אני איש של ניגודים
מצד אחד מת על ספורט אתגרי מצד שני מת על שחמט
מצד אחד אוהב לטייל מצד שני אוהב ללמוד
מצד אחד בקטע של החיים הטובים מצד שני תמיד מחזיק תוכנית גיבוי לתכנית גיבוי.
אני מרגיש מצד אחד מאוד עדין , יכול להתרגש מסרט דרמה , להתלהב ממבנה גלקסיה או מריח של פרח
מצד שני יש בי מין קטע שחור בנשמה, אני נהנה משליטה , אני נהנה מהרגע הזה שאני מרגיש בו שליטה מלאה .
אני לפעמים חושב על הדברים שמדליקים אותי וזה גורם לי להרגיש רע עם עצמי .
איך אני יכול לקרוא לעצמי אדם כשאני נהנה מכאב של מישהו אחר ? למה זה הופך אותי ? האם אני אדם רע? או אולי פשוט חסר ניסיון?
למה כשמישהי צורחת מכאב זה עושה לי את זה ? ולמה אני כל כך שונא את זה שזה מה שמדליק אותי ?
איזה צורה יש לחרדיות שלי כבתוך תוכי קיים חור שחור , רוע צרוף ?
האם אני אצליח אי פעם להשלים עם עצמי ? האם אוכל אי פעם לקבל את עצמי או לתקן את עצמי ? האם אצליח אי פעם לשלב כאלו דברים בעולם שלי ?
# מחפש_נשמה_שכבר_חצתה_את_הים