ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומנה של כלבה

כאן אפרסם את התפתחותי בדרכי להיות כלבה חובבת זרע, שכל מטרתה לענג כמה שיותר זרגים, על מנת לזכות בנוזלי תאוותם המשובחים
לפני שבוע. שני, 2 בספטמבר 2019, בשעה 19:41

זה מה שאני, לפחות אם הבנתי נכון את ההגדרה חח. אבל מה שזה אומר בעצם זה שאני לא נמשכת למגדר מסוים, המשיכה שלי היא יותר לאישיות, דמות, לא ברור לי בדיוק מה זה שם.

כן ברור לי שהיא צריכה להיות דומיננטית, להרגיש בנוח לתת פקודות ולהיות בשליטה, לקבל את זה כמובן מאליו, מאוד עושות לי את זה דמויות כאלה, במיוחד אם הן גורמות לנו להאמין בהן ובעליונותן. אני לא מדברת כאן על בנות אם זה לא ברור, אלא על דמויות.

התחלתי קשר שייכות חדש היום, אני מקווה שזה יהיה יותר רציני הפעם, גם מרגיש לי ככה, קשר אונליין כרגע אמנם, אבל האופציה להביא אותו למציאות נראית מאוד ריאלית וקרובה, טוב זאת רק ההתחלה, אבל ההתרגשות בבטן מדגדגת. 

אני מקווה שזאת הפעם באמת, ומצאתי את הקשר שלי, לפחות לשנים הקרובות, מאוד רוצה את זה, וגם אחרי הכל יומולדת שלי היום, וזאת המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש לעצמי.

אז זהו, מרחפת לי קצת היום, מרגישה כמו בחלום,

ערב נפלא

במבי חולמת ומגשימה?

לפני חודש. שני, 12 באוגוסט 2019, בשעה 18:13

טוב אז אני יוצאת לחופשה בעוד מספר חודשים, חופשה עבה חח, חצי שנה, עם סכום יפה בעובר ושב וגלובוס בכף היד, עכשיו מחפשת ומתלבטת, איזה כיף :)

אבל אני מוצאת שהחיפוש שלי הפעם שונה, אני פחות מחפשת מקומות, יותר מתעניינת במצבים. אני חושבת שתקופת החופש הזאת היא הזדמנות נפלאה לחקור את הנשיות שלי בצורה הרבה יותר אינטנסיבית ומלאה, ובמקום שארגיש הרבה יותר בנוח (רחוק מפה חח).

אז בהתחלה בדקתי יעדים מועדפים ברמת הליברליות והפתיחות החברתית, ואכן יש כמה פייבוריטים, קנדה, ניו זילנד, אירופה כמובן, טוב לפחות חלקה. עכשיו שלב ההכרויות, מתקשרת יותר ויותר בזמן האחרון באתרים מח"ול, פטלייף ואחרים, שיותר מכווני סיסי (אוף סיסי סושיאל כל כך חסר לי עכשיו). התחלתי להכיר אנשים מהעולם, שוב, בסופו של דבר זה יכול להיות נחמד לנסוע למישהו/מישהי, שוב.

אבל בסוף, כמו שאני מכירה את עצמי, כשתגיע השעה שלי לטוס, אסע לשדה התעופה, ואעלה על המקום הפנוי בטיסה הבאה שתהיה לי, שוב.

פעם שעברה זה נגמר ברומניה, לכו תדעו לאן אגיע עכשיו :)

במבי מתפזרת

לפני חודש. שישי, 2 באוגוסט 2019, בשעה 16:21

האמונה שלי היא הרגש. אני מאמינה שזאת מהותינו, להרגיש ולהתרגש. הבנתי משהו די מדהים בזמן האחרון, עדיין מעכלת חח, אבל חשבתי לשתף קצת, אולי אקבל עוד תובנות בנושא...

כל החיים התייחסתי להתמודדות הזאת של ההיגיון מול הרגש, כמו כולם ניסיתי למצוא את האיזון, וכמו כולם גם ראיתי אותם מנוגדים, רגש מול היגיון.

ופתאום הבנתי את הטעות הגדולה, רגש לא מנוגד להגיון, למעשה הוא המשך ישיר שלו, רגש נובע מהיגיון. וזה לא קורה להפך, היגיון לא נובע מרגש, כך שלמעשה הרגש הוא התפתחות של היגיון, המשך טבעי אצל יצור עם אגו ומחשבה שחווה עונג וכאב.

אולי זאת רק אני אבל ההבנה הזאת די מההמת אותי, אולי קצת מעודדת ומסבירה גם, אני עוד ממשיכה לחפור בה בראש, סתם חשבתי לשתף קצת, 

שבת שלום

במבי מהרהרת

לפני חודש. שלישי, 30 ביולי 2019, בשעה 19:40

דרכים להגדיל חזה ללא ניתוח

כתבה די בנאלית כהרגלו של אתר וואלה, אבל בסוף הם עשו סקר לגבי שביעות הרצון של נשים מהחזה שלהן. אז זו בהחלט הייתה הפתעה לראות שיותר נשים מרוצות מהחזה שלהן(26%) מכאלה שלא (24%), אבל מה שגרם לי לחייך הייתה האפשרות השלישית שניצחה ברוב גורף של 50% :)

 

במבי מחייכת

לפני חודש. שני, 29 ביולי 2019, בשעה 18:50

והוא ישן במיטתי...

