שאני נאלץ לשאת על כתפי.
האחרונים שזה מגיע להם.
אישתי לא מבינה אותי, למשפחתי אפילו לא אעז לספר.
"תתבגר", "העיקר הבריאות", "תתאפס", "תתאזן", "תהנה ממה שיש לך".
וואלה - לא בא לי.
בא לי לחיות.
בא לי עוד.
ברזיל 2014. שם הכל התחיל.
האמת שהרקע נבנה עוד הרבה קודם.
רק שבברזיל כל פיסות הפאזל של חיי האישיים התחברו.
טסנו לראות כדורגל. לחודש.
3 חברים הכי טובים.
נשוי ו-2 רווקים תל אביבים כובשים.
עבור שלושתנו זה היה לא פחות מעוד חלום שמתגשם.
בישראל באותה שעה מתחממים העניינים ורוחות מלחמה לוחשות.
אין מי שמקורב אלי שלא כעס או התאכזב שאני עוזב עכשיו הכל וטס, משאיר אשה+3 ילדים+עבודה ונעלם זמנית. ועוד לברזיל...ליהנות...
לא התנצלתי (באופן כללי אני לא הטיפוס המתנצל), החיים שלי היו שרופים במידת מה.
השגרה שחקה את עצמותיי, הנשואין לאשה א-מינית הכו בי שוב ושוב.
טסתי להגשים את עצמי.
גשם מטורף תפס אותנו בריו.
חיפשנו מקום למצוא מחסה.
נכנסנו לבניין עצום ומהר מאוד הבנו שבקומה העליונה כנראה יש מסיבה.
3 דקות מרגע הכניסה, בעודי מכניס את העודף לארנק ובוחן קופוני שתיה שרכשתי, ניגשת אלי בחורה מדהימה. מהיפות שראיתי.
שמה - לאיס.
משכה אותי ביד. שאלה מאיפה אני. מי אני.
"ישראל" הסתבר לי כתשובה מנצחת.
רקדנו, שתינו, צחקנו.
נזכרתי בחברים שלי רק אחרי שעה שהם במקרה נתקלו בי בבר.
חששתי כל הזמן שהיא זונה. רוצה לחמוד את כספי ואולי לחמוד אותי, בדומה לתעשיית הזנות בתאילנד.
משהו באנגלית המעולה שלה אותת לי שהכל בסדר. בהמשך הערב סיפרה שהיא רופאת שיניים.
לא ממש האמנתי לה, אבל...
השתכרתי.
כך או כך כבר לא היה לי אכפת.
המגע שלה היה מהפנט, המבט חודר וחושק בי, הרגשתי חי ורצוי כמו שלא הרגשתי שנים.
עוד טקילה ועוד טקילה ופתאום הבנתי שאני בכלל לא משלם אלא השתיה זורמת מעצמה.
רקדנו, צחקנו, השתכרנו, התנשקנו, התחרמנו.
נסחפתי.
מעולם לא עשיתי זאת קודם.
משהו בער בי והדליק את האור שהיה כבוי.
נפרדנו בנשיקה והחלפת מספרי טלפון.
שיקרתי לה. שיקרתי בשמי, בסטטוס, במטרת שהותי בריו, בזמן שהותי...בהכל...
למחרת שוחחנו.
לאיס מצחקקת ומזמינה למסיבה נוספת.
ארגנתי את החברים ואספו אותנו בשיירת רכבים מפוארים.
פה חשדתי...
כל שאלותיי נענו בצחקוקים ובהרמת כוסות "לחיים" בין לאיס לחברותיה, ולחברי...
נכנסנו למסיבה מטורפת תוך שאנחנו עוקפים תור עצום ועולים למסיבה דרך מעלית שירות ממרכזה של מסעדה, מלווים בפמליה עצומה של אנשים ומאבטחים.
היינו בהלם. הכל קרה מהר. זרמנו.
הגענו למעין חדר vip.
