לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 18:59
אי אפשר להגיד עלי שאני "מבוגר"
אבל כבר מזמן אני לא "ילד"
אני מנוסה בחיים האלו, וזה לא בהכרח בגלל הגיל הביולוגי שלי. זה בגלל הדרך אותה אני בוחר לראות, להבין, להתמודד, לעשות ולפעול בחיים שלי.
אני קודם כל הכי אמיתי. עם עצמי.
עם מי שאני ומי שאני לא וגם לא רוצה להיות.
אני רואה את שני הצדדים האלו בחיים שלי.
את הטוב (ויש הרבה ((;) אני מאמן, מטפח ומפתח. מחזק ומשפר. כל הזמן.
פועל, עושה ומתקדם שם בחוץ. מול החיים.
זה קורה במציאות. אבל למדתי לתת להכל קודם כל להתחיל ולשגשג במחשבות שלי, ברעיונות שלי ובדימיון שלי. גם את אלו אני מאמן, מטפח ומפתח. מחזק ומשפר. כל הזמן.
זו נקודת המוצא של כל דרך.
את מי שאני לא ולא רוצה להיות, אני מזהה מיד ולא נותן לזה מקום. לא משקיע בזה יותר אנרגיה.
לפעמים בכל זאת צריך להתמודד עם זה כי החיים מזמנים לנו גם דברים פחות נעימים שצריך להתמודד איתם אבל אני מקדיש לזה זמן מוגדר וניגש לזה בצורה מאוד מפוקסת ומרוכזת. מתמודד עם זה בלי לתת לצד הרגשי שרוצה לפחד ולחשוש מהתוצאות או מההשלכות מקום. לא נותן לזה לגנוב לי מודעות או דעת. לא נותן לפחד לחלחל.
אני לא נטול פחדים. אין אדם ללא כאלו.
אני אדם שמכיר בפחדים הפוטנציאלים שקיימים ואני מתעלה עליהם ושומר על איזון והבנה.
כל פעם שאני נדרש לזה.
זה נקרא עוצמה. שליטה.
עצמית.
במילים אחרות, אני יודע להסתכל לפחד בעיניים. מבלי להרגיש אותו כפחד. זה רק אירוע. אני מבין אותו ואת המקור שלו ואני פועל לנקות אותו מהשולחן. מהחיים שלי.
החיים שלי חשובים לי וחזקים יותר מהכל.
אני פה בכדי לכבוש אותם.
את עצמי קודם כל.
אחרי שהכנות שלי מול עצמי נפרצה. אני שם את עצמי בכנות שלי מול העולם החיצוני שלי. מול הסביבה שלי.
החיים כל כך יותר טובים, יפים ומועילים שאתה שלם וכנה עם עצמך, עם הסביבה ועם המציאות שלך.
למדתי לשחרר בדיוק כשהזמן לשחרר.
עדיין לא תמיד אני משחרר בתזמון המושלם אבל לרוב אני מתוזמן ומאוזן מול החיים במציאות.
הכוח של היכולת האמיתית לשחרר זה בדיוק הכוח שמופעל בכדי לקבל.
צריך להבין ולהפנים את זה.
(פה עולם הבדסמ משחק תפקיד חשוב)
הפוקוס ותשומת הלב שמושקעים כלפי פנימה, לעצמינו, יכולים לגרום לשינויים מאוד דרמטיים בחיים שלנו.
היכולות לראות ולהפריד מי אתה האמיתי ומי אתה שאסף חוויות שליליות מאחרים בחיים והפך לשלו משחררת. זה תהליך מעניין ומרגש. לפעמים גם מפחיד. אבל הוא בעיקר מלא באור. מלא בצבע.
אתה מתחיל להבין במה לבחור. על מה לחשוב. איך לפעול ולהגיב לחיים בחיים עצמם. מול עצמך. מול הסביבה. מול העולם.
אתה מתחיל לראות שהכל קשור להכל.
אתה רואה את החיבורים הקטנים בין המחשבות שלך לעולם שסביבך ולאינטראקציה שביניהם.
זה פתח אותי. זה הפך אותי. זה גילה אותי לעצמי.
האופקים שלי התרחבו למקומות שלא חלמתי שאפשר והדרך בה אני רואה את החיים קיבלה פריזמה חדשה לגמרי.
אלו אותם עיניים שמחוברות לאותו ראש.
אבל המסרים מועברים בצורה אחרת.
הצבעים ברורים יותר ויותר. הקול הפנימי חזק וברור. האינטואיציה מתבהרת. המציאות והחיים נראים ומרגישים הרבה יותר ברורים.
בכל אירוע, בכל חוויה, בכל רגע. אני לומד, מתפתח ומבין יותר.
אני כבר יודע שזה לא עוצר. זה לא הולך להגמר.
זה רק הולך ומשתפר.
זה משפיע על כל הסביבה שלי. לטובה.
על ההתנהגות שלי.
על הגישה שלי לחיים ולאחרים.
על האושר האמיתי שלי.
על העסקים שלי.
על השותפים שלי לדרך ואיך להמשיך לצעוד איתם.
על האישה שלי שבקרוב תופיע בחיים שלי ותעשה את עולמי כל כך הרבה יותר משלים וזוגי ביחד.