כך נקרא הפלאג הראשון שקניתי, כינוי שדי הולם אותו למען האמת. הוא כמובן אדום, ולא גדול במיוחד, ברשת הוא מוגדר כבינוני, כשקיבלתי אותו הוא נראה לי מפלצת. כיום אני מתה עליו, זה הפלאג החביב עלי לשינה, אבל הוא כבר עשה את שלו, הגיע הזמן למשהו חדש. אולי בכלל הפוסט הזה הוא פוסט פרידה :)

אני זוכרת את התקופה שהוא הגיע, במבי החלה אז את צעדיה הראשונים, עדיין הייתי בשם אחר, ניצניה של הנשיות שלי החלו לבצבץ, ואני הייתי כחולמת.

יחד עם זאת, כשקיבלתי אותו, והוצאתי בהתרגשות מהעטיפה, התחלתי להזיע. הוא נראה לי ענק פתאום, לא הבנתי איך הדבר הזה הולך להיכנס לתוכי, והייתי בטוחה שאני הולכת לעשות לעצמי נזק בלתי הפיך. אחרי קצת התייעצויות החלטתי ללכת איתו בהדרגה, כל יום קצת יותר, אפשר גם כל כמה שעות.

הצבתי לעצמי יעד של שלושה ימים להכניס אותו במלואו ועמדתי בו. הרגשתי גיבורה, הוא לא כאב כשהיה בפנים, אולי רק קצת הרגיש לא בנוח. אבל האמת שאני לא כל כך זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי עם הפלאג, יחד עם זאת, אני לעולם לא אשכח את הפעם השניה.

למה ככה? פשוט, כמו שציינתי, אחרי שהוא נכנס במלואו הרגשתי מנצחת. שעברתי את החלק הקשה מכל, ושום דבר כבר לא יכול לעצור אותי בדרכי להפוך כלבה אנאלית. ואז כעבור מספר שעות הוצאתי אותו. בלי יותר מדי מחשבה, פשוט פלטתי אותו החוצה, וזה היה הדבר הכי כואב שקרה לי, לפחות באזור ההוא. הייתי בטוחה שהחור שלי נקרע לגזרים. כך שכשהגיעה הפעם השניה, מרגע שהכנסתי אותו כל המחשבות שרצו לי בראש היו על הרגע שאצטרך להוציא אותו, וזה לא היה נעים בכלל.

יחד עם זאת יש לי זכרונות כל כך רבים וטובים ממנו, כך שבהחלט אזכור אותו לטובה ותמיד תהיה לי פינה בלב אליו.

במבי נוסטלגית

לפני חודש. רביעי, 24 ביולי 2019, בשעה 20:56

   המשך הערב והלילה של שישי היו עבור פליסיטי הגשמתה של פנטזיה. מעבר לשירות הרגיל ששירתה את ג'ק ומוניק, הם שיחקו בה גם כצעצוע המין שלהם. היא נחדרה ומצצה באינספור תנוחות, ליקקה וניקתה, ליטפה והוצלפה, סגדה, וסגדה וסגדה. היו רגעים שהיא הרגישה כאילו הם נכנסים לה לראש, שולפים את הפנטזיות הכי כמוסות שלה, ומממשים אותן אחת לאחת. 

   בערך בחצי הלילה, כשהספיק להם לשחק בה, שוחררה פליסיטי לחדרה לנוח. היא הייתה מותשת, ולא מעט חלקים בגופה כאבו. היא צנחה על המיטה כשהגיעה לחדר, לאחר שהסירה את האיפור בחדר האמבטיה, לא טורחת אפילו להסיר את העקבים. היא נרדמה מיד, מאושרת כפי שלא הייתה מימיה. 

   לאחר שעות ספורות של מנוחה רטט הפלאג והעיר את פליסיטי, היא קמה מיד ואצה לחדרם של אדונה וגבירתה. היא נכנסה וירדה על ברכיה, רק מוניק הייתה שם, עדיין ישנה. פליסיטי הניחה שכנראה ג'ק קרא לה, וניגשה לחדר האמבטיה. היא נקשה קלות, "היכנסי מתוקה" קרא לה ג'ק והיא נכנסה. ג'ק ישב על האסלה וקרא עיתון, "אני תכף מסיים" היא אמר לה בחיוך, "כן אדוני" אמרה פליסיטי וכרעה לצידו, כפי שלימד אותה לפני יומיים, זה כבר פחות הגעיל אותה, ויותר ריגש אותה. 

   בכלל ג'ק ומוניק ידעו איך לרגש אותה, לפעמים היא הרגישה כאילו היא באמת נוצרה עבורם, כאילו הצרכים שלהם הופכים לשאיפותיה הגדולות ביותר. כשסיים ג'ק פליסיטי ניקתה אותו בשקדנות וקפדנות כפי שלימד אותה. לאחר מכן שטפה את פניה, רק מבחוץ, וג'ק שלח אותה להכין לו קפה. אך תחושת האושר שעטפה את פליסיטי אך לפני שעות ספורות, התחלפה עתה בעצב כבד. הוא הגיעה מהמחשבה בראשה שהזכירה לה שיום שבת היום, והנה כל הקסם הזה הולך להתפוגג בעוד מספר שעות. 

   היא החליטה להתנער מהמחשבות האלה, ולנסות להנות מהזמן שנותר לה, אך היא לא הצליחה לגמרי, והתחושה הלא נוחה, אפפה אותה לכל אורכו של היום. לא קרה הרבה באותו יום, מוניק וג'ק בעיקר נחו, פליסיטי בעיקר המתינה, מבצעת מפעם לפעם מטלה שנדרשה לה, התחושה הייתה של ציפייה לערב.

   בערב פליסיטי הייתה בחדרה, בסביבות שבע הפלאג רטט, מזמן אותה לבעליה. היא הזדרזה אל הסלון, לבושה עקב וחוטיני שחור בלבד, מוניק וג'ק ישבו זו לצד זה והיא נעמדה לפניהם, "קראתם לי גבירתי? אדוני?" היא שאלה בציפייה. "כן מתוקה" אמרה מוניק, "תתפשטי לגמרי" אמר ג'ק, " את הולכת להיוולד מחדש, וערום הולם את המאורע". פליסיטי צייתה, הורידה את התחתון וחלצה את נעליה, "גם את הפלאג אדוני?" היא שאלה, ג'ק הנהן בראשו והיא שלפה אותו. "איפה המפתח של הכלוב?" שאל ג'ק, "אני חוששת שנשאר אצלה גברת דנה" אמרה פליסיטי, "יש לי ספייר" אמרה מוניק בחיוך, "אבל אני לא בטוחה שהיא צריכה להוריד אותו, לפחות עד שהחמוד שלה יאולף, ולא יהיה לה צורך בכלוב יותר". "אני מסכים" אמר ג'ק לאחר שחשב לרגע, "הכלוב ישאר בנתיים" הוא המשיך לפליסיטי, "בואי ניגש לעניין".

   "נהנית בסוף השבוע איתנו מתוקה?" שאל ג'ק, "כן אדוני, מאוד" ענתה פליסיטי, "היית רוצה להמשיך לשרת אותנו עוד? באופן קבוע?" המשיך ג'ק. פליסיטי ידעה שהיא אמורה לענות על השאלה הזאת פעמיים, אבל החליטה לוודא בכל זאת, "אני אמורה לענות על זה גם אחרי שאגמור, נכון אדוני?", "נכון מתוקה" אמר ג'ק, "אז בוודאי שאני רוצה" אמרה פליסיטי, היא עדיין חשה עצובה, מתוך הבנה שלא תוכל לענות את אותה התשובה לאחר שתגמור. "יופי אני שמח לשמוע" אמרה ג'ק, מוניק מחאה כפיים בהתלהבות, "יאיי" היא אמרה.

   "עכשיו בואי נתקדם" אמר ג'ק, "הגיע הזמן שתגמרי, ושנגיע להחלטה סופית". "בשביל זה אני צריכה את המפתח אדוני" אמרה פליסיטי, תוך שהיא מביטה במוניק. מוניק הנהנה בראשה לשלילה מחייכת, "ממש לא צריך" אמר ג'ק. הוא נעמד מאחורי פליסיטי, הצעיד אותה שני צעדים וכופף אותה לעבר השולחן הנמוך, כך שישבנה הזדקר מעלה. הוא לקח חומר סיכה מהשולחן ושימן אותה טוב טוב, עם שתי אצבעות. אז חדר אליה עם אצבעותיו, חוקר אותה, מברר איזה קול מוציא מגע מסוים, ובאיזה נקודות היא מאבדת שליטה מעונג.

   אז הפשיל את מכנסיו וחדר אליה, לאט בתחילה, הרגיש לה שהואיודע בדיוק מה הוא עושה, כאילו היה איברו בעל הבית של ישבנה, והוא מכיר כל פינה בו. הוא העלה מעט את הקצב, מעביר בה רטטים של עונג, גורם לה להאנח בחוסר שליטה. הקצב המשיך לעלות, ואיתו רמות העונג, הגניחות הפכו לאנחות. בשלב מסוים, כשכבר זיין אותה במרץ, פליסיטי הרגישה שהיא עומדת להתפוצץ, אז אחז ג'ק במותניה בחוזקה, משך אותה אליו בכוח, והשאיר אותה צמודה אליו, גומר בעומקה. באותה שנייה ממש התפוצצה גם פליסיטי, ומבעד לחור הכלוב החל לזרום הזרע ששוחרר סוף סוף, פליסיטי גמרה.

  ג'ק יצא ממנה ופליסיטי נפלה על הריצפה כמו בובת חוטים שנעזבה לפתע. התחושה שעטפה אותה הייתה מופלאה, היא בחיים לא הרגישה טוב כל כך, כאילו כל הגוף שלה התפוצץ מעונג, כל תא ותא, לא הייתה לה גמירה כזאת מימיה.  בעירפול חושיה היא שמעה את שאלתו של ג'ק, "ובכן פליסיטי, היית רוצה לשרת אותנו באופן קבוע?".

   השאלה החזירה אותה למציאות. היא התחילה לבכות, אבל היא לא בכתה הפעם בגלל שהחוויה הזאת נגמרת. היא ידעה שזה לא אפשרי עבורה לצאת כך אל העולם, לספר למשפחה שלה, לאמא, לחברים לשכנים, היא ידעה שלא תוכל לעמוד מולם. אבל החוויה שעברה עכשיו הפכה דבר נוסף לבלתי אפשרי עבורה, היא לא יכלה לסרב לג'ק יותר, כל שרצתה זה להיות שלו. היא הרגישה צורך להיות לצידו בכל רגע, לא יכולה לחשוב על האפשרות להיות רחוק ממנו, מההזדמנות להרגיש את מה שהוא גרם לה להרגיש.

