מסעותיי בארץ הפלאות

רצוי עם שיער ארוך ושחור, שגר קרוב, שמשעמם לו ויש לו בירות כי אני לא הספקתי לקנות

יצאתי עם מישהו לדייט,  הוא אמר שהוא במערכת יחסים פתוחה... הכל היה נהדר, הבחור ממש מקסים... היו לו תירוצים במשך 3 שבועות למה הוא לא יכול להיפגש, ואז שקבענו שוב , הוא התקשר שעה לפני להגיד שחברה שלו לא רוצה שניפגש יותר.

בסך הכל פגשתי אותו פעם אחת, אבל כ"כ קשה למצוא מישהו שמתאים, שנראה טוב, שאפשר לפתח שיחה, שהעדפות המיניות דומות...

לפני כמה ימים יצאתי לדייט עם מישהו שצעיר יותר ממני, התמזמזנו קצת והוא אמר שנידבר.. אבל הוא לא כתב לי כמעט כבר יומיים, ואני זקוקה למישהו שאני לא אצא לו מהראש ושיכתוב לי כל יום כמעט, שהשיחות יזרמו ושאני לא אשבור את הראש איך לפתח שיחה..

מנסה להיות בלי ציפיות בכלל וזה מוביל ליאוש.עוד הרבה זמן עד ששוב פעם ניפגש, אני והדייט שלי. האמת שציפיתי להרגיש יותר,  הוא בחור מושך, השיחה זורמת ואנחנו באותו ראש. אבל שוב, לא הרגשתי דבר. החשק נעלם וברור לי שזה כבר לא קשור לאף אחד. כיצד אני חוזרת שוב להתרגש. להרגיש. האמת שהתקשורת והצפייה מעניינים אותי יותר.. שהדבר עצמו מגיע, אני מבינה שזה מאכזב,וזה סימן שהגעתי עם ציפיות כלשהם ושיקרתי לעצמי.

שלא יברח ממני ומהכובע שלי

שירכב איתי על המטאטא שלי

לארץ הפלאות

כבר שום דבר לא מרגש אותי, אני כ"כ משועממת

רוצה להכיר מישהו אמיתי ובוגר, שיכיל אותי ויבין אותי

רוצה משהו חדש ושונה, לצחוק ולעשות שטויות...

האם זה אומר שאני לא בבדסמ?

אני כן אוהבת את המשחק, אני כן אוהבת סקס אחר

בינתיים אין לי כוח לכלום ולאף אחד

התאיישתי

ויחסי שליטה, איך זה בדיוק עובד ביחד 

מבחוץ נראה כאלו אין לי בכלל בעיות

אני בת 26 ועברתי בחיים יותר מבנאדם בן 40

ואת הרוב לא אוכל להגיד, או שבני אדם לא יוכלו להכיל

את הרוב רצוי להדחיק

אני יודעת שנמשכתי לעולם הבדסמ לפני הטראומות, אבל אין ספק שאיך שגדלתי השפיע על המיניות שלי

קשה לי להתחבר, קשה לי להפתח.. שאני כן.. זה בא עם רגש גדול ולרוב אני נפגעת

רוב הזמן אני מעדיפה להדחיק כל רגש, להיות אטומה. כל הרגשות מסוכנים, ביחוד הטובים.

כנראה שאני לא יודעת איך

אחרי שנפגעתי ככ הרבה

אני כבר לא סומכת על איש

אני פוגעת באנשים

אני אגואיסטית

אני יודעת שתמיד בסוף אני אשאר לבד