על העשייה והביטוי שלי ביצירה שלי שמתקדם יפה בחיים שלי.
על השפע שמתחיל לחלחל אלי, על הנתינה שלי חזרה ועל כל מה שבמציאות של החיים של האדם שהוא אני.
זה תהליך ארוך.
לקח לי הרבה זמן להבין.
אבל זה היה שם כל הזמן, פשוט בחרתי שוב ושוב לא לראות. לא להקשיב. לא לדעת.
אבל זה תמיד שם. לוחש לנו..
ועכשיו, למעשה אני בתחילת הדרך האמיתית שלי בחיים האלו ואני מלא ציפיה טובה למה שבדרך.
לא יודע כמה זמן זה לוקח וזה בכלל לא משנה כי זה תמיד ממתין מעבר לפינה. זה עניין של קבלה.
ואז זה פשוט מופיע בחיים שלך בדרך הכי טובה ולא תמיד הכי צפויה.
סבלנות.
אני נהנה מהתהליך. מהדרך. היא לעולם לא נגמרת אז כדאי להנות ממנה כמה שיותר. וכשלומדים להנות מהדרך, מהרגע, מבינים שהדרך באמת מהנה. וכל רגע נחשב. כי יש לנו חלק בזה. יש לנו שליטה. יש לנו בחירה.
פה בדיוק מתחבר עיניין של קבלה.
לדעת לקבל.
מסתבר שרובנו בכלל לא יודעים מהיא קבלה.
כשאתה לומד לקבל,
זה קודם כל את עצמך ואת מי שאתה רוצה ולא רוצה להיות.
וכשאתה עושה את השינוי התודעתי הזה
ולומד לקבל את תוצאות החיים בהתאם לפעולות ולמחשבות שלך אתה מתחיל לקבל תשובות גם במציאות.
הדרך לפעמים יכולה להיות מאוד מאתגרת.
אתה עובר גם דברים לא נעימים. הכל רוצה לבוא אליך. לא רק האוהב והטוב. גם הלא אוהב והלא טוב כי אלו גם דברים ורעיונות שחיים בנו. בכל אדם. ללא יוצא דופן.
אבל תהליך ניפוי וסינון מתחיל בעצמו כשאתה מתחיל להבין ולהתחבר לעצמך.
אתה מתחיל לראות בבירור את הלא טוב שבחיים שלך ולא נותן יותר תירוצים. אתה ממיס אותו מהחיים שלך. וזה לא משנה אם זה בצורת אנשים רעילים בחיים סביבך או מחשבות שליליות שלא עוזבות אותך.
אם זה לא טוב לך ואתה לא רוצה את זה זה הולך. נעלם. מומס. נכחד.
לא רוצה להשקיע בזה שניה של מחשבה או אנרגיה.
זה כל כך מיותר.
וזה ממהיר אז בשביל מה..
כל זה שם אותי במקום אחר.
המחשבות שלי והאנרגיה שלי מושקעת במקומות שאני בוחר. וכך גם המעשים שלי.
אני סולל, בונה, מישר, מסדר, מרחיב, מפתח ומתפתח.
אני לא עוצר לשטויות.
החיים שלי טובים ויקרים מידי לשרוף אנרגיה על שטויות.
את האש והתשוקה שלי אני מקדיש רק לדברים הטובים שאני בוחר להקדיש להם את הזמן, האנרגיה, הפוקוס ואת ה_א_ה_ב_ה העצומה שבוערת בי.
אני מתקדם בכל הכיוונים החיוביים של החיים שלי ואני סולל אותם. כמו שאני רוצה ורואה אותם.
והיקום משתקף אלי בחזרה. כאילו משתף פעולה.
החלומות שלי חיים כבר בתוכי וזה רק עניין של זמן עד שהמציאות תראה אותם.
ככה זה עובד.
אני לא יכול להגיד שהדרך תמיד קלה. בכלל לא.
אבל זה כלום בהשוואה למקום שאני יודע שהדרך מובילה. זה שווה כל שניה של המתנה או חוויה לא נעימה.
בסוף הקלישאה הכי גדולה היא גם הכי נכונה.
תלמד לאהוב ולקבל קודם כל את עצמך.
אבל לא רק..
תשנו מה שצריך. קודם כל בחשיבה. בעצמי.
תעדכנו תוכנה..
תפעלו במציאות. בכל החזיתות.
הכי חשוב. תאמינו. תאמינו בעצמכם. תאמינו ותרגישו את ההצלחה.
תאמינו באהבה.
בלי פחד.
ותחלמו. הכי גדול שאתם יכולים.
השינוי מתחיל עמוק מבפנים.
אל תפחדו לגעת. אל תפחדו לשאול. אל תפחדו להתמודד. אל תפחדו לעשות. אל תפחדו לשנות ואל תפחדו לטעות. מותר.
הכל פתיר. הכל זה חלק מהדרך.
בגישה הנכונה תמיד תנצחו. גם אם המציאות תראה סימנים שכאילו הפסדתם. זו רק הדרך שנרקמת ומשתנה אט אט במציאות. סבלנות.
השינוי מובטח למנצחים.
העולם יפה
יש בו טוב והרבה
רק צריך להתחיל להסתכל בפריזמה הנכונה
קודם כול על עצמך ואז על עולמך
פריזמה