   היא תעמוד מול כל העולם כדי לקבל את ההזדמנות הזאת, "כן אדוני, אין דבר שארצה יותר" היא אמרה לו. "יפה" אמר ג'ק תוך שהוא מתכופף ואוסף באצבעו מעט מהזרע שלה ומעביר אותו על שפתיה, פליסיטי ליקקה בתאווה, מעבר לעונג הבלתי נתפס, הגמירה הזאת גם השאירה אותה מיוחמת לגמרי. "עכשיו תנקי הכל ותתנקי, מחר תודיעי בעבודה על עזיבה" אמר ג'ק, "תבררי מה הזמן המינימלי שאת מחויבת להישאר. כמו כן תתכנני לך  חור של שעתיים במשך היום, מוניק תיקח אותך למשרד הפנים ותחליפו את השם". "כמובן אדוני" אמרה פליסיטי, והאושר ממלא את ליבה על גדותיו.

 

   

לפני חודש. שני, 22 ביולי 2019, בשעה 17:35

   שש השעות הבאות היו הכואבות בחייה של פליסיטי. על אף שראתה את עצמה די נשית, החליפה לא ראתה איתה עין בעין, ולפחות בהתחלה על כל צעד ושעל היא קיבלה זץ של כאב, שריסן אותה לנוע בצורה הנכונה. גם כשלא הייתה זזה ממקומה, אך תנוחתה לא הייתה נשית מספיק, דאגה החליפה לתקן אותה. ועל אף חביבותם מוניק וג'ק לא חסו עליה, היא עדיין נדרשה לשרת אותם בצורה מלאה ומופתית, ולא נחסכה ממנה שום מטלה. אבל הפעם היא עשתה הכל כאישה אמיתית, כזאת שמשדרת מיניות בכל תנועה וניד. היא עמדה כאישה והלכה כאישה, היא ניקתה כאישה ובישלה כאישה, היא הגישה להם את ארוחתם כאישה ואכלה בעצמה את השאריות ככלבה, כלבה נשית ומיוחמת.

   השעה הראשונה הייתה הקשה ביותר, אחר כך זה השתפר קצת. אבל גם לאחר שש שעות בחליפה, היא עדיין כשלה פה ושם, וקיבלה תזכורת כואבת לכך. אחר הצהריים הלכו ג'ק ומוניק לנוח, ופליסיטי שוחררה סוף סוף מהחליפה. הותר לה להתקלח, ולנוח עירומה בחדרה עד שתיקרא שוב. כמובן שהיה עליה לטפל בעצמה עם גילוח וחוקן כחלק מהניקיון. 

   כשהורידה פליסיטי את החליפה היא הייתה מותשת, כל גופה כאב ודאב, אבל בליבה הייתה שמחה. מעבר לכך שהייתה גאה שעמדה במשימה, היא גם הרגישה שאכן החליפה שיפרה את הנשיות שלה בצורה מדהימה, וכעבור שעות ספורות בלבד, היא הרגישה שגם ללא החליפה כל התנועות שלה יותר רכות וחלקות פתאום. היו לא רגעים בחליפה שהיא הייתה מאוד קרובה לקרוע אותה מעליה, ולצאת מהחיים ההזויים שנקלעה אליהם, אך היא כל כך שמחה עכשיו שלא עשתה זאת. היא נזכרה פתאום שכל החלום הזה עומד להסתיים מחר, והחלה להתייפח קלות, מבינה שמעבר לתנועות, ואולי בעקבותן, החליפה ממש הפכה אותה רגישה יותר.

   אחרי ניקיון יסודי, מבפנים ומבחוץ, היה לפליסיטי קצת זמן לנוח, אף אחד לא קרא לה. אבל היא לא נרדמה, היא שכבה במיטה והמחשבות קודחות בראשה. היא הרגישה בתוך מצב בלתי אפשרי, חלום חייה מתגשם, היא נוגעת בו, טועמת ממנו, חיה אותו, ומחר תאלץ לבחור ולוותר עליו. עברה בה מחשבה מטורפת. היא חשבה לביים את מותה, כך תקבור את חייה הקודמים ותוכל להתחיל לחיות מחדש, כפליסיטי, ללא כל צורך למסור דין וחשבון. המחשבה הזאת גרמה לה זעזוע, לא בגלל שהיא משכה אותה כל כך, היא גרמה לה להרגיש אנוכית, שהיא מוכנה להעציב את הקרובים לה ביותר, רק בשביל שלא תאלץ להתמודד עם מי שהיא מולם. 

   למזלה הפלאג החל לרטוט, מחלץ אותה מהמחשבות המייסרות, אדונה וגבירתה זקוקים לה. היא קמה, לבשה חוטיני וורוד ונעלי עקב, אלה היו המדים שלה להערב. היא ניגשה בחדווה לחדרם, מתענגת וגאה על כל תנועה שלה, פליסיטי נכנסה לחדר וכרעה על ברכיה, "קראתם לי אדוני? גבירתי?". "תראה תראה" אמרה מוניק בהתלהבות, "קומי ילדה" היא ציוותה ופליסיטי צייתה. "היא השתפרה בכמה דרגות תוך שעות ספורות" המשיכה מוניק, "בהחלט" אמר ג'ק, "החליפה הזאת שווה כל סנט".