הופעה מטורפת של האמנים הכי טובים מברזיל פלוס די ג'יי ידוע מחו"ל.
כיף עצום. אי אפשר לתאר.
ביקשתי לשלם עבורנו בסוף הערב.
מנהל החדר צחק.
באנגלית קולחת הוא אמר לי:
All good bro
You with lais
אז מה אם אני עם לאיס?!
פאקינג רופאת שיניים לא?! מה זה קשור?!
הסקרנות גמרה אותי.
לקחתי את מנהל החדר הצידה ואמרתי לו:
"ספר לי על לאיס. מה העניין איתה?"
הוא צחק והופתע: "דוכסית אחי. היא דוכסית. הכל שלה/של אח שלה/של אבא שלה! אבא שלה הוא הפאקינג מושל של המחוז!"
וואו.
זה היה שוק. מצד אחד שמחתי ומצד שני פחדתי.
פחדתי ממש...אולי לראשונה בחיי...
שיקרתי לה המון...
סוף הערב הגיע.
לאיס לקחה אותי לביתה.
בית מדהים. חדר מדהים. מיטה מדהימה...
התנשקנו בלהט, הפשטתי אותה משמלתה.
לפתע, תפסה בידי בחוזקה וציוותה: "תסטור לי!"
הסמקתי, לא הבנתי, לא רציתי...
פניה היו כל כך יפות, חיוכה רחב ומקסים.
כשראתה שאני לא משתף פעולה, תפסה בידי וסטרה לעצמה.
סטירה אחר סטירה אחר סטירה.
האדרנלין בגוף זרם ללא הרף.
משהו נדלק.
כמו שד שהיה רדום המון זמן בגופי.
הכל נראה היה טבעי כל כך.
עולם שלם של טאבו התנפץ.
הכל מותר. מותר להכות. מותר למשוך. מותר לנשוך. מותר חזק. בכוח. ללא עכבות.
בהמשך, פתחה בפני את ארון המשחקים שלה.
המציאות עולה על כל דמיון.
פשוט כל אביזר וצעצוע אפשרי היו שם.
צחקנו והזדיינו שעות.
מאז אני לא יכול אחרת...
הייתי בתול עד ברזיל.
אוי ברזיל...
נעלמתי לה. זבל שכמוני. טסתי חזרה לארץ.
שיקרתי שאחזור בשבוע הבא.
בכיתי כל הטיסות חזרה הביתה.
הרגשתי רע עם עצמי.
הרגשתי רע עם החיים אליהם אני חוזר.
רע עם החיים אליהם לאיס חוזרת.
אמון בגברים כבר לא יהיה לה, כך חשבתי. כך חששתי. הרגשתי עם זה נורא. שנאתי את עצמי, התביישתי בעצמי, הייתי שם את עצמי בכלא על דבר כזה. הכאב והבושה חרוטים בי.
לתדהמתי, לאיס לא ויתרה.
יום אחד, כעבור כחודש ימים, קיבלתי הודעה לטלפון הנייד הישראלי שלי:
"______(שמי האמיתי), מתי תספר לי את האמת? לאיס"
מיד השבתי:
"אני לא מסוגל להתמודד עם האמת, האמת היא מה שהרגשתי ומה שהיה בינינו באותו שבוע בריו,
כל שאר החיים שלי זה שקר אחד גדול"
היא שלחה חוקר פרטי לישראל והוא מצא אותי
היינו בקשר טלפוני מספר חודשים, היא קיבלה אותי איך שאני,
רצתה לבוא, רצתה שאבוא, רצתה שנגשים את עצמנו ואת החלום שחלמנו שם יחד.
החלום נשאר חלום, המציאות חזקה מהכל.
הקשר דעך אט אט.
ואני רק נשבעתי שאמשיך להגשים את עצמי.
והצעד הראשון - בניתי לעצמי תיק אביזרים וצעצועים מיוחד משלי...