   בדקות הקרובות הניעו ג'ק ומוניק את פליסיטי לכאן ולכאן, מורים לה להסתובב, להתכופף, לקוד, שוב ללכת, וכן הלאה. פליסיטי שמחה לבצע, היא הרגישה נפלא עם הקלילות של גופה, עם הזרימה, וצייתה בדייקנות וגאווה, חיוך בליבה, היא הרגישה מיוחדת, החיוך התפשט לפניה.

   גם ג'ק הרגיש את מה שהיא מרגישה, "גשי הנה ילדה" הוא אמר לה והיא צייתה בחיוך. "רדי על הברכיים", פליסיטי שוב צייתה, תוהה לעצמה אם חושב לנשק אותה, היא קיוותה שמוניק לא תכעס. ג'ק התרומם והתיישב לצד המיטה, פניו מול פליסיטי. "אין מקום ליהירות במחשבה שלך, תחשבי כנועה, כמו שאת", כל מילה לוותה בסטירה מצלצלת. הדמעות זלגו מעיניה של פליסיטי בחוסר שליטה, מעבר לכאב היא כעסה. היא הרגישה שלא עשתה שום דבר לא בסדר, ושאדןו ג'ק סתם מתאכזר אליה.

   "בואי הנה" קראה לה מוניק לצד שלה, ופליסיטי ניגשה אליה, נושמת לרווחה להתרחק קצת מג'ק. כשהגיעה לצד מיטתה של מוניק ועמדה לכרוע, סימנה לה מוניק לשבת לצד המיטה, וכשעשתה זאת, אספה מוניק את ראשה אליה וחיבקה אותה. פליסיטי החלה להתייפח בכי מר, מוניק דיברה אליה תוך שהיא מלטפת את ראשה, "זה בסדר ילדה, כואב לך, את לא מבינה את ג'ק וכועסת עליו. אבל את עוד תביני, הוא עושה זאת מתוך דאגה לך, על מנת שתדעי את מקומך. את רוצה לשרת אותנו ולהיות הטובה ביותר, איך תוכלי לעשות זאת עם כזאת יהירות בליבך? אולי בעצם את רוצה להיות כמונו?" שאלה מוניק לפתע, "את רוצה לשלוט בעצמך? שישרתו אותך?". "לא גבירתי" אמרה פליסיטי בין בכי לבכי, "טוב לי לשרת, טוב לי לשרת אתכם" היא המשיכה. "אז את חייבת להיות ענווה וצנועה גם במחשבה ילדה" אמרה לה מוניק.

   פליסיטי חשבה על מה שמוניק אמרה, והבינה שהיא צודקת, שעל מנת להיות שיפחה למופת היא חייבת גם לחשוב כנועה כשהיא לפניהם. היא הבינה את ג'ק פתאום, וזה הקל עליה, הוא לא סתם התאכזר. מוניק כאילו קראה את מחשבתה, "עכשיו גשי ותתנצלי בפני אדון ג'ק על כך שגרמת לו להכות אותך" היא אמרה, פליסיטי צייתה, והשמחה שבה לליבה, אך שמחה צנועה וכנועה הפעם, ג'ק ליטף את ראשה בסיפוק.

לפני חודש. ראשון, 21 ביולי 2019, בשעה 17:47

   מוניק וג'ק פרשו לצימר בשלב מסוים, פליסיטי עצמה שוחררה רק בבוקר, לאחר לילה של שירות וזיונים. היא הסירה מעליה את האיפור אך לא נכנסה להתקלח, היא הייתה מותשת. לכן רק פשטה את בגדיה וצנחה לשנתה עירומה, מלבד הפלאג והכלוב. היא קיוותה שגם גבירתה ואדונה עייפים, ולא יזדקקו לה במהרה, היא נרדמה מיד כשהניחה את ראשה על הכר ועצמה את עיניה, יחד עם זאת היא שמה לב שהחלומות שהיא נכנסת אליהם היו בהשראת 24 השעות האחרונות, שהיו המדהימות בחייה.

   לתדהמתה של פליסיטי, כשקמה הפלאג לא רטט. היא התעוררה יקיצה טבעית לאחר שישנה מספיק, זה לא נראה לה הגיוני, היא הייתה בטוחה שהם יצטרכו לה בשלב מסוים. לרגע היא חשבה שאולי הפלאג התקלקל או שהסוללה נגמרה, והתרוממה בבהלה. היא הופתעה לראות את מוניק וג'ק עומדים ומביטים בה מפתח הדלת. מבטם הכיל דאגה וגאווה, כאילו הייתה ביתם ביום שלאחר טקס מסיבת סיום התיכון, זה עשה בפליסיטי תחושות נעימות.

   אבל פליסיטי זכרה מדוע היא שם ומה תפקידה וקמה מיד, "סליחה אדוני, גבירתי, ישנתי יותר מדי...", "ששש זה בסדר" ניגשה אליה מוניק והרגיעה אותה. גם ג'ק ניגש, והם הושיבו אותה חזרה והתיישבו משני צידיה. "היה לך לילה ארוך" אמרה מוניק, "והוכחת את עצמך ככל שיכולת, אנחנו גאים בך". "את נהנית לשרת אותנו פליסיטי?" שאל ג'ק לפתע, "מאוד אדוני" ענתה פליסיטי, "עברו לי עד עכשיו 24 שעות בלתי נשכחות". "יופי חמודה" המשיך ג'ק, "כמו ששמת לב אנחנו דורשים רק את הטוב ביותר, היית רוצה להיות הטובה ביותר עבורנו?". "כמובן אדוני" אמרה פליסיטי בנחישות, "אבל כמו שכבר אמרתי לאדוני...", "אני יודע אני יודע" עצר אותה ג'ק, "מחר בערב יפרדו דרכינו ולא ניפגש יותר, את לא מסוגלת. אבל דווקא בגלל זה, אני רוצה שתנצלי את הסופש הזה עד הסוף, ותחיי את החלום במלואו. תשכחי לרגע שמחר אנחנו נפרדים, תהיי בשבילנו לגמרי כמו שאת חולמת, ותעני לי שוב אם היית רוצה להיות הטובה ביותר עבורנו".

   פליסיטי חשבה על מה שג'ק אמר והבינה שהוא צודק, מוטב לה לפחות להנות מהרגע ולחיות את הפנטזיה. היא עדיין נשארה עם אותה תשובה, "בטח אדוני, אעשה הכל כדי להיות הטובה ביותר עבורכם". "את מדהימה חמודה" אמרה מוניק וליטפה את ראשה, פליסיטי הפנתה אליה את מבטה, ומוניק אספה את ראשה אל חזה וחיבקה אותה. "אבל את מבינה חמודה" אמרה מוניק, "מה שג'ק מנסה לומר, זה שכדי להיות הטובה ביותר, לא מספיק לרצות ולאהוב את זה, צריך גם לכאוב את זה".

   "לכאוב את זה גבירתי?" שאלה פליסיטי בחוסר הבנה, "כן" אמרה מוניק, היא הרימה את ראשה של פליסיטי, אחזה בו בשתי ידיה, והביטה עמוק אל תוך עיניה. "כדי להיות הטובים ביותר, צריך לפחד לא להיות הטובים ביותר, את מוכנה לזה ילדה?". פליסיטי לא יכלה אפילו להסס אל מול העיניים הממיסות האלה, "כן גבירתי" היא אמרה, מוניק חייכה ברוך.

  "אם כך חמודה" המשיך ג'ק לדבר, "בואי ותוכיחי לנו את רצינות מילותייך, גשי לסלון והביאי לי את הקופסא שעל הספה". "כן אדוני" אמרה פליסיטי ואצה להביא את הקופסא, והפרפרים בביטנה מלווים אותה, חלקם מהתרגשות, וחלקם מפחד. 

   כשחזרה פליסיטי מוניק הושיטה את ידיה ופליסיטי הגישה לה את הקופסא. מוניק שלפה מתוכה בגד גוף מלא בצבע וורוד, כולל ברדס לראש ולפנים , הוא היה מרושת לאורכו ולרוחבו בפסי זהב וכסף. יחד עם הבגד הוציאה מוניק מהקופסא משהו שנראה כמו שלט. 

   "החליפה הזאת היא פאר היצירה" אמר ג'ק, "שיא הטכנולוגיה שקיימת, לא רבים זכו ללבוש אחת כזאת, ראי בעצמך בת מזל ילדה", פליסיטי בהחלט הרגישה כך. ג'ק המשיך, "זוהי חליפה חכמה, היא אוספת מידע על תנועת זה שילבש אותה, ומשווה אותה לתנועה הנדרשת, כפי שתוכנתה. כרגע החליפה מתוכנתת להליכה רכה ונשית, שמשדרת מיניות גבוהה. כך שבכל פעם שתנועותייך לא יהיו נשיות, או סקסיות מספיק, החליפה תזרים בך פולס חשמלי באזורים השגויים, שיגרמו לך לכאב בלתי נסבל, ויכוונו אותך לתקן את תנועותייך".

   פליסיטי התלהבה, זה לא הלחיץ אותה כל כך, היא כבר הרגישה שהתנועות שלה די נשיות, אז מקסימום היא תקבל זץ פה ושם. "אני מבינה אדוני" אמרה פליסיטי, "אפשר ללבוש אותה בבקשה?". מוניק חייכה תוך שהיא מגישה לה את הבגד, "אנחנו יודעים שאת חושבת שהשתפרת" היא אמרה לפליסיטי בעודה מתלבשת, "ואכן כולם אתמול ראו בך נערה מאוד חיננית ונשית, אבל כמו שג'ק כבר הסביר לך אנחנו מחפשים רק את הטוב ביותר. עבורנו את נראית אתמול כמו נהג משאית אחרי כמה ליטרים של בירה, זה הולך לכאוב ילדה, אבל זה יהיה שווה את זה. את תודתי לנו אחר כך".

לפני חודש. שבת, 20 ביולי 2019, בשעה 17:07

   לאחר שנחתמו המסמכים הפכה האווירה יותר קלילה. פליסיטי הגישה שמפניה לכולם והם חגגו את ההסכם החדש. אך על אף הרוגע מסביב לכאורה כולם נדמו נלהבים. למיכל ויואב הייתה מין הסתם סיבה ברורה לכך, אך גם אורי ואביטל, שצפו על המתרחש מהצד די המומים עד שנחתמו הטפסים, החלו לשאול שאלות.

   מוניק וג'ק השיבו בחפץ לב על כל שאלה, אביטל שאלה אם יוכלו לספר קצת מה הם מלמדים בהכשרה. "טוב, ישנה קודם כל את ההכשרה הבסיסית" אמר ג'ק, "היא מתחלקת למספר תחומים. תחום אחד הוא העניין הפרקטי, להפוך אותן ליעילות, הן מוכשרות לנקות בחריצות ויסודיות כל חלק של הבית, להיות בשלניות למופת כמו גם להכין קוקטיילים ומשקאות, ובאופן כללי דאגה לכל ענייני הבית השוטפים. תחום נוסף הוא תחום הטיפוח האישי, שגם הוא מתחלק למספר תתי תחומים. בהכשרתן הן ילמדו להיות נשיות לחלוטין, זה יהפוך לטבע שלהן, וזה יתבטא בכל תנועה ותנוחה שיעשו, הן ידעו ללכת על עקבים כמו שאתם הולכים יחפים, וכל הוויתן תשדר סקס, למעשה, ביום יום אין גבר שיוכל לעמוד בפני אלה שעוברות הכשרה".

   בחלומה פליסיטי כל כך רצתה להיות במקום כזה, והיא ידעה שהיא כל כך קרובה, ויחד עם זאת כל כך רחוקה. מוניק המשיכה את דבריו של ג'ק כאילו היו חלק ממצגת שהם מעבירים ביחד, "הן יהיו מומחיות לאיפור, מניקור ופדיקור, ויעברו טיפולי לייזר להסרת שיער. הן יכירו את מיטב האופנה האחרונה, ויכולת בחירת הבגדים שלהן והתאמתם תהיה מושלמת. הטעם האישי שלהן בבגדים יעוצב מאוחר יותר, בהתאם לדרישת הלקוח, רובם מעדיפים אותן בלבוש זנותי, לכן בדרך כלל זה מה שהן יאהבו ללבוש, יחד עם זאת, וורוד הופך לצבע האהוב עליהן כברירת מחדל". מוניק חייכה לאחר דבריה האחרונים והמשיכה, "תחום בסיסי נוסף בו הן מוכשרות, תחום די משמעותי למעשה, הוא הפיכתן לצעצוע המין המושלם. הן לומדות למצוץ, ברמה שיוכלו להכיל את האיברים הגדולים ביותר בגרונן. הן לומדות לאהוב זין, לסגוד לו, ולעשות כל שיוכלו עבורו. המאכל המועדף עליהם תמיד יהיה זרע, והן תמיד יהיו רעבות, ויעשו כל שביכולתן על מנת לזכות בו. הישבן שלהן, שנקרא פוסי או כוס באנגלית, יהפוך לאיבר הסקס מספר אחת שלהן. הן יוכלו לרכב על איברים ענקיים, ויתמחו בתנועות אגן שיגרמו לאימפוטנטים לגמור".

  מוניק עצרה לרגע ומיכל ניצלה זאת כדי לשאול "כל זה בשלב הבסיסי? אז מה קורה בשלבים מתקדמים יותר?". "זה כבר יותר מגוון ומשתנה בהתאם לדרישות של כל לקוח" אמרה מוניק, "אנחנו קוראים לזה שלב עיצוב המוצר" היא המשיכה בחיוך, "למרות שבמקרים רבים הוא יכול להיות הרבה יותר ארוך ומורכב מהבסיס".

   אורי הביט על רגליה של פליסיטי בזמן שהיא ניגשה ומילאה את כוסו של ג'ק, "אתם צריכים אולי עוד עובדים?" הוא שאל את ג'ק, "לא אכפת לי לעבוד בהתנדבות חח". "זה לא יקרה" אמר לו ג'ק, מחייך אף הוא, "אנחנו מתעקשים לשלם למי שעובד איתנו, ולשלם טוב, וכמובן מתעקשים לקבל בחזרה יחס רציני ומקצועי ותמורה הולמת. גם אתה וגם יואב תצטרכו לעבור הכשרה על מנת לעבוד איתנו, הכשרה שתהפוך אתכם לפרי הרבעה. כמובן שתידרשו לשמור על כושר, הבנות שלנו מקבלות את הטוב ביותר". 

   "אבל קודם כל הוא נראה אם אתה עומד בתנאי ראשוני" המשיך ג'ק, "פליסיטי?". פליסיטי הבינה את כוונתו, "עוד לא יצא לי לראות אדוני" היא אמרה במבוכה, ג'ק הביט באורי בשאלה וזה השיב לו בהנהון, "אז הגיע הזמן חמודה" אמר ג'ק לפליסיטי. פליסיטי ניגשה וכרעה בין רגליו של אורי, פתחה את הרוכסן ואת כפתור המכנס, ואיברו של אורי שכבר היה זקור בעקבות מה שהתרחש התפרץ החוצה בקפיצה. "הוא גדול אדוני, גדול מאוד" אמרה פליסיטי לכל צחוקם של כולם, כאילו רק היא ראתה אותו. "ותראי איך הוא מתרגש ממך" אמר ג'ק, "נכון שאת רוצה להודות לו?", "נכון אדוני" אמרה פליסיטי ועטפה את איברו של אורי בשפתיה.  "אפשר?" פנה אורי לג'ק בשאלה, "תעשה איתה מה שאתה רוצה" השיב ג'ק. אורי התרומם, הודף את פליסיטי לאחור, "עם כל הכבוד לפה החמוד הזה, הישבן הזה מתגרה בי כבר מתחילת הערב" הוא אמר והרים את פליסיטי, סובב אותה וכופף כך שנשענה על השולחן, הוא שלף את הפלאג והחל לזיין אותה במרץ.

לפני חודש. שישי, 19 ביולי 2019, בשעה 17:20

   מיכל חייכה, זה החמיא לה שהם אהבו את הצימרים שלה, אבל כל הרעיון נראה לה הזוי, והיא הייתה אדם עם שתי רגליים על הקרקע, "מה כל כך מיוחד בצימרים שלנו?" היא שאלה, "שום דבר" ענתה מוניק בכנות, "פשוט המתחם מבודד ןשקט, מצויד במיטב הטכנולוגיה והאבזור, ובכל הנוחות המודרנית שנדרשת ממנו".

   עדיין, מיכל לא התכוונה לקחת חלק, היא אפילו לא חשבה להתייעץ עם יואב, "זה מחמיא לי מאוד" היא אמרה, "אבל לא נראה לי שנוכל לקחת חלק בפרוייקט כזה, אני בטוחה שתמצאו מקום מתאים אחר...", "פליסיטי תביאי לי את התיק שהשארתי במבואה" קטע לפתע ג'ק את דבריה של מיכל בבוטות, "סליחה" הוא פנה אליה והתנצל, ואז המשיך "מה שאנחנו מציעים זה השכרה של כל הקומפלקס לתקופה ארוכת טווח, לפחות חמש שנים עם אופציה להארכה, לפי תעריף של 600 אלף דולר לשנה, ובתשלום של שנה מראש. תשלום ראשון ומלא יינתן כבר שבוע הבא במידה ותסכימו, במשרד עורכי הדין שלנו בתל אביב". פליסיטי חזרה עם תיק מסמכים והגישה או לג'ק, "יש לי כאן מסמך עקרונות ראשוני שתחתמו עליו הערב במידה ותהיו מעוניינים, לא קרה כלום במידה ולא, אנחנו נמשיך בשלנו ואתם בשלכם".

   זמן מה הייתה שתיקה בחדר לאחר הדברים של ג'ק, מיכל כבר לא הייתה בטוחה שהיא לא רוצה את זה, היא פנתה ליואב במבט שואל. "מה את מסתכלת עלי?" הוא שאל בחיוך, "את באמת חושבת לוותר על ההזדמנות הזאת? איפה חותמים?" הוא פנה לג'ק. "רגע רגע" עצרה אותו מיכל, "אני עוד רוצה להבין כמה דברים". "בשביל זה אנחנו פה" אמרה מוניק, "קחי את הזמן. תשאלי כל מה שאת רוצה". "מה יהיה עם יואב ואיתי? נצטרך לעבור?", "לא בכלל לא" ענתה מוניק, " אנחנו זקוקים רק למתחם ולא לבית עצמו. במידה ותחתמו רוב הסיכויים שתוצע לך משרה במקום תמורת שכר הולם, לאחר הכשרה מסוימת כמו שציינתי, לא מסובכת בכלל".

   "מה איתי? אין הצעה בשבילי?" שאל יואב בעלבון מסוים, "גילינו לאורך הזמן שהבנות מגיבות יותר טוב להדרכה נשית" השיבה מוניק, "כמובן למעט מקרים מיוחדים" היא הוסיפה תוך שהיא מביטה על ג'ק בחיוך. "פליסיטי, כבר יצא לך לראות את הזין של יואב?" שאל ג'ק לפתע, "כן אדוני" השיבה פליסיטי במבוכה, "ומה יש לך להגיד עליו?" המשיך ג'ק, "הוא מרשים, גדול ועבה ויפה אדוני" אמרה פליסיטי. "אז ייתכן שנוכל למצוא לך משהו" אמר ג'ק ליואב שהסמיק קלות אף הוא, "הבנות צריכות להתאמן על הדברים האמיתיים" המשיך ג'ק, "גם כדי להפוך למוצצות המושלמות, וגם כדי ללמוד להפוך את הישבן שלהן לכלי העינוג האולטימטיבי. אתה תוכל להתאים אולי, אבל תצטרך ללכת באופן קבוע לחדר כושר על מנת לשמור על גזרה.

   "אין בעיה" אמר יואב בהתלהבות, פתאום הוא התחיל לצחוק. "רגע" הוא אמר, "אתם עובדים עלי נכון? כל זה מתיחה אחת גדולה, מציעים לי חיים חלומיים חח, מיכל יש לך יד בעניין? למי עוד? למאיר? איפה הוא? איפה המצלמות?". יואב קם על רגליו, מיכל חייכה במבוכה, נוצרה שתיקה קלה בחדר, תוך כדי שיואב מבין שהכל אמיתי, ואף אחד לא עובד עליו. "חלום חייך עומד להתגשם ידידי" אמר ג'ק תוך כדי שהוא שולף מסמך מהתיק